על האתר | תוכנית הלימוד | צור קשר
עמלנט משרד החינוך דף בית


אפרת, בני Benny, Efrat
1936
ציור, פיסול, תאוריה
  • ציור
  • פיסול
  • תאוריה

בני אפרת נולד ב- 1936 בבירות בירת לבנון, ועלה לארץ בשנת 1947. גדל והתחנך ביגור. ב-1965 סיים את לימודיו במכון אבני בתל-אביב, הציג בגלריות ובמוזיאונים בתל-אביב ובירושלים, ובאותה שנה עזב את הארץ ונסע ללונדון. מאז המשיך אפרת לעקור ולהיעקר, עד שנעשה אמן מבודד ועיקש, הפועל ללא מערך לאומי או תמיכה של ארגונים אידיאולוגיים או פוליטיים.

בלונדון למד ב"סן מרטין" (St. Martin), ובשנת 1967 נתקל בספרייה הציבורית בספר של פול סזאן (Cezanne). אפרת פתח בעמוד שבו יצירה בשם "נוף מצויר", ונלכד באפשרויות המושגיות הגלומות בתבנית הלשונית. עד אז הוא לא שמע על ההגדרה "אמנות מושגית". מפגש זה היווה נקודת מפנה בחייו כאמן, ובעקבותיו הוא החל ליצור באופן מושגי, כמו למשל זריעת פיגמנטים בצבעי אדמה על גבעה מושלגת, כשהוא יוצר נוף מופשט בטבע. כאשר השלג נמס - נעלם הנוף שהוא יצר. את צילומי העבודה הוא הציג לפני ברברה רייס, היסטוריונית ומבקרת אמנות, שאמרה לו כי תשמח לכלול אותו בספר על אמנות מושגית שהיא עתידה לפרסם. הספר לא פורסם עקב מותה בטרם עת של רייס כעשר שנים מאוחר יותר, אבל היא ליוותה את פועלו וכתבה על תערוכותיו בלונדון.

אפרת חי בלונדון עד 1977. במהלך שנות השבעים ביסס את מעמדו בניו-יורק, וזכה ליחס רציני של הביקורת, אם כי לא לתיעוד ראוי לשמו. הוא הציג תערוכת יחיד של סרטים ומיצבי וידאו ב"מוזיאון ויטני"
(Whitney Museum), עבודותיו נכללו בספרו של רוברט פינקוס וויטן (על המינימליזם, כותרתו של הספר הייתה "פוסט-מינימליזם אל מקסימליזם").

ב- 1971, בתערוכה "מושג + אינפורמציה" שהתקיימה במוזיאון ישראל, הציג אפרת עבודה שיצר ב- 1970 בשם "תנאים": העבודה כללה שתי מסגרות עץ מרובעות (110 ס"מ X 110 ס"מ), ולבנים לבנות המחוברות בחוט ברזל. המסגרות תלויות כ- 10 ס"מ מן הקיר עליו כתובות המילים "פנים", "חוץ", "מעל" ו"מתחת", בכתב יד בפסטל שחור. באמצעות החומרים השונים והמילים בנה מערכת יחסים צורניים היוצרים באופן מוחשי מערך קשרים של פנים וחוץ, מעל ומתחת. באותה שנה הציג במוזיאון של אוניברסיטת רוצ'סטר בניו-יורק University of Rochester פסל מגלילים ומחוטים מתכתיים, וכן זכה בפרס סנדברג של מוזיאון ישראל. ב-1973 הציג תערוכת יחיד במוזיאון ישראל בירושלים. ברוב העבודות הוא איחד אידיאה עם ביצוע חומרי-צורני. את האידיאה שאב מתוך החומריות המסוימת שמולה עמד - סלע, נייר וכדומה. כובדו של לוח הפלדה, המונח על "מיטת" 5 גלילי גומי מוקצף, קבע את צורת הפסל ואת התחושות שעורר בצופה. התפוררות כימית או אורגנית של חומרים יצרה אף היא דינאמיקה אסתטית, כאשר אפרת הניח לתהליך ההחלדה "לדבר". החומרים הוצגו במלוא עצמתם - ולו רק תודות לממדים הגדולים ולכמויות שאליהם אמני ישראל לא הורגלו עד אז.

בתחילת שנות השמונים עזב אפרת פעם נוספת את ביתו בניו-יורק והגיע לפריז, שם התחיל לנסח רטוריקה חדשה, עם תודעה אידיאולוגית-אקולוגית. את יצירותיו, כמו את עצמו, הגלה אפרת החל משנת 1982, אך הפעם לא הגליה של מקום, אלא של זמן. הוא החל לתארך את יצירותיו משנת 2030, שנת מותו המשוערת בגיל 94, ואילך. כך למשל ביצירה "עדכון" (Update), אביב  2035 Update Spring 2035 Photographs steel שבה האמן מציג מעין פורטרט עצמי בתוך מערכת של כלובים, היוצרת מגדל רעוע של חיי האמן. הוא הציב תצלומים של מקומות שונים - הירח, ניו-יורק, מדבר, והמון חרדי בכותל, כשידו של האמן נוגעת בקצה הצילום, כמו מעידה - הייתי שם או עסקתי בזה. דוגמה לטיפול בנושא אקולוגי ניתן לראות ביצירה "חור באוזון, קיץ 2035" היצירה עשויה מאריג יוטה, עץ, אקריליק וכרזות Hole in the ozone, Summer 2035 שבה הציב האמן ערמת קרשים ומעליה שני פוסטרים של שמים כחולים ופסטורליים. הקרשים ניצבים כמעין מדורה אנכית המנוגדת לאופקיות של פסי השמים. על כל המערך הזה צייר אפרת בצבע אקריליק מטרה שחורה שחלקים ממנה חסרים, המייצגת את החור באוזון מחד גיסא, ומאידך גיסא את הידיעה האנושית כי במעשיו יוצר האדם את הנזק. אפרת התחיל ספירה לאחור, ואיתה הייאוש מההפרה הבוטה של האיזון בין האדם ובין הטבע.

לאחר שלוש שנים שבהן שהה בפריז נדד בני אפרת לאמסטרדם, ומשם, כדי להשלים את ניתוקו ממרכזי האמנות הגדולים, לאנטוורפן. הפרויקטים שלו הלכו והתייקרו, ונעשו מורכבים יותר ויותר. באחד הפנקסים שלו הוא ציווה את גופו למדע, ואת הנותר הוא ביקש לשרוף ולפזר ממסוק על פני שטח נרחב ככל האפשר מעל הרי הכרמל ועד הים. בכך הוא ביקש להחזיר את חומריו לקרקע שעליה הוא צמח.

מקורות
בניימין תמוז (ער'), סיפורה של אמנות ישראל, מסד, 1980, תל-אביב, עמ' 251, 278-277, 281, 286-284, 288, 290.
אהרוני שרה, אהרוני מאיר (ער') רותי דירקטור, האמנות הישראלית, אישים ומעשים בישראל: ספר היובל, 1998, מקסם, כפר סבא.
שקד, ש., "חייג טבע", (קטלוג), בני אפרת ורוני סומק - בית חרושת של הטבע חורף 2046, מוזיאון ישראל, ירושלים, 1998.
אביב, נ., הגבול האחרון של בני אפרת...שישי, תרבות, 02/09/94 עמ' 13-12.
אביב נ., "בני אפרת 2041", העולם הזה, 06/10/93, עמ' 37.
כץ פרידמן, ת., "מושגיות קונקרטית", סטודיו, גיליון מס' 40, ינואר 1993, עמ' 33-30, 59.
Pincus-Witten, R. Maximalism. Art at the Turn of the Decade. New York, Out of London Press, 1983.

קישורים
אתר של עדן אוריון: אברהם אופק, החלום ושברו מול בני אפרת, לאן נעלמו הדבורים 2052

מרכז המידע המקוון לאמנות ישראלית, ע"ש גבריאל שרובר (שייך למוזיאון ישראל, ירושלים)

קישורים ליצירות
אתר הגלריה של אוניברסיטת חיפה: לאן נעלמו הדבורים, אביב,2052, אוצר התערוכה: אבישי אייל, אוגוסט 2004

הקמת המיצב - שנו בכתובת האינטרנט מ 01 עד 14 למעבר בין התמונות

 

כתב: נעם טופלברג 

אפרת בני, מתוך ויקיפדיה
אקסטרפולציה, 1978, אבן גיר וכבל מתכת, מוזיאון ישראל, מתוך ויקיפדיה
מיצג אררט אקספרס 2034, ליון, צרפת, שנות השמונים מתוך אתר maarav
אנרגיה, 1969, פלדת אלחלד, אוניברסיטת תל-אביב, מתוך ויקיפדיה
תוספות גולשים
דף בית | פעילות מקוונת | יוצרים רב-תחומיים | ציר זמן | מאגר תמונות
על האתר | תוכנית הלימוד | צור קשר | פורום