על האתר | תוכנית הלימוד | צור קשר
עמלנט משרד החינוך דף בית


ארט דקו Art Deco
1940-1920 בינלאומי

המושג "ארט דקו" הוטבע בשנות השישים. עד אז נקרא סגנון זה "הסגנון המודרני". הסגנון הופיע כתגובה לסגנון הארנובו, אך למעשה שאב והתפתח ממנו במידה רבה. שני הסגנונות מתבססים על מערך עשיר של עיטור ובמקרים רבים אף על שימוש בחומרים יקרים. סגנון הארנובו התבסס בעיקר על מוטיבים צמחיים ואילו סגנון הארט דקו כלל רפרטואר עשיר של עיטורים גאומטריים ושל עיטורים השאובים ממגוון רחב של מקורות השראה כמו עולם האדריכלות, עולם האופנה, הבלט הרוסי ותרבויות קדומות, ביניהן מצרים העתיקה והמזרח הקדום. סגנון הארט דקו הושפע גם מזרמים אוונגרדיים באמנות כמו קוביזם, קונסטרוקטיביזם, פוטוריזם. השפעתם של זרמים אלה ניכרת בהפשטה ובפירוק של מוטיבים גאומטריים ובאנרגיה הדינמית של מילון הצורות.

היסודות של הארט דקו הונחו עוד בשנת 1905 על ידי המעצבים ז'אק אמיל רולמאן
(Jacques Emile Ruhlmann), ז'אן דונאן ומוריס דופרן שעסקו בעיצוב פנים ודחו את הקוויות המתפתלת של סגנון הארנובו לטובת הקווים החמורים יותר. (תמונה של פנים בעיצוב רולמאן) מעצבים אלה שאבו את השראתם מהאמנות הדקורטיבית של המאה-השמונה עשרה, ובמידה רבה הושפעו מן העיצוב המודרני של מעצבי הווינר- וורקשטטה, ביניהם יוזף הופמן.

המגמה הראשונית של מעצבי הארט דקו הייתה לעצב בסדנאות מצומצמות ריהוט ופריטים לעיצוב פנים מחומרים יקרים בעבור לקוחות עשירים. לאחר מלחמת העולם הראשונה החלו מייצרים פריטים בעבור החנויות הגדולות, וכך גדלה התפוצה גדולה, אם כי הלקוחות העיקריים נשארו בני המעמד הכלכלי הגבוה.

עבודותיהם של מעצבי ארט דקו הוצגו ב"תערוכה הבינלאומית לאמנויות העיטור והתעשייה" (Exposition des Arts Decoratifs et industriels) התקיימה בפריז בשנת 1925. לאחר התערוכה קיבל סגנון הארט דקו תדמית מודרנית ומפוארת כאחד, הפך מאוד פופולרי, והתפשט בכל אירופה ואחר כך גם בארצות הברית. הסגנון שלט בעיטור חפצים, בריהוט ובעיצוב פנים ואדריכלות המבוסס על חומרים זולים יותר, כגון זכוכית ובקליט. (ראה מציתים בסגנון ארט דקו) הוא היה נפוץ במיוחד בעיטור בתי קולנוע ואולמות בילוי אחרים ברחבי ארצות הברית ואנגליה. (תמונה של חזית בית קולנוע בסגנון ארט דקו) הסגנון טבע את רישומו גם בעיצוב הגרפי, ונציגו המובהק הוא המעצב קסנדר (Cassandre), הנודע בכרזות הרבות שעיצב בשנות העשרים והשלושים של המאה העשרים. (כרזה, כרזה)

מקורות
בן-פשט, מ' היבטים בתולדות העיצוב, הוצאת משרד החינוך התרבות והספורט, ירושלים.

Akiama, A. and others (1996), The Dictionary of the Art History, Grove, New York.
Duncan, A., Art Deco (1988), Thames & Hudson, London


כתבה: אלה טל
תוספות גולשים
דף בית | פעילות מקוונת | יוצרים רב-תחומיים | ציר זמן | מאגר תמונות
על האתר | תוכנית הלימוד | צור קשר | פורום