על האתר | תוכנית הלימוד | צור קשר
עמלנט משרד החינוך דף בית


מגדל אייפל Eiffel Tower
1889-1887 פריז

המגדל על שמו של המהנדס הצרפתי גוסטב אייפל היה לסמלה של העיר פריז. המגדל הנישא לגובה של 300 מטרים הוא נקודת ציון החולשת על העיר. מזכרות אינסופיות בדמות המגדל נמכרות מדי שנה למיליוני תיירים בכל שנה, הנוהרים אל מרומו. המגדל גם היה נושא חביב על האמנים המודרנים במאה העשרים. דוגמה יפה לכך היא סדרת הציורים של רוברט דלוני. מזמן נשכחה השערורייה שליוותה את בנייתו, וכמעט אין זוכרים לשם מה נבנה המבנה הענקי שנראה כה מוזר לאנשי התקופה.

מגדל אייפל נבנה בעבור התערוכה העולמית בפריז, שהתקיימה בשנת 1889. המוטיבציה הבסיסית לבנייתו הייתה בפשטות השאיפה להוכיח כי הקמתו אפשרית. בתקופה האמורה מבני פלדה היו עדיין בגדר חידוש, והרעיון לעשות בהם שימוש לצורך הקמתו של מגדל בגובה של כמה מאות מטרים כינן בקרב המהנדסים של התקופה מזה זמן. עם זאת היה צורך באדם אמיץ ביותר שיעז לתכנן מבנה שאפתני שכזה: מגדל שיתנשא לגובה שלא נודע כמותו.

אלכסנדר גוסטב אייפל (Gustav Eiffel) היה האיש המתאים למשימה. מהנדס מבריק, נועז ובעל תושייה זה כבר התפרסם בזכות גשרי הענק שהקים, תעלת פנמה ופסל החירות. הצדק ההיסטורי מחייב להזכיר גם את שני עוזריו של אייפל, המהנדסים אמיל נוגייה ומוריס קושלן. מהנדסים אלה היו בעלי הרעיון הקונסטרוקטיבי שעליו התבססה בניית המגדל: ארבע סבכות פלדה היוצאים מן הקרקע כארבע רגליים נטויות ההולכות ומתקרבות זו לזו עד שהן נפגשות בגובה ליחידה אחת. המגדל תוכנן באופן כזה, שכל כוח אופקי המופעל עליו - אנרגיה של רוח או התפשטות תרמית - נספג על ידי הרגליים הנטויות ומתאזן על ידן. בתכנונן של סבכות הפלדה יישם אייפל את ניסיונו בבניית גשרים, שם פיתח את עיקרון הקונסטרוקציה החשופה המקילה על עומסי הרוח. עקרון ארבעת הסבכות החשופות משמש מאז ועד היום במגדלי אנטנות רבים.

לצד שמות המהנדסים, עוזריו של אייפל, יש להזכיר גם את שמו של מעצב המגדל, הארכיטקט סטפן סובסטר. האיזון המצוין בבניין זה בין הנדסה לעיצוב ועיטור הוא תוצר של שיתוף פעולה בין סובסטר, הארכיטקט המיומן ובעל הגישה ההיסטוריציסטית של המאה התשע-עשרה, לבין אייפל המהנדס אשר התערב בעיצוב כדי לצמצם את העיטורים.

נהוג להגדיר את מגדל אייפל כמבצע הנדסי טהור. דומה כי אמירה זו חוטאת כלפי כישרונו של אייפל לשלב את המועיל עם היפה. למשל, ניתן היה להחליף את הקשתות התחתונות המעוטרות באלכסונים פשוטים, והמבנה היה עומד איתן. אך הקשתות המעוטרות מהוות מרכיב התורם לשלמות המגדל.

כאמור, לא מיד הפך מגדל אייפל לחביבם של פריזאים. חדשנותו הנועזת הרעידה בשעתה את "אמות הסיפים" של כל עולם הארכיטקטורה השמרני של מאה התשעה-עשרה. קשה היום להאמין כמה זעם וכעס עורר בגדולי האדריכלים והאמנים של אותה תקופה, ועד כמה קרוב היה לפירוק לאחר תום התערוכה.

מגדל אייפל, הוא תוצר מובהק של המאה התשע-עשרה. אולם רק מבנים ספורים ממאה זו שימרו את רוח התקופה לצד רעננות ויצירתיות, כמו זו המאפיינת למשל את הקריסטל פאלאס (ארמון הבדולח). המבנה הענק שנועד להכיל את התערוכה הבינלאומית בשנת 1851.

היום, בראשית המאה העשרים ואחת, לאחר שנבנו מגדלים רבים, גבוהים ומתוחכמים יותר, מגדל אייפל הוא הפופולרי ביותר מבין מגדלי הפלדה. ואכן, מעבר להיותו הישג טכנולוגי, מגדל אייפל הוא פשוט מבנה יפה ומושך. קסמו נובע אולי מן השילוב בין עוצמת הפלדה הגלויה החזקה והגמישה לבין הצללית האנתרופומורפית הכמעט חייכנית שלו. מגדל אייפל הוא אובייקט בעל ממדי ענק שעם זאת ניתן להתייחס אליו, כמעט לנהל דו-שיח עמו.

מקורות
גולני, ירון (1999), שער לארכיטקטורה, דביר, תל אביב
לקשטיין, אילנה (1990), תולדות האמנות ואדריכלות: לקט סיכומים, יד החמישה.


"Eiffel Tower", Great Buildings Online

כתבה: קטי חומיצר

מגדל אייפל, 300 מטר גובה, פלדה, פריז, מתוך אתר ויקיפדיה
מגדל אייפל, 300 מטר גובה, פלדה, פריז, מתוך אתר ויקיפדיה
תוספות גולשים
דף בית | פעילות מקוונת | יוצרים רב-תחומיים | ציר זמן | מאגר תמונות
על האתר | תוכנית הלימוד | צור קשר | פורום