על האתר | תוכנית הלימוד | צור קשר
עמלנט משרד החינוך דף בית


אמנות קינטית Kinetic Art
1920 בינלאומי
התואר "קינטי" מקורו במילה היוונית "קינמה" שפירושה תנועה. האמנות הקינטית היא ניסיון להעניק ליצירת האמנות ממד נוסף המתפתח בזמן או בחלל. בחלקה היא תוצר וביטוי להתפתחות המכונה והטכנולוגיה, וחלק בלתי נפרד מהיצירה המודרניסטית. לאמנות הקינטית ניתן ביטוי לאורך המאה העשרים, החל בשנות העשרים של המאה. את היצירות הקינטיות ניתן לחלק לשלושה סוגים עיקריים:
  1. יצירות דו-ממדיות או תלת-ממדיות הנעות בכוחות עצמן באמצעות מנגנונים מכניים כגון מנוע, או באמצעות אנרגיות חיצוניות כגון אנרגיית הרוח, או באמצעות עקרונות פיזיקליים כגון כוח הכבידה.
  2. יצירות דו-ממדיות או תלת-ממדיות הניתנות לשינוי והמזמינות את הצופה לקחת חלק בהפעלתן.
  3. יצירות דו-ממדיות או תלת-ממדיות סטטיות בעלות אפקטים אופטיים שונים הכוללים תנועה פוטנציאלית המתרחשת בעיני הצופה תוך כדי תנועתו שלו. (יצירות ה - op art).
אמנים רבים, כדוגמת הפוטוריסטים, הדגישו את המושג "תנועה דינמית". אולם רק ב-1920, במניפסט הראליסטי של נחום גאבו ואנטואן פבזנר, הופיעה התייחסות למקצבים קינטיים בעלי תנועה עצמאית. מניפסט זה הציע התמקדות בתנועה כשלעצמה, ולא רק בתנועה האשלייתית של האובייקט, כפי שהיא מתוארת בציור או בפיסול שהם עצמם אובייקטים נייחים.

האמן הראשון שבחן ביצירתו את סוגיית התנועה המכנית העצמאית היה נחום גאבו (Gabo). הוא עשה זאת ביצירתו משנת 1920 "מבנה קינטי".

ההתפתחויות בטכנולוגיה ובתעשייה בשנות העשרים קיבלו את ביטוין גם ביצירות האמנות באותה תקופה. ברוסיה הציע האמן ולדימיר טטלין, דגם למבנה ארכיטקטוני, "המונומנט לאינטרנציונאל השלישי", שהכיל מבנים הנדסיים (קובייה פירמידה וגליל) עשויים זכוכית ומסתובבים במהירויות שונות. דגם זה, מלבד היותו מבנה "קינטי" מיסודו, ביטא בשילוב שבין חומרים מן התעשייה ובשילוב בין אמנות, אדריכלות ועיצוב את השקפתם של הקונסטרוקטיביסטים הרוסים.

במערב אירופה בוחנים אמנים נוספים באותה תקופה את מהות התנועה. מרסל דושן (Marcel Duchamp) לדוגמה יוצר עבודות מחומרים שונים, והאובייקטים שלו נעים במהירויות שונות ויוצרים אשליה של מבנה תלת- ממדי, קמור וקעור לחלופין. (מרסל דושאן ,"לוח זכוכית מסתובב", (אופטיקה מדויקת) משנת 1920 ומבט מלפנים).

בשנות השלושים קיבל העיסוק בתנועה ממדים ומשמעויות נוספות. האמנות והטכנולוגיה משתלבות זו בזו ובתוך יצירת האמנות ניכר המשך ההתפתחות לביטוי הפיזי הממשי שניתן לתנועה.

אלכסנדר קלדר (Alexander Calder) הוא האמן הראשון שעיקר פעילותו האמנותית מתרכזת סביב הנושא הקינטי. ביצירתו "תבל", משנת 1934, מציג קלדר דגם של היקום על כוכבי הלכת שלו. הדגם בנוי מחוטי ברזל וצורות גיאומטריות המפתחות סביב ציר וכחטיבה אחת נע הפסל סביב עצמו. התנועה, המחקה תנועה ראלית, מתקבלת על ידי מנוע. בפסלים אחרים נעשה שימוש בקפיצים.

בעקבות ניסיונו למצוא פתרון ספונטני ובלתי תלוי לקבלת תנועה, פיתח קלדר את הפסלים התלויים, שמרסל דושן כינה אותם "מוביילים". בפסלים אלה הרוח או כל תזוזה אחרת של אוויר בחלל, יוצרת שרשרת תגובות תנועתיות. בסדרת המוביילים יצר קלדר עבודות גם בשנות הארבעים, החמישים והשישים של המאה העשרים, לרבות פסלים תלויים או פסלים ניצבים על כן שכונו "מוביילים סטביליים". דוגמה לפסל נייח משנת 1965 ניתן לראות בחצר מוזאון ישראל בירושלים.

בשנות השישים יוצר ג'ורג' רייקי (George Rickey) פסלים קינטיים. רייקי מתרכז בעיקר ביחס שבין חלקי הפסל והחלל החיצון ויצירת תנועה ביניהם. פסליו בנויים פלדה, מסתובבים על ציר, ובעלי איזון עדין המאפשר את סיבובם באמצעות משב רוח. נקודת המוצא שלו היא צמצום גאומטרי מקסימלי ושימוש בחידושי הטכנולוגיה. לטענתו: "הפסל אינו מייצג את הטבע, אלא הוא הטבע עצמו, כוחות הטבע בפעולה ברוח, בכוח הכבידה, בחיכוך ובחוקי התנועה". דוגמה לכך היא פסלי הפלדה המכונים "שני קווים אלכסוניים" משנת 1970-1967, הנמצאים באוניברסיטה העברית בירושלים.


ג'ורג' ריקי,
שני קווים אלכסוניים (1970-1967)

George Rickey/Licensed by ©
VAGA, New York, NY

בעקבות הופעתה של האמנות הקינטית, עולים זרמים או סוגי אמנות שונים כגון האופ- ארט, שהתמקד ביצירת אשליה של תנועה. האמנים הבולטים בזרם הם: וזרלי , אגם וסוטו. סוג אמנות נוסף הוא אמנות האור, שהתמקד בהשפעת האור על מרכיבי החומר השונים ויצירת אנרגיה של אור ותנועה הבוקעת מתוך יצירת האמנות. לסלו מוהולי נוג', וניקולס שיפר (Nicolas Schoffer) הם היוצרים הבולטים שהתמקדו בסוג אמנות זה. פסלו הידוע של מוהולי מוג'י "פסל קינטי מפזר אור" הוא פסל חלוצי בתחום ששימש בסיס למגדלי התאורה הקיברנטיים שיצר שיפר. עד ראשית שנות התשעים של המאה העשרים הפך שיפר את הפיסול באור לפרויקטים אדריכליים ממוחשבים, שבהם התנועה באה לידי ביטוי במערכת ממוחשבת של אלומות האור הבוקעות מן המבנה לכיוונים שונים.

מקורות
אמנות בעידן הטכנולוגי, יחידות 5,6, האוניברסיטה הפתוחה רמת אביב, 1982.
פרופ' דיוויד פייפר ע', אנציקלופדיה לאמנות הציור והפיסול, תולדות הציור והפיסול - אופקים חדשים, כרך ג', כתר ירושלים.

Cambridge Introduction to the History of Art, The Twentieth Century, 7' Cambridge University Press. 1981.
H.W. Janson, History of Art, Harry N. Abrams, 1997.


כתבה: אורלי דושי
תוספות גולשים
דף בית | פעילות מקוונת | יוצרים רב-תחומיים | ציר זמן | מאגר תמונות
על האתר | תוכנית הלימוד | צור קשר | פורום