על האתר | תוכנית הלימוד | צור קשר
עמלנט משרד החינוך דף בית
מפגש עם עולם היוצרים

עולם היוצרים 
   מבוא
   יוצרי אמנות ואמנות שימושית
   יוצרי אמנות ואומנות
   יוצרי היצירה הטוטלית
   אמנים ויצירתם העיצובית
   מעצבים קונספטואליים באמצעים אמנותיים


עולם היוצרים
מבוא
המפגש הבין-תחומי בין אמנות, אדריכלות ועיצוב שגורמיו הם היוצרים עצמם, התקיים ומתקיים במסגרת היצירה הרב-תחומית של היוצרים כיחידים.

המפגש בין תחומי היצירה החזותית מתרחש במסגרת עיסוקו של היוצר היחיד, במידה כזו או אחרת, בשלושת התחומים: אמנות, אדריכלות ועיצוב, או לפחות בשניים מהם. מפגש בין תחומים הבא לידי ביטוי בעבודה של היוצר היחיד יכול לנבוע מאילוצי פרנסה, או מסקרנות או מתפיסה מוצהרת. במפגש כזה תחום אחד או יותר יכולים להיות דומיננטים במכלול עיסוקם של יוצרים ולשאוב סממנים או מאפיינים מן התחומים האחרים הנותרים מוצנעים יותר.

יש שהיוצרים היחידים בנטייתם הרב-תחומית יוזמים תנועות בעלות אידאולוגיה הקוראת ליצירה טוטלית או נמנים עם תנועות כאלה. תנועות אידיאולוגיות מעין אלה יוצרות בהתהוותן מפגשים בין יוצרים מתחומים שונים ומשפיעות על יוצרים מתחום אחד לעסוק גם בתחומי יצירה אחרים. בתי הספר המכשירים את היוצרים והמוזאונים והגלריות החושפים ומפיצים את יצירותיהם ברבים שימשו ומשמשים פעמים רבות כסוכנים המקדמים ומפיצים את היצירה הרב-תחומית. כמה בתי ספר ידועים באירופה ובארצות הברית גיבשו תכניות לימודים מיוחדות שהכשירו לא רק יוצרים בודדים אלא גם תנועות שנופפו בדגל הרב-תחומי כיעד רצוי ליצירה החזותית במאה העשרים.

 

יוצרי אמנות ואמנות שימושית
במחצית השנייה של המאה התשע-עשרה עסקו אמנים רבים בעיצוב, או במה שמכונה אמנות שימושית או אמנות מסחרית (עיצוב כלים, שילוט, כרזות) לצורכי פרנסה. כאלה היו רוב האמנים האימפרסיוניסטים, הפוסט- אימפרסיוניסטים, ואחריהם אמנים מזרמים שונים בעשורים הראשונים של המאה העשרים. רבים מהם הצניעו את עיסוקם באמנות השימושית ומיעטו בחשיבותו. יוצרים כאלה, ביניהם אדוארד מאנה, אוגוסט רנואר, אדוארד מונך, רנה מגריט ואחרים, הוגדרו על-ידי כותבי ההיסטוריה כאמנים פורצי דרך. לעומת זאת, כמה מבין האמנים שעסקו בשלהי המאה התשע-עשרה באמנות מסחרית או שימושית, בעיצוב כרזות או באיור ספרים, ייחסו לעבודתם דרגת חשיבות זהה לזו שייחסו לאמנות שלהם. אצל אמנים אלה ניתן לזהות קשר סגנוני בין ציוריהם לכרזותיהם: ז'ול שרה, מחלוצי מעצבי הכרזות, השתמש בכרזותיו בסממנים של סגנון הרוקוקו בציור; טולוז לוטראק שתיעד ביצירותיו את חיי הפריצות והשעשועים של פריז בשלהי המאה התשע-עשרה, נוקט הן בכרזותיו והן ברישומיו ובציוריו שפה חזותית אחידה, זו המאופיינת באותה הבוטות הסגנונית בקומפוזיציות המבליטות דמות או נקודת מבט, בקווים הגסים ובדמויות קריקטורליות. במידה מתונה יותר ניתן למצוא קשר סגנוני ישיר בין הכרזות לציורים הן של בונאר פייר (ראה כרזות של בונאר) והן של אלפונס מוחה. לוטרק, בונאר ומוחה נודעו ונותרו בזיכרון ההיסטורי כציירים, כמעצבי כרזות וכמאיירים.

 
למעלה

יוצרי אמנות ואומנות
במקביל לאמנים שעסקו לפרנסתם בעיצוב ובאיור, במוצנע או כחלק המשולב ביצירתם, במחצית השנייה של המאה התשע-עשרה ובעשורים הראשונים של המאה העשרים פעלו יוצרים שעסקו במודע בכמה תחומי יצירה, ולא ראו בזאת פחיתות כבוד. אדרבא, הם עסקו בכמה תחומים של יצירה חזותית מתוך אמונה באיחוד האמנויות והאומנויות, ומתוך שליחות חברתית ותרבותית. הראשון שבהם, שאף השפיע על רבים שהמשיכו את דרכו באירופה ובארצות הברית, הוא ויליאם מוריס. מוריס, שהחל את דרכו בציור כחלק מן הקבוצה הפרה-רפאליתית, דגל בשילוב שבין האמנויות לאומנויות מתוך, אידאולוגיה חברתית והתנגדות לתעשייה, שייצגה בעיניו את הקפיטליזם ששנא ועיצוב גרוע של מוצרי התעשייה. מוריס אחז בתפיסה הדוגלת בחזרה לימי הביניים - חזרה לתקופה שבה איגד מבנה הקתדרלה את כל האמנויות והאומנויות ושבמהלכה היו הציור והפיסול חלק בלתי נפרד מהאדריכלות והסביבה השימושית.

מתוך השקפה זו עסק מוריס במספר רב של תחומי יצירה חזותית: אדריכלות, ציור, איור ומלאכות מחשבת כמו עיצוב שטיחים, עיצוב כלים, עיצוב אריחים, ציפוי קירות, משטחי טקסטיל ועיצוב רהיטים.

המשך ישיר להשקפתו של ויליאם מוריס היוו אגודות הארטס אנד קרפטס בתקופת המעבר שבין המאה התשע-עשרה למאה העשרים. בבריטניה, ברחבי אירופה ובארצות הברית פעלו בצוותא מעצבים, אדריכלים, אמנים ומאיירים במסגרת סדנאות רב-תחומיות שדגלו באיחוד האמנויות. מרכזים חשובים שראוי לציינם פעלו בווינה ובגלזגו. בווינה, במסגרת קבוצת הססציונה והווינר וורקשטטה יצרו יחדיו יוזף הופמן, קולומן מוזר, גוסטב קלימט, ועוד עשרות אומנים, אמנים ואדריכלים אחרים. הקבוצה שמה לה למטרה לפתח את האמנות ועמה את האמנויות השימושיות והאדריכלות תוך יצירת מילון צורות חדש ושימת לב מיוחדת לפרטים ולאיכות החומרים והעיצוב. דוגמה מובהקת ליצירה משותפת רב-תחומית של הקבוצה הוא ארמון סטוקלט שבתכנונו, בעיצוב הפנים שלו ובעיטורו היו מעורבים הופמן, קולומן מוזר וגוסטב קלימט. אגודת הווינר וורקשטטה קיימה בשנת 1900 תערוכות שבאחת מהן השתתפו חברי קבוצת גלזגו שבסקוטלנד. בסקוטלנד פעלה קבוצה קטנה של ארבעה בני משפחה בראשותו של הצייר, המעצב והאדריכל צ'רלס רני מקינטוש, שביחד עם גיסו הרברט מקניר ונשותיהם, האחיות פרנס ומרגרט מקדונלד, ניהלו סדנת מעצבים שעסקה בציור, בעיצוב גרפי, בעיצוב רהיטים, בעיצוב פנים, בעבודות מתכת וזכוכית ובתכנון אדריכלי. בסדנה הם פיתחו סגנון ייחודי המשלב קווי מתאר ישרים ומוארכים היוצרים אליפסות, רשתות, ורדים מסוגננים ודמויות נשים מוארכות, אווריריות, בתנוחות של הגות או תפילה, עם מוטיבים מן הטבע המשתלבים במערכים ברורים ונוקשים. סגנון העיצוב של קבוצת גלזגו נחשב כגרסה ייחודית לסגנון הארנובו ששטף את אירופה ואת ארצות הברית במעבר שבין המאה התשע-עשרה למאה העשרים. סגנון הארנובו הותיר את חותמו על כל הסביבה החומרית: אדריכלות, אדריכלות רחוב, עיצוב כלים, ריהוט, איור ופרסום (שילוט, כרזות), ציור, פיסול וציורי זכוכית צבעונית (ויטרז'ים).


למעלה

יוצרי היצירה הטוטלית
וילאם מוריס, הנחשב לאבי היוצרים הרב-תחומיים, השפיע ישירות על דרכם של יוצרים רבים בתחומי האדריכלות והעיצוב, בהם יוצרים בולטים בני הדור שלאחריו כמו רני מקינטוש, פרנק לויד רייט, הנרי ואן דר ולדה ופטר בהרנס. היוצרים הללו ספגו בהכשרתם או בתקופת ההתמחות המקצועית שלהם את מורשתו של ויליאם מוריס בדבר איחוד האמנויות והאומנויות, ופיתחו משנות אדריכליות ועיצוביות משלהם. כולם, למעט פרנק לויד רייט, עסקו בציור ובפיסול במידה רבה כחלק מהכשרתם או כחלק מפיתוח ויישום תפיסתם. לכולם היה חלק נכבד בהכשרת הדור הבא של אדריכלים ומעצבים רב-תחומיים, ובכך תרמו הם בתורם לביסוס התפיסה החזותית המודרניסטית ותפיסת "היצירה הטוטלית" שאפיינה אותה. נציגים של תפיסה זו בלטו במרכזיה השונים בברית המועצות, בגרמניה, בהולנד, בצרפת ובשיקגו. וולטר גרופיוס ולה קורבוזיה, אל ליסיצקי, אלכסנדר רודצ'נקו, לסלו מוהולי נאג', חריט ריטוולט. רובם החלו את הקריירה המקצועית שלהם באמנות - צילום, ציור או פיסול במסגרת של הכשרה מקצועית או אוטודידקטית, והמשיכו לעסוק בתחומים אלה באופן אינטנסיבי במשולב עם יצירתם האדריכלית והעיצובית. חלק מהם יצרו זיקה ברורה, באופן תאורטי ומעשי, בין הציור לבין האדריכלות והעיצוב. כך למשל לה קורבוזיה, בציור הפוריסטי, שפיתח עם הצייר אמאדה אוזנפאן, יוצר שפה חזותית של אלמנטים טהורים בעלי מהות אדריכלית; אל ליסיציקי יצר זיקה דומה בגרסאות התלת-ממדיות של הציור הסופרמטיסטי שיצר ביצירות ה"פרון" (proun) שלו - שלט חוצות ותערוכת פרון.

חריט ריטוולט ותיאו ואן דוסברג ביססו את עבודותיהם האדריכליות והעיצוביות על עקרונות הציור הנאו-פלסטיציסטי שפיתח הצייר פייט מונדריאן. ריטוולט ומונדריאן פעלו בעיקר בשנות העשרים במסגרת תנועת הדה-סטיל שנמנו עמה אדריכלים, מעצבים ואמנים. אלה בנו את השקפתם על ראיית עולם הוליסטית שממנה נגזרת סביבה מעוצבת על פי עקרונות חזותיים אחידים, כגון: צבעי יסוד, מערכי קומפוזיציה אופקיים ומאונכים, ערכים של שיווי משקל וערכים של א-סימטריה.
תרשים לכיסא אדום כחול צהוב,
חריט ריטוולד, 1918




בית שרודר, חריט ריטוולט, 1924
באדיבות Prof Jeffrey Howe,
A Digital Archive of Architecture


בשנים שלאחר המהפכה הבולשביקית אל ליסיצקי ואלכסנדר רודצ'נקו פעלו במסגרת התנועה הקונסטרוקטיביסטית בברית המועצות של שנות העשרים. במסגרת התנועה פעלו אמנים גם כמעצבים וכאדריכלים על בסיס אידאולוגי - בניית חברה חדשה והצגת פתרונות לצרכים חדשים. חברי התנועה הנוספים, כמו מלביץ', טטלין, סטפנובה ואחרים, סברו כי יש לגייס את כל תחומי היצירה לשירות האידאלים הללו. כך פעלו יוצרים אלה ואף חינכו את הדורות הבאים של היוצרים החזותיים בבתי הספר לאמנויות כמו המכון הגבוה לאמנות ועיצוב במוסקבה (VKHUTEMAS). (ראה גם תכנון מגורי קהילה שנעשה בבית הספר Vkhutemas) המקבילה בגרמניה לבית הספר במוסקבה היה כמובן בית הספר של הבאוהאוס, ובארצות הברית האקדמיה קרנברוק והבאוהאוס החדש בשיקגו שבראשו עמד לסלו מוהולי נאג'.

ניתן להעריך כי הממשיכים המובהקים של חסידי היצירה הטוטלית, כפי שנתפסה אצל יורשי המודרניזם בארצות הברית, הם צ'רלס וריי אימס. שני היוצרים האלה נפגשו בשנות הארבעים של המאה העשרים באקדמיה לאמנות קרנברוק, ובמהלך שנות החמישים עד שנות השבעים הם עסקו יחדיו באדריכלות, בעיצוב רהיטים, בעיצוב טקסטיל, בעיצוב תפאורה לסרטים, בציור, בפיסול, בצילום ובכתיבה תאורטית והפקת סרטי חינוך על עיצוב, אמנות ועקרונות מדעיים.ביצירה טוטלית עסק גם האדריכל, המהנדס, הממציא, המעצב והוגה הדעות בקמינסטר פולר. פולר נותר תופעה יחידה במינה שאין כמותה במידת ההשפעה על התרבות החזותית של המאה העשרים. באמצעות יצירותיו באדריכלות ובעיצוב החל משלהי שנות העשרים פולר נרתם להפצת המצאותיו בתחומי הבנייה והמגורים, התחבורה וההנדסה, ולצורך הפצת השקפתו ודעותיו לגבי ניצול משאבי כדור הארץ, משאבי האנרגיה והחומרים, וחלוקת משאבי המזון והמים. לניצול חסכני של המשאבים הללו הוא המציא, עיצב ותכנן את סדרת הדיימקסיון שכללה בתי מגורים, מתקני מקלחות, רכבים וכיפות.

בישראל, על רקע הנסיבות והצרכים שהתעוררו במסגרת חיי היישוב היהודי לפני קום המדינה ולאחר שהמדינה קמה התפתחו יוצרים רב-תחומיים, ביניהם אריה אלחנני, יוחנן סימון כרזה ליום העצמאות תש"ט, דן רייזינגר וגד אולמן. יצירתו של יוחנן סימון, הידוע בעיקר כצייר, כוללת מספר רב של כרזות לתעשייה, לעידוד תוצרת הארץ, וכרזות ומדליות לאומיות לכבוד ימי-העצמאות. אריה אלחנני, שהוכשר בלימודיו בקייב כאדריכל, עיצב גם תפאורה לתאטרון, היה פסל וטיפוגרף, ומעצב גרפי לעת מצוא. הוא זכור בעיקר כמתכנן שטח יריד המזרח שהתקיים בתל אביב בשנות השלושים, וכמי שעיצב את סמל הגמל המעופף, סמל היריד. הוא עיצב את בניין העמים ביריד וגם את פסל הפועל העברי שהוצב ביריד.
פסל הפועל העברי, אריה אלחנני, 1936
באדיבות המכון לחקר
העבודה ע"ש פנחס לבון


בדור שלאחריו יש לציין באופן מיוחד את מכלול עבודתו העיצובית הרב- תחומית של דן רייזינגר, חתן פרס ישראל לעיצוב לשנת 1998. יצירתו של רייזינגר כוללת כרזות, תבליטים אדריכליים, עיצוב ביתנים בתערוכות וירידים, פיסול חוצות ותקשורת סביבתית כגון: שילוט ועיצוב משטחים בדגם וצבע, וביטויים של עיצוב תקשורת חזותית זעירה וזעירה פחות: עיצוב בולים, סמלי לוגו וסמלי עיטורים בצה"ל, לוחות שנה ועיצוב תדמית של גופי תרבות וחברות ממשלתיות. נוסף על כך, רייזינגר הוא מאייר וצייר פעיל והוא מציג מידי פעם בתערוכות את ציוריו - תערוכות ציורי "מגילות האש" ותערוכות הציור האחרות שהוצגו במוזאונים ובגלריות בארץ ובעולם, ולהן הוא מעצב את הכרזות. בעוד שרייזינגר מוכר יותר כמעצב למרות הגיוון והאיזון בין התחומים שבמכלול יצירתו, גד אולמן מוכר כאמן/מעצב, ואכן הוא מנהל סטודיו לאמנות ולעיצוב. בהכשרתו הוא מעצב גרפי, אך הוא עוסק במידה מאוזנת באיור, בטיפוגרפיה, בציור, ברישום בפיסול, ובתבליטי קיר בחללי פנים וחוץ למבנים ציבוריים.

 
למעלה

אמנים ויצירתם העיצובית
במקביל ליוצרים רב-תחומיים שפעלו מתוך אמונה ביצירה הטוטלית, במהלך המחצית הראשונה של המאה העשרים פועלים אמנים שמכלול יצירתם שופע בהיקפו ובגיוונו וכולל גם עבודות בתחומי עיצוב שונים. "יוצרי אשכולות" כמו פבלו פיקסו, מרק שגאל, סוניה ורוברט דלוני, סלבדור דאלי, איסאמו נוגוצ'י, בנוסף על אמנותם בציור או בפיסול עסקו גם בעיצוב תפאורות למחזות, לקולנוע או למופעי בלט, בעיצוב כרזות, בעיצוב קרמי, בזכוכית, בעיצוב טקסטיל, בעיצוב ריהוט או בעיצוב גנים. הם עשו זאת על בסיס אינדיבידואלי, מתוך סקרנות ומתוך צורך להרחיב את תחומי יצירתם ולהתבטא בתחומים נוספים. לרוב ניכרת אישיותם האמנותית, ואף שלטת בעבודות העיצוב שלהם. התפאורה והתלבושות הקוביסטיות שעיצב פיקסו למופע של אריק סאטי "פראד" (ראה תמונה של דמויות המנהל האמריקני והצרפתי מתוך המחזה) ידועה ומוזכרת לעתים קרובות כיצירה ששילבה יוצרים מתחומים שונים; שגאל הואשם על ידי אחד המבקרים בניו יורק כי ציורי התפאורה הנפלאים שלו לבלט "דפניס וכלואה", על פי מוזיקה של מוריס רבל, משתלטים על המחזה. שגאל עיצב תפאורות ותלבושות רבות למופעי בלט ולמחזות, בינהם התפאורה לבלט ציפור האש, על פי מוזיקה של איגור סטרבינסקי. דאלי הסוריאליסט עיצב סט של חלום בסרט Spellbound של אמן סרטי המתח והמסתורין, אלפרד היצ'קוק. הרהיטים שעיצב דאלי נושאים גם הם אופי סוריאליסטי. סוניה דלוני העבירה את השפה הגיאומטרית של ציוריה אל יריעות הטקסטיל, ואף אל משטחי המכוניות ואל התפאורות לבלט הרוסי, לדוגמה הבלט "קלאופטרה", שעיצבה בשיתוף עם רוברט דלוני. תמונות איסאמו נוגוצ'י מיישם אף הוא את השפה המופשטת והחושנית שפיתח בפיסול, בעיצוב הרהיטים, האהילים (Akari) ובעיצוב הגנים שלו.

בעוד אמנים אלה יישמו בעיקר את סגנונם האמנותי בעבודות העיצוב שלהם, קיימת במהלך המאה העשרים גם תופעה הפוכה: אמנים שיישמו ביצירתם האמנותית מאפיינם, סממנים או עקרונות מעיסוקם הקודם בעיצוב או באדריכלות. למשל ג'ורג' ריקי, הפסל הקינטי, יישם בפסליו (ראה גם סרטון וידאו של פסל קינטי בתנועה) עקרונות הנדסיים שלמד במהלך הכשרתו כמהנדס; אנדי וורהול וברברה קרוגר יצקו במידה רבה עקרונות של פרסום ועיצוב תקשורת חזותית מתקופת עבודתם כמעצבים או אמנים מסחריים.

 
למעלה

מעצבים קונספטואליים באמצעים אמנותיים
החל בשנות השישים, בקונטקסט של עיצוב הפופ והעיצוב הרדיקלי הבריטי והאיטלקי, התגבר הצורך של מעצבים בעולם לבדוק ולחקור את תחום עיסוקם בקונטקסט התרבותי שלו, ולחשוב מחדש על עצם מהותו של העיצוב. מעצבים כמו אכילה קסטיליוני, ורנר פנטון, אינגו מאורר, זיגפריד מייקל סיניוגה ואחרים, יצרו אובייקטים מתחום הריהוט ועיצוב הפנים שחרגו מן העיצוב המקובל בעקבות שימוש באמצעים אמנותיים, פיסוליים או פנטסטיים, או באמצעים של ציטטות ומחוות מתוך תולדות האמנות והאדריכלות (אמנים מן העבר או סגנונות).

חלקם של האובייקטים עוצבו להפצה מסחרית, וחלקם עוצבו כאמירה עיצובית. כך "מושב האופניים" ו"מושב הטרקטור" של אכילה קסטיליוני קורצים אל פיסול הרדי-מייד של מרסל דושאן; פנטון, שהיה מעצב ופסל, עיצב חללי פנים פנטסטיים כאילו היו פסלים ביו-מורפיים הקורצים לפסליו של הנרי מור "ראש קסדה", 1960 או לציוריו של חואן מירו ("פנים הולנדי מס' 1") - במהופך; אינגו מאורר נודע בגופי התאורה ובמערכות התאורה האגדיים שלו, עשירי הדימויים והסוריאליסטיים, למשל נורה עם כנפיים או נורות בממדי ענק; ובכסאות הנושאים את דיוקנאות אמני הפופ אנדי וורהול וג'וזף בויס, בהם נודע בשנות השמונים המעצב סיניוגה.


Visiona 2 ,עיצוב פנים, ורנר פנטון
Verner Panton Design, Switzerland ©

סדר היום החדש הבוחן את התרבות הלוקלית כחומר גלם לעיצוב הוא חלק מביטוים של זרמי העיצוב והאדריכלות הפוסטמודרניים באירופה ובארצות הברית.


עיצוב פופ של שנות השישים

זרמים התנקזו בקבוצות רדיקליות באיטליה ובבריטניה; קבוצות של אדריכלים ומעצבים כמו ארכיזום, אלכימיה (מכל תרסיס בנלי מעוצב מחדש, 1980), ארכיגראם, סופרסטודיו והידועה שבהם - קבוצת ממפיס. קבוצות אלה עסקו במידה רבה בעיצוב ניסיוני ובאמירות עיצוביות שאותם הציגו בתערוכות גלריה כאילו היו יצירות אמנות קונספטואליות. אלסנדרו מנדיני, מנהיג סטודיו אלכימיה, ומעצבים נוספים כמו אמיליו אמבז וז'אן נובל, המשיכו ביצירת מוצרים קונספטואליים לתערוכות, למשל התערוכה "חלומות של עוצמה" (Dreams of Power), שהתקיימה בונציה בשנת 1995. עיצוב המוצג בגלריות מחדד את נקודות המפגש ואת קשרי הגומלין המתקיימים בין עיצוב לאמנות. מוצגי העיצוב הללו מגבירים את המודעות לגבי קיומם, ומעוררים שיח המטפל במהות העיצוב ובהשלכותיו התרבותיות.


מכל תרסיס בנלי מעוצב מחדש, 1980

השיח שפיתחו היוצרים במסגרת קבוצות המעצבים הרדיקליות יצא נגד השיעמום החזותי והרעיוני שראו במשנה המודרניסטית. הם קראו לצבעוניות תוססת, לטעם רע, לדימויים עליזים ופרועים, לחומרים ולקישוטים זולים, ולפנייה לגיוון ולביטוי של הקונטקסט הלוקלי, העממי, לקיטש.

השיח של קבוצות העיצוב הרדיקליות התחבר החל בשנות השבעים לשיח הפוסטמודרני של יוצרים המוכרים בעיקר כאדריכלים שיצקו בעבודות האדריכלות שלהם סממנים מעיסוקם באמנות או בעיצוב, ושהביאו לעבודות העיצוב והאמנות שלהם סממנים מעבודתם האדריכלית. בהקשר זה יש לציין אדריכלים שהרבו להשתמש בדימויים אדריכליים ובדימויים מן התרבות הפופולרית, בעיצוב ריהוט ותכשיטים. הם עשו שימוש בציטטות של צורות ועיטורים מסגנונות העבר, במקרים רבים בגרסאות מן הסגנון הקלסי, הן לעיצוב האובייקטים שלהם והן לעיצוב האדריכלי שלהם. פרנק גהרי, עיצב למשל מנורות בצורת דגים ששימשו השראה גם למוזאון הגוגנהיים בבילבאו. מבין הפריטים והחפצים הרבים שעיצב מייקל גרייבס אפשר לציין את השעון העומד משנת 2001 המעוצב במבנה אדריכלי קלסי. כמו כן, מעניין הענק עם המשרוקית של גרייבס שבו הוא עושה שימוש בדימוי פופלרי לתכשיט. בין הכלים שעיצב הנס הויליין בולטת מערכת הכלים לקפה ותה (1983) המעוצבת בסגנון הקורץ לאר-דקו. אלדו רוסי הגדיל לעשות ומסגר את מערכת כלי הכסף שעיצב בתוך ארון זכוכית מעוטר בגמלון. בתערוכה שנקראה "יוצא מגדר הרגיל" (Out of the Ordinary) שהתקיימה במוזאון פילדלפיה בשנת 2001 הוצג מכלול פריטים, ריהוט ודגמים אדריכליים שעוצבו על ידי רוברט ונטורי. דוגמה לציטוט מוטיב קלסי ניתן למצוא בקערת פורצלן מכונפת שאותה עיצב סטנלי טיגרמן בשנת 1989.

נורמן פוסטר מבטא הן באדריכלות והן בריהוט עקרונות עיצוביים בסגנון ההי טק המאפיין אותו.

כל האדריכלים והמעצבים הללו עסקו בעיצוב פנים, בעיצוב ריהוט ובעיצוב תכשיטים וכלים, מתוך השיח הפוסט מודרני שפיתחו והפיצו החל בשנות השמונים.

שולחן נומוס, נורמן פוסטר ושותפיו
צילום: Pietro Carrieri


גם בישראל החל באמצע שנות השמונים של המאה העשרים צמחו קבוצות מעצבים המציגים עבודות עיצוב במוזאון או בגלריה. בתל אביב קבוצות כמו "קקטוס" ו"פלסטיק פלוס" פנו לדלות השראה ולהגיב לסימנים המצביעים על מנטליות ישראלית, לתופעות חברתיות ולאקטואליה הפוליטית. הם קיימו תערוכות ששמשו במה להתבטאויות חופשיות ומקוריות בעבור מעצבים, אמנים ואדריכלים.

בשנות התשעים מעצבים כמו, יעקב קאופמן, גד צ'רני, עזרי טרזי, עידו ברונו, זיויה שרון ועוד אחרים יוצרים עיצוב קונספטואלי, לרוב, כפעילות נוספת על עבודתם המקצועית בעיצוב מסחרי. לכולם יש משרדי עיצוב מבוססים פחות או יותר, ועם זאת הם מרגישים, כמו מעצבים אחרים בעולם, את הצורך לבדוק את מהות העיצוב בעיצוב תערוכות שנושאם חוקר אובייקטים מסוימים באמצעים של טיפול פיסולי.

תערוכות של עיצוב קונספטואלי או תערוכות למעצבים מתקיימות במוזיאונים, כמו מוזיאון ישראל שיש בו ביתן לעיצוב הפועל מראשית שנות השבעים, במוזאון תל אביב ובמוזאון חיפה. למוזאונים המציגים תערוכות עיצוב הצטרפו בחמש-עשרה השנים האחרונות גלריות שונות. חלוץ במובן זה הוא עמי שטייניץ שהתחיל להציג תערוכות עיצוב עוד בגלריה שניהל בשנות השמונים ביבנה, ולאחר מכן בגלריה שהקים בנווה צדק. זו נועדה מלכתחילה להציג תערוכות בתחומי האדריכלות, האמנות והעיצוב. בעשור האחרון מתקיימות באופן שוטף תערוכות עיצוב גם בגלריה פריסקופ ובגלריה לעיצוב של אסכולה, שתיהן בתל-אביב.

יש לציין כי המעצבים הללו המציגים "עיצוב קונספטואלי" במוזיאונים ובגלריות הם בוגרי האקדמיה לעיצוב ולאמנות בצלאל בירושלים או מלמדים בה. האקדמיה בבצלאל היא בית הספר לעיצוב ואמנות הוותיק ביותר בישראל. כמו במספר בתי ספר אחרים בעולם שיישמו במידה רבה את מודל בית הספר לאמנויות של הבאוהאוס, מבנה הלימודים בבצלאל כולל מחלקות המעוגנות באומנויות מסורתיות, כמו צורפות, עבודה בזכוכית, קדרות, טקסטיל, לצד מחלקות לעיצוב תעשייתי ועיצוב תקשורת חזותית ולצד אמנויות הצילום, הוידיאו, ההנפשה ואמנות פלסטית.

לדרך ההתפתחות של תחומי היצירה הללו יש דינאמיקה משלהם התלויה בשינויי תפיסות בעיצוב, באמנות, ובאדריכלות וכן בצרכים של שוק, בשינויים חברתיים וחידושים טכנולוגיים. הדינאמיקה הזאת יוצרת התנגשויות וחפיפה בין תחומים. התפתחויות אלה משפיעים על היוצרים והיוצרים בתורם משפיעים על תלמידיהם ועל אופי היצירה. בעקבות זאת, בבצלאל כמו בבתי הספר הדומים בעולם חלו תמורות דרמתיות במהות המחלקות המסורתיות של הצורפות, הקרמיקה וגם במחלקות החדישות יותר הצילום, הוידיאו, האנימציה. במחלקה לצורפות יוצרים הסטודנטים אובייקטים לגוף ובקרמיקה, ממוצרי צריכה ועד יצירות אמנות. הצילום, הוידיאו והאנימציה מוצאים עצמם לא פעם כמרכיבים ביצירות סטודנטים הלומדים במחלקה לאמנות.

 


למעלה

תוספות גולשים
דף בית | פעילות מקוונת | יוצרים רב-תחומיים | ציר זמן | מאגר תמונות
על האתר | תוכנית הלימוד | צור קשר | פורום