על האתר | תוכנית הלימוד | צור קשר
עמלנט משרד החינוך דף בית


דה סטיל De Stijl
1932-1917 הולנד
"דה סטיל", שפרושו "הסגנון" בהולנדית, היא קבוצת אמנים ואדריכלים הולנדיים שנקראה על שם כתב העת "דה סטיל" שיצא לאור באוקטובר 1917 בעיר ליידן שבהולנד. הקבוצה התקיימה בין השנים 1932-1917.

מייסדו הראשי של כתב העת היה תיאו ואן דוסבורג (Van Doesburg), צייר, אדריכל ופובליציסט. הוא הנהיג קבוצת אדריכלים, מעצבים ואמנים, שבינהם בלטו פיט מונדריאן (Mondrian), יעקובוס אאוד (Oud),חריט ריטוולד (Rietveld) ואחרים נוספים. לקבוצה ההולנדית היו קשורים גם מעצבים ואמנים מקבוצות אוונגרד אחרות באירופה, למשל: אל ליסיצקי מהקונסטרוקטיביסטים, גינו סבריני מהפוטוריזם, קורט שוויטרס מברלין.

חברי הקבוצה הוציאו מניפסטים, יזמו מפגשים ופרסמו בכתב העת את עבודותיהם ואת תפיסותיהם לגבי עיצוב ואמנות. הם פעלו בתנאי שלווה יחסיים, וזאת תודות לנטרליות שעליה שמרה הולנד בתקופת מלחמת העולם הראשונה.

אחת מבין מטרות התנועה הייתה לפתח בקרב היוצרים ובקרב הקהל הרחב מודעות ופתיחות לאסתטיקה של סביבה חזותית חדשה שתהווה מענה לעולם החדש וביטוי למיזוג בין האמנות לחיים.

גם לפני 1917 אימצו אדריכלי הקבוצה רעיונות מודרניים באדריכלות, רעיונות כמו: חללים גמישים, קירות חלקים, מערכת יחסים גמישה בין פנים וחוץ ומערכים א-סימטריים לניצול יעיל יותר של החלל. הם העריכו מאוד עבודתו של פרנק לויד רייט, שאת רעיונותיו עזר להפיץ בהולנד האדריכל הנדריקוס פטרוס ברחלה (.Berlage H.P).

כדי לבטא את ההלימה בין התקופה לבין אמצעי הביטוי שלה, שאפו חברי תנועת הדה סטיל לעקרונות צורניים מצומצמים, בעלי היגיון מתמטי, מנותקים מהשראת הטבע, מן הרגשי ומן הלאומי. הם פנו ליצירה של סביבה כוללת, מאוחדת ומלוכדת בסגנון המושתת על האחיד והעקבי. הם התכוונו ליצור סביבה חזותית טוטלית של אמנות, עיצוב ואדריכלות המהווים יחדיו מכלול של ביטוי חזותי המתמזג עם החיים; שאיפה אוטופית לעולם מאוזן ויפה המושתת על סדר מתמטי ועל הרמוניה אוניברסלית.

התורה שגיבשו חברי תנועת הדה סטיל משתקפת במידה רבה בניאופלסטיציזם - תאוריה שניסח מונדריאן במניפסט שכתב ב- 1920 ואשר בא לבסס בתיאוריה מנוסחת את ציורי הקומפוזיציות שיצר בהתמדה עד סוף ימיו. במניפסט זה קרא מונדריאן ליצירת אמנות פלסטית חדשה המבטאת את ההרמוניה האוניברסלית מתוך חוקיות רציונלית ומצומצמת. הסביבה הניאו פלסטית נועדה להוביל את המתנהלים בתוכה לדרגה של קיום נעלה יותר, משוחרר מחסרונות הקיום של הטבע, של האישי ושל הלאומי.

הניאו-פלסטיציזם מושתת על היסודות הבאים: הקו הישר, האנכי והאופקי, זוויות ישרות, משטח המלבן, צבעי היסוד אדום, צהוב וכחול, ואלה ש"אינם צבעים" שחור, לבן ואפור, הפשטה מחמירה וקפדנית, ביטול כל פרט וקישוט על פי נוסח מדוקדק של משטחים חלקים ורדודים, והתאמה בין יחסי גדלים לבין ערכים של שיווי משקל, המתבססים על שיטה של קומפוזיציות א-סימטריות שבהן הקו האנכי - הוא יסוד מפעיל, והקו האופקי הוא יסוד סביל.

יסודות תמציתיים ובסיסיים אלה משקפים את האחדות וההרמוניה האידאליות שביסוד ההוויה, על מנת להגיע לכלל שיווי משקל ויציבות מבנית, תפיסה הנובעת בחלקה מן המיסטיקה של המזרח הרחוק ומתור התאוסופיה שהתפתחה במערב. הצמצום והבהירות נחשבו כמשקפים את מהות המכונה ומוצריה: המכונה המביאה לתוצאות מדויקות ומהירות, יותר מאשר מסוגל האדם ליצור בעבודת כפיים; יש לה יתרונות חברתיים וכלכליים, והיא מאפשרת תפוצה להמונים ולא רק לעשירים. המכונה נתפסת כגואל וכמושיע לאדם המודרני, ומאפשרת לו גם להתפנות לעיסוקים רוחניים.

עקרונותיה של תנועת הדה סטיל השפיעה רבות על אמנויות העיצוב במהלך המאה העשרים, במיוחד על האדריכלות שיצאה מבית היוצר של הבאוהאוס (the Bauhaus) והסגנון הבינלאומי שהתפתח ממנו.
בית שרודר, חריט ריטוולט, 1924
באדיבות Prof Jeffrey Howe
A Digital Archive of Architecture

יצירות מייצגות:
"קומפוזיציה ניאופלסטית", מונדריאן, 1920
"כיסא אדום-כחול-צהוב", חריט ריטוולד, 1918
"קומפוזיציה", ואן דר לק, 1918
"תכנון לבית פרטי, תכניות קרקע וחלוקת החללים", תיאו ואן דוסברג ואן איסטרן, 1923 "בית שרודר"

מקורות
אנציקלופדיה לאמנות הציור והפיסול, הוצאת כתר, 1992.
בן-פשט מלכה, היבטים בתולדות העיצוב, הוצאת משרד החינוך, מחלקת פרסומים.
בנהם, ריינר (1978), ארכיטקטורה בעידן המכונה הראשון הלכה ועיצוב, הוצאת דביר, תל אביב.
הדס, נורית (1996), עיונים באמנות המאה העשרים, הוצאת המרכז לחינוך טכנולוגי, חולון.

כתבה: מירי בק-פרוינד
תוספות גולשים
דף בית | פעילות מקוונת | יוצרים רב-תחומיים | ציר זמן | מאגר תמונות
על האתר | תוכנית הלימוד | צור קשר | פורום