על האתר | תוכנית הלימוד | צור קשר
עמלנט משרד החינוך דף בית


ה- 3 במאי 1808, פרנצ'סקו גויה The Third of May 1808, Francisco Goya
1814 מוזיאון פראדו, מדריד

שמן על בד 266X345 ס"מ

היצירה מתארת הוצאה להורג של אזרחים בידי חיילי נפוליאון, בעיירה הספרדית פוארטה דל סול שבפאתי מדריד. היצירה היא חלק מסדרה בת שתי תמונות המתייחסות להתקוממות הספרדית בעיירה במאי 1808. ביצירה הראשונה, "ה-2 במאי" , מתואר המאבק בין האזרחים ובין החיילים ברחובות העיירה. חוקרי אמנות חלוקים בדעותיהם בשאלה אם גויה נכח באירועים עצמם. עם זאת, ידוע כי ברשותו הייתה נחלה באזור, וגם קיימת עדות מפי אדם בשם איזידורו, שהיה גנן באחוזת האמן, כי זה צפה בהוצאה להורג מבעד לטלסקופ בביתו. אותו איזידורו סיפר כי מאוחר יותר בלילה ליווה את גויה אל מקום ההוצאה להורג וראה אותו רושם לעצמו הערות.  

ב- 1808 התמוטט משטרו של קרלוס הרביעי והצרפתים פלשו לספרד. למרות תמיכתו ברפורמות המדיניות ובהחלפת בית המלוכה, הזדעזע גויה ממראות הזוועה של רציחות המוניות, והבין כי פלישת הצרפתים אינה טובה לעם הספרדי יותר מהשלטון האבסולוטי של המלך הספרדי. הוא אמנם שמר על מעמדו כצייר החצר של ג'וזף בונפרט, אך יצירותיו התמלאו באירוניה, בעצב ובמרירות עמוקה. היצירה "ה-3 במאי 1808" מתייחסת למסורת הצגת שליטים וחיילים כדמויות הרואיות קדושות, אך גויה הפך את המשמעות המקובלת, והעמיד בסימן שאלה את מוסריותו של השליט בעוד הקורבנות נתפסים כדמויות הקדושות.

היצירה מתרחשת בלילה טרגי, מחוץ לעיר, והיא מציגה שתי קבוצות -  כיתת היורים מול המוצאים להורג. החיילים מוצגים במצב קפוא, עומדים כולם בתנוחה זהה, לבושים במדים ולא ניתן לראות את הבעות פניהם. הם מאבדים את אנושיותם והופכים למכונת הרג חסרת-פנים. מולם קבוצת המוצאים להורג בשלבים שונים של ייסורים אנושיים ומוות. האדמה ספוגה בדם, ואלומת אור הבוקעת מפנס מאירה את אחת הדמויות במרכז היצירה. הדמות הלבושה לבן פורשת זרועותיה לצדדים בתנוחת ניצחון. היא מושווית לתנוחת צליבתו של ישו ומתפרשת גם כשאלה "למה", הנותרת ללא מענה. במישור האחורי של היצירה, מצד ימין, מתוארת בצללים הכנסייה השותקת, ביקורת על כך שהכנסייה לא התערבה או ניסתה לגנות את נפוליאון. חלק מדמויות המוצאים להורג מתוארות גם ביצירה "ה-2 במאי" – הדמות השוכבת מתה ודם נוזל מראשה מזוהה עם הדמות ההרואית הדוקרת את הסוס בציור המוקדם.

הרושם הראשוני הוא של צילום תיעודי התופס רגע מחריד של הוצאה להורג, הרגע שבין הלחיצה על ההדק ובין המוות. האור הממוקד מכוון את הצופה במבט ראשון אל הדמויות העומדות למות, אך במבט נוסף נראות דמויות נוספות, שכבר מתו, ואחרות שימותו לאחר מכן. ארגון הקומפוזיציה של גויה מתעלה מעל הרגע הספציפי, ומותח את הזמן והחלל של היצירה כך ששמונת היורים מרמזים על תחילתה של שורה אינסופית הנמשכת לימין, והקורבנות מוצגים כמו בסרט נע בן שלושה שלבים (שורת המוות, ההוצאה להורג והמוות עצמו), כשההתמקדות היא בהוצאה להורג ובמוות על כל פרטיו.  גויה הציג סצנה קולנועית כמעט, המתארת את המעבר מהחיים אל המוות: ראשית, האיש המכסה פניו מאחור, שנית הקורבן הפורס ידיו לצדדים, ולבסוף הדמות השוכבת פרוסת ידיים על הרצפה.

יצירה זו נעשתה שש שנים לאחר האירוע עצמו. גויה בתחכומו צייר באופן המתפרש כתיעוד, ועם זאת מבטא היטב את דעתו על המתרחש. כך למשל זווית הראייה, המציגה את פניהן של דמויות האזרחים ואת החיילים מגבם. הבחירה האמנותית להציג את הבעות הסבל והחרדה שעל פניהם האזרחים יוצרת מיד הזדהות עמם. דוגמה נוספת היא ארגון הקומפוזיציה כך שהקו האלכסוני של ההר משמאל מחלק אותה לחצי ויוצר הפרדה בין האזרחים ובין החיילים. כך נוצרות שתי קבוצות מנוגדות זו לזו. כאמור, את הכנסייה מיקם גויה בצד של החיילים מאחור, כביקורת סמויה על אי תפקודה בעת המשבר.

האור ביצירה גם הוא נראה תיעודי אך מעביר מסר אידיאולוגי. מחד גיסא ניתן לטעון כי הגיוני שהחיילים יאירו בפנס (הניצב למטה במרכז) את קורבנותיהם, אך מאידך גיסא תאורה זו יוצרת חלוקה ברורה בין טובים ורעים, כלומר אלו הניצבים באור ואלו הניצבים בחושך.

האמן לא ייפה את הדמויות והכביר בפרטים. עם זאת, בחלקים מסוימים הוא עיוות את המציאות כדי להגביר את הרושם שבו הוא מעוניין, כמו למשל בדמות האדם המרכזי הלובש לבן וצהוב, הגדול יותר מגודל אדם.  

מקורות וקישורים
אתר האמן
אתר ויקיפדיה

אתר smart history

אתר Don Gray

כתב: נעם טופלברג

השלישי במאי 1808, 1814, מתוך אתר אוניברסיטת האנובר
השלישי במאי 1808, 1814, מתוך אתר אוניברסיטת האנובר
השני במאי, 1808, 1814, מתוך אתר eeweems
השני במאי, 1808, 1814, מתוך אתר eeweems
תוספות גולשים
דף בית | פעילות מקוונת | יוצרים רב-תחומיים | ציר זמן | מאגר תמונות
על האתר | תוכנית הלימוד | צור קשר | פורום