על האתר | תוכנית הלימוד | צור קשר
עמלנט משרד החינוך דף בית


קרוגר, ברברה Kruger, Barbara
1945
עיצוב, ציור, שירה, וידאו ארט, צילום
  • עיצוב
  • ציור
  • שירה
  • וידאו
  • צילום
ב - 1964 היא החלה ללמוד בבית הספר פארסונס לעיצוב. מוריה בבית הספר היו הצלמת דיאן ארבוס (Diane Arbus) ומעצב גרפי מצליח, מנהל אמנותי של Harper's Bazaar, מרווין יזראל
(Marvin Israel). האחרון עודד את קרוגר להכין תיק עבודות מקצועי, כשהחליטה להפסיק את לימודיה כעבור שנה. היא עברה לניו יורק והחלה לעבוד כמעצבת בכתב העת "Mademoiselle". שנה אחר כך, בגיל 22, היא כבר הייתה המעצבת הראשית של כתב העת. בו זמנית היא עיצבה עטיפות לספרים בנושאים פוליטיים.

כבר ביצירותיה הראשונות היא סימנה את הכיוון העיקרי שבו המשיכה להתפתח: נושאים העוסקים בנשיות ובפמיניזם. היא יצרה עבודות תפורות (טכניקה נשית) כמו "מפלצת אונסת"
(1972).

בסוף שנות השישים, תחילת שנות השבעים, היא החלה להתעניין בשירה ולכתוב בעצמה. ב - 1975 היא הפסיקה לצייר, ומ - 1976 עד 1980 היא חיה בברקלי, קליפורניה ולימדה שם. ב - 1977 היא חזרה ליצירה האמנותית, אך לא ציירה יותר אלא צילמה וצירפה כיתובים לתצלומים. תחילה היא צילמה בעצמה ("שבע דקות בחדר אמבטיה", 1977), אך מ- 1979 היא שאבה דימויים מוכנים מן העיתונות, הפרסום, הקולנוע והטלוויזיה. כך מסבירה האמנית עצמה את המעבר:
"עבודתי כמעצבת עיצבה כמעט לחלוטין את עבודתי כאמנית (...). עבדתי עם תצלומים של אחרים (...) צירפתי להם כתוביות. אני יודעת לעשות זאת בעיניים עצומות. מדוע שזה לא יהיה אמנותי?".

תחילה קרוגר השתמשה בדימויים עכשוויים, של שנות השמונים, ואחר כך עברה לדימויים מוקדמים יותר ("אנחנו לא צריכים עוד גיבור", 1986).

קרוגר בוחנת בעבודותיה את הצגת הכוח דרך דימויים תקשורתיים. היא משתמשת באיקונוגרפיה ובססמאות של התקשורת ההמונית, ומוציאה אותם מהקשרם מבחינה ויזואלית ומילולית. עבודותיה חסכניות מבחינת הדימויים והכתובות. היא משתמשת לרוב בתמונות בשחור-לבן ובאותיות (תמיד באותו דפוס פשוט שכבר הפך לסימן היכר שלה) לבנות, שחורות ואדומות.

מאוחר יותר קרוגר החלה ליצור מיצבי וידאו המשולבים בקירות שלמים המכוסים בצירופי טקסטים ובתצלומים דמויי כרזות ענק.

הנושאים העיקריים שבהם היא מטפלת הם פמיניסטיים ("קיבלנו פקודה לא לזוז", 1982,"לא מושלם", 1980), היא יוצאת נגד האלימות כלפי נשים ("האם אנחנו עוד נהנות?", 1988), בעד הזכות של אישה לבצע הפלה ולהיות אדון לגופה, לחייה ולא רק "אינקובטור" ("גופך הוא שדה הקרב", "עזרו", 1990).

כחלק משאיפותיה לעורר מודעות למציאות לא רק אצל נשים, אלא בכלל, היא מנסה לשחרר את את תודעת הצופה מכבלי חברת הצריכה ועולם הפרסומות ("אני קונה לכן אני קיים", 1987, "קנה אותי, אני אשנה את חייך", 1984).

יצירותיה נועדו לגרום לשינוי. היא אמנית פוליטית, ולכן הן מופיעות ככרזות וכשלטי חוצות ברחובות הערים, בתחנות רכבת, מודפסות על תיקים, מטריות וכו'.

החל מ - 1997 קרוגר היא בעלת טורים בכמה כתבי עת (ביניהם "Artforum") ועיתונים יומיים.

מקורות

Akiama, A. and others (1996), The Dictionary of the Art History, Grove, New York.
Goldstein, A. (ed.), (1999), Barbara Kruger, MOKA, Los Angeles.


כתבה: אלה טל
ברברה קרוגר, מתוך אתר הבית של האמנית
אנחנו לא צריכים עוד גיבור, 1986, מתוך אתר arthistoryarchive
הגוף שלך הוא שדה קרב,1990, מתוך אתר blogspot
אני קונה לכן אני קיים, 1987, מתוך אתר maryboonegallery
תוספות גולשים
דף בית | פעילות מקוונת | יוצרים רב-תחומיים | ציר זמן | מאגר תמונות
על האתר | תוכנית הלימוד | צור קשר | פורום