על האתר | תוכנית הלימוד | צור קשר
עמלנט משרד החינוך דף בית


גוגן, פול Gougian, Paul
1903-1848
ציור, פיסול, מחול
  • ציור
  • פיסול
  • מחול

פול גוגין הוא אחד האמנים הפוסט-אימפרסיוניסטים הבולטים. אחד המאפיינים הבולטים ביצירתו הוא השימוש במשטחי צבע עזים מוקפים בקווי מתאר עבים ומפותלים, ושימוש בצבעים שאינם נטורליסטיים לצורך הבעה רגשית. מאפיינים אלה השפיעו על אמנים רבים בתחילת המאה העשרים, ביניהם האמנים הפוביסטים. כמו כן מתקשר סגנון ציוריו באופן פורמלי לסגנון האמנות השימושית - סגנון הארנובו שרווח בשלהי המאה התשע עשרה ובראשית המאה העשרים.

פול גוגין היה סוכן בורסה מצליח ובעל משפחה ואב לחמישה ילדים כשהתחיל לצייר כתחביב בסגנון אימפרסיוניסטי. לאחר קריסת הבורסה ב-1882 הוא נשאר ללא משרה והתכוון להתפרנס מהציור. הניסיונות הראשונים לא היו מעודדים במיוחד.

ב-1886 הוא עבר להתגורר בכפר פונט אבן (Pont Aven) שבו התגוררו אמנים רבים. ב-1888 הוא פגש את הצייר אמיל ברנרד (Bernardt), ובעקבות הפגישה חל ביצירתו שינוי סגנוני ששינה את מהלך הקריירה האמנותית שלו. ביטוי לשינוי זה ניכר ביצירה "חיזיון לאחר התפילה: יעקוב נאבק עם המלאך
(Vision after the Sermon; Jacob Wrestling with the Angel) (1888)

בספטמבר 1888 כבר לימד גוגין את הצייר פול סרוזייר (Serusier) איך לצייר נוף בטכניקה החדשה של הפשטת הצורה וכתמי צבע שטוחים. התוצאה הייתה "הקמע" (Le Talisman), יצירה שסרוזייה לקח לפריז ושם היא השפיעה על חברי קבוצת "נאבי".

באותה השנה עבר גוגין לגור עם ואן גוך (Van Gogh) בעיר ארל, זאת בעקבות בקשת אחיו של ואן גוך, סוחר אמנות שבתמורה קנה עבודות של גוגין. בין שני האמנים התגלעו חיכוכים קשים אשר הובילו למעשה הייאוש המטורף של ואן גוך - חיתוך אוזנו. בתקופה זו מצייר גוגין את העבודה "ואן גוך מצייר חמניות" (1888) (Van Gogh Painting Sunflowers). בעקבות האירוע, מפוחד משגעונו של ואן גוך וייתכן שגם בשל ייסורי מצפון, נמלט גוגין מארל, ומתגורר חודשים אחדים אצל חברו שופנקר (Schuffenecker). בציור "משפחת שופנקר" (1889) (The Schuffenecker Family), יוצר גוגין דיוקן פסיכולוגי החושף בצורה לא מחמיאה את יחסיו עם מארחיו.

ב-1891, בחיפושו אחרי עולם תמים ואקזוטי, יוצא גוגין לאי טהיטי שבאוקיינוס השקט. בזמן ביקורו של גוגין נתון האי בשליטה צרפתית. גוגין מתעניין מאוד באנשים המקומיים ושואף ללמוד את תרבותם ביצירה "שמה ויראמוטי" (1892) (Vairaumati tei oa - Her Name is Vairaumati), נושא השאוב מהמיתוס הפולינזי. היצירות שיצר גוגין בטהיטי מתארות את הילידים כאנשים טהורים וטובים החיים בתוך גן עדן עלי אדמות ("אריאראה", Arearea, Joyeusete 1892). התמונות נושאות שמות פולינזיים ומתארות לא רק את הצד השליו של החיים הרחק מהציוויליזציה האירופית המושחתת (תפיסתו של הפילוסוף הגרמני ניטשה) אלא גם את הצד המסתורי והמאגי של התרבות הפרימיטיבית ("רוח המת עומדת על המשמר", 1892, Manao tupapau - The Spirit of the Dead Keep Watch). בטהיטי מתחיל גוגין לכתוב אוטוביוגרפיה - "Noa Noa", הספר רואה אור ב-1897.

ב-1893, אחרי השהייה בטהיטי, נאלץ גוגין לחזור לפריז בשל בעיות כלכליות ובריאותיות, אך ב-1895 הוא חוזר לאי לטהיטי. בחלק מהיצירות בתקופה זו הוא מעניק פירוש חדש למיתוסים הנוצריים כשהוא מעביר אותם אל העולם הפולינזי הפרימיטיבי ("הלידה (Te Tamari No Atua - Nativity, 1896 ". התלבטויותיו הפילוסופיות של האמן נראות בסדרת היצירות החשובה שלו "מאיפה באנו? מי אנחנו? לאן אנו הולכים?" (1897) (D'ou venonsnous? Que sommes-nous? Ou allons-nous? Where Do We come from? What Are We? Where Are We Going?)

אחד הנושאים המרכזיים של גוגין בשהייתו באי הם הנשים הטהיטיות ("אישה עם מנגו", 1892, "מתי תתחתני", 1892, "זהב של גופן", 1901, "נערה עם מניפה", 1902). הנשים שהוא מצייר רחוקות מאדיאל היופי האירופי השברירי: הן כהות, גופן רחב, כפות הידיים והרגליים שלהן גדולות. הביקורת הפמיניסטית רואה בדימויים נשיים גולמיים ולא מתוחכמים אלה ביטוי ליחס אל האישה כאל בשר - חפץ להנאותיו המיניות של הגבר. לדוגמה: "לעולם לא, או טהיטי" (1897) (Nevermore, O Tahiti). אולם לצד פרשנות זו קיים גם היבט רוחני בייצוג הנשים הטהיטיות של גוגין. למשל, ביצירה "שתי נשים טהיטיות עם פרחי מנגו" (1899) (Two Tahitian Women with Mango Blossoms) מוצגות הנשים כדמויות רוחניות, שלמות, אלוהיות.

בעיני גוגין נשים הן ההתגלמות של הרוח הקמאית, הטהורה, המיסטית והטובה ("סיפורים ברבריים", Barbarous Tales, 1902). בציור זה מאייר דה האן (De Haan) הוא המייצג את הרוע של התרבות האירופית.

גוגין נפטר בגיל 54. בריאותו נהרסה מאלכוהול, ממחלת מין ומקשיים כלכליים.

מקורות

Akiama, A. and others (1996), The Dictionary of the Art History, Grove, New York.
Walther, I. (1988), Paul Gauguin, 1988, Taschen.

 

כתבה :אלה צ'רניאק (טל)

מתוך אתר ויקיפדיה
החזון לאחר הדרשה, 1888, מתוך אתר Olga's Gallery, www.abcgallery.com
רוח המת עומדת על המשמר, 1892, מתוך אתר Olga's Gallery, www.abcgallery.com
מאיפה באנו, מי אנחנו ולאן אנו הולכים, 1897, מתוך אתר Olga's Gallery, www.abcgallery.com
תוספות גולשים
דף בית | פעילות מקוונת | יוצרים רב-תחומיים | ציר זמן | מאגר תמונות
על האתר | תוכנית הלימוד | צור קשר | פורום