משורר צרפתי, מבקר אמנות, עורך ואחד ממייסדי ומתומכי התנועה הסוריאליסטית.
כסטודנט לרפואה התעניין ברטון במחלות נפש. הקריאה בכתביו של זיגמונד פרויד הפגישה אותו עם מושג "התת-מודע".

מושפע מפסיכיאטריה ושירה סימבוליסטית הצטרף ברטון לתנועה הדאדאיסטית.
בשנת 1920 פרסם את פרחים מגנטיים, הדוגמה הראשונה לכתיבה אוטומטית - טכניקה המתבססת על כתיבה במצב כמעט היפנוטי, חסר שליטה ומעצורים, שבה ממשיכים לכתוב כל העת גם כשחשים שאין יותר מילים.

ב - 1924 פרסם ברטון את ה"מניפסט הסוריאליסטי" שבו הוא מגדיר את הסוריאליזם. ברטון כותב במניפסט "האוטומטיזם הוא פעולה נפשית טהורה המביעה את צורת החשיבה האמיתית, חופשית משליטה הגיונית, אסתטית או מוסרית".

בשנת 1928 הוציא ברטון את הרומן נדיה שבו שילב מפגשים שגרתיים מחיי היומיום עם התרחשויות פסיכולוגיות-פנימיות. ב- 1930 הוציא ביחד עם פול אלואר את Limmaculee Conception. בספר זה מנסים השניים לתאר בצורה מילולית חוויות של הפרעות נפשיות. ברטון כתב גם כמה ספרים הנוגעים לקשר שבין המציאות לחלום. הכלים המתקשרים (1932), אהבה משוגעת (1937) הם דוגמאות לכך.

אנדרה ברטון היה תאורטיקן ומבקר אומנות פורה. עבודותיו הבולטות בתחום זה הן: "הצעדים האבודים"
(1924), "הגנה חוקית" (1926), "סוריאליזם וציור" (1926), "מהו הסוריאליזם" (1934) ו"המפתח לשדות"
(1953).

בתחילת שנות השלושים הצטרף ברטון, ועמו מספר מחבריו, למפלגה הקומוניסטית. בשנת 1935 עזב את המפלגה הקומוניסטית אך נשאר נאמן לרעיונות המרקסיזם.

במהלך חייו כתב ברטון עוד שני מניפסטים סוריאליסטיים: "המניפסט הסוריאליסטי השני" נכתב ב- 1930 ו"המניפסט הסוריאליסטי השלישי" נכתב בזמן מלחמת העולם השנייה, באוניברסיטת ייל ב- 1942.

מקורות וקישורים

פייפר, דיויד (עורך) (1984), אנציקלופדיה לאמנות ופיסול, כרך ד', הוצאת כתר, ירושלים, עמ' 43.

Ferrier, Jean Louis (1999), Art of the 20th century, Edition du Chene, Turin, pp. 188, 330-331.
Britannica multimedia 99, CD-ROM, Breton, Britannica, 1999.
Andre Breton

 כתב: פיטר מלץ