עופרה!
אני מתגעגע אליך, לקול שלך הבלתי חוזר, לכניסה הבקרית שלך לחדר המורים עם הבעת פנים המשלבת גם רצון עז לעזור שאומר "היום אני שלכם, תנצלו את זה, אני מוכנה לתת חלק מעצמי", וגם פתיחות להיעזר באחרים.
עופרה! אני מתגעגע ל"בבבביייסדרררר!!" שלך שמתגלגל לכל הכיוונים ומצלצל בכל הפינות.
עופרה, מאד חסרות לי שיחות הנפש ששנינו ניהלנו....
כהרגל, כל יום ראשון אחרי סוף השבוע היינו משתפים אחד את השני במה שהיה כתוב ב"פינת הלשון" של רוביק רוזנטל ב"מעריב" ותמיד היינו מוצאים משהו מעניין שהתייחסנו אליו. אני זוכר איך חיפשנו "מי הזיז את הגבינה שלנו" בעקבות הספר שהצעת לי לקרוא.
בכלל, מעגל הנושאים של השיחות היה די רחב ולפעמים מפתיע: תיאטרון ושואה, יהודה פוליקר וכדורגל, עברית וטיפוח זוגיות.
עופרה, אני מתגעגע ליכולת האנושית שלך לצאת מהמצבים שכביכול הם ללא מוצא, ועשית את זה בלי פוזות ובחן רב.
עופרה, את איננה כל כך מוקדם ולא בצדק.
בכוונה לא התייחסתי כאן לתפקידים הרבים והחיוניים שמילאת בבית הספר, לא השתמשתי במילים "תלמיד", "מורה", "מחנכת".. אני מרגיש שהאישיות שלך בתור אדם עלתה על כל המסגרות שהיית בהם.
זוכר אותך,
פיוטר וריאט.
בתמונות:
תצלום ראשון- בתום הטקס חניך מצטיין מחוזי, מאי 2000, חיפה.
עופרה ז"ל, תמי, פיוטר וחניכים המצטיינים: משה, רגינה ועידית.
תצלום שני- בתום טקס חניך מצטיין ארצי, יוני 2000, בנייני האומה- ירושלים.
עופרה ז"ל, עידית ופיוטר.
אמנון קליין ז"ל
