על האתר | תוכנית הלימוד | צור קשר
עמלנט משרד החינוך דף בית


לה קורבוזיה (שארל אדוארד ג'אנה) Le Corbusier, Jeanneret, Charles-Eduard
1965-1887
עיצוב, אדריכלות, ציור, תאוריה
  • עיצוב
  • אדריכלות
  • ציור
  • תאוריה

אדריכל, מתכנן ערים, מעצב וצייר שווייצרי. לה קורבוזיה השפיע רבות על השפה החזותית של המאה העשרים בכלל ועל האדריכלות בפרט. ביצירתו שילב את הגישה המודרניסטית של "הסגנון הבינלאומי" עם תעוזה פיסולית. כמו כן היה תאורטיקן חשוב והותיר מאמרים וספרים רבים על תפיסותיו האדריכליות והעיצוביות.

בגיל שלוש-עשרה עזב לה קורבוזיה את מסגרת הלימודים הרגילה לטובת לימודים מקצועיים בתחום החריתה והצריבה על שעונים, התחום המקצועי של אביו. בלימודים אלה למד תולדות האמנות, אסתטיקה של סגנון הארנובו ורישום.


בין השנים 1911-1907 סייר באיטליה, בגרמניה, בהונגריה, בארצות הבלקן באוסטריה. במהלך סיורו התוודע לסגנונות אדריכליים שונים. בווינה פגש את ג'וזף הופמן, ובין השנים 1909-1908 עבד בפריז במשרדו של האדריכל אוגוסט פרה (Perret), שקידם את השימוש בבטון מזוין בבניית המגורים העירונית. בין השנים 1911-1910 עבד במשרדו של פטר בהרנס (Behrens), האדריכל והמעצב הגרמני שהיה בין מבשרי המודרניזם. בברלין הוא בא במגע עם אנשי ה"וורקבונד", ובמקביל התוודע לעבודתו של האדריכל האמריקאי פרנק לויד רייט. העשור הראשון של המאה העשרים עיצב את אישיותו היוצרת וסייע לו לגבש את סגנונו בפיתוח הרעיונות המודרניסטיים באדריכלות ובעיצוב. 

בשנת 1914 פרסם לה קורבוזיה את עקרונות הבנייה המודרנית שלו במה שמכונה "בית הדומינו". זהו מבנה שנועד להיבנות בשיטות בנייה תעשייתיות. הרצפות שנוצקו בבטון נתמכו על ידי שלד של עמודי פלדה ללא צורך בקירות תומכים. הקירות הסוגרים על הבניין בשיטה בנייה זו מכונים "קירות וילון".

בשנת 1917, כשהיה בן שלושים, השתקע בפריז ואימץ את הכינוי לה קורבוזיה. בפריז פגש את המעצב והצייר אמדה אוזנפנט (Amedee Ozenfant). יחדיו הם יצרו את סגנון הציור הפוריסטי ואף פרסמו את המניפסט הפוריסטי "אחרי הקוביזם". דוגמה לציור בסגנון הפוריסטי הוא "טבע דומם" (1920). בשנת 1920 יסד את כתב העת האוונגרדי "הרוח החדשה" (L'esprit Nouveau) שבו פרסם מאמרים רבים בנושא האדריכלות. במאמרים שיבח את התפיסה הפונקציונלית ויצא נגד סגנונות העבר ששמו דגש על עיטור וקישוט. מאמריו הקנו לו מוניטין.

בשנת 1923 פרסם את ספרו הנודע לקראת אדריכלות. באסופת המאמרים שבספר זה פיתח תאוריות אחדות בעיצוב מודרני, ואלה היו בעלות השפעה מכרעת וארוכת טווח על האדריכלות והעיצוב ברחבי העולם במאה העשרים.

לה קורבוזיה הגדיר את האדריכלות כמשחק מושכל ומיומן בין מסות המתגלות באור. הגדרתו זו הקבילה לעקרונות הציור הפוריסטי. עוד הוא הדגיש את הממד האוניברסלי בקליטת השפה החזותית ובחשיבה עיצובית נכונה, והבחין בין תחושות ראשוניות ומשניות: התחושות הראשוניות ביחס לצורות וצבעים מעוגנות בניסיון האנושי האוניברסלי, ואילו התחושות המשניות הן תלויות תרבות ומקום. מהבחנה זו הגיע למסקנתו הנודעת שהבית הוא מכונת מגורים, ולכן, אזורי המגורים בבית צריכים להתארגן על פי הפונקציה שהם ממלאים. על פי אותה שיטה, תכנית העיר גם היא צריכה להתחלק על פי אזורי הפעילות: מגורים, פנאי, עבודה ונסיעה. בשנת 1922 תכנן לה קורבוזיה ברוח זו תכנית לעיר בת זמננו, עיר בת שלושה מיליון תושבים. התכנית לא התממשה. עוד תכנית שנותרה על הנייר היא תכנית וואזן (Voisin) (1925) תכנית גורדי שחקים שנועדה להחליף את כל המרכז האורבני של פריז. 

במהלך חייו פרסם לה קורבוזיה מאמרים חשובים רבים. כתיבתו הייתה בעלת אופי סיפורי ופופולרי, צורת כתיבה שהייתה חדשה בתחום האדריכלות. "כאשר הקתדרלות היו לבנות" (1947) ו"המודולור" (1954) הם שתי דוגמאות לכך.

השנים 1940-1922 נודעות כתקופה הראשונה של קורבוזיה. תקופה זו מאופיינת בתכניות של בינוי עירוני ובפרויקטים לא מיושמים שהיוו בסיס לתורות אדריכליות חשובות במאה העשרים. בשנת 1922 הציג שני פרויקטים שהיו הבסיס לעבודות נוספות. בפרויקטים אלה שאף לה קורבוזיה ליצור את התנאים לצורת מגורים חדשה לאדם המודרני, ושם דגש מיוחד על יצירת אווירה בעלת אופי חברתי. קורבוזיה גיבש כמה עקרונות אדריכליים כדי להשיג תוצאה זו, ואף יישם אותם בבניינים שונים. דוגמאות לכמה עקרונות: הבניין עומד על עמודים תומכים (פילוטי) המאפשרים תנועת אוויר ותנועת אנשים מתחת למבנה; המרפסת בנויה על הגג; הכניסה פתוחה; הבנייה נקייה מקישוטים מיותרים; החלונות הם חלונות רצועה הנמתחים בקו מאוזן ובמקביל לתשתית המבנה; עיצוב הפנים של הבית מחולק לחללים שלכל אחד מהם תפקיד מוגדר. בין הדירות הראשונות שתכנן בשנת 1922 על פי עקרונות אלה היה הסטודיו של ידידו אוזנפאן. (ראה גם: מבט פנים) אולם את מרב העקרונות יישם בשנת 1925 בתערוכת האמנויות הדקורטיביות בפריז (L'exposition des arts decoratifs) שבה הציג מבנה דופלקס. לה קורבוזיה עיצב גם את פנים הבניין כולל הריהוט, ועל הקירות תלה ציורים בסגנון פוריסטי . שנים ספורות לאחר מכן תכנן כמה בתים פרטיים על פי אותם העקרונות, ביניהם את וילה סבואה
(Savoye) בפואסי (Poissy) (1928), אחד מפרבריה העשירים של פריז.

בשנת 1928 זכה לקורבוזיה בפרס יוקרתי בז'נבה, ובעקבות זאת ערך מסע הרצאות ברחבי העולם, השהות בדרום אמריקה נתנה לו את ההשראה לכתיבת "התבוננויות על המצב באדריכלות האורבנית" (1930). בשנת 1929 ייסד לה קורבוזיה את "הקונגרס הבינלאומי לאדריכלות מודרנית" (CIAM) שהתקיים באתונה, והקדיש זמן רב לפיתוח רעיוני בנוגע לתכנון ערים ופיתוח אזורי. בשנת 1943 פרסם את מסקנותיו בספר "האמנה האתונאית". 

בשלהי שנות העשרים ובראשית שנות השלושים יצר בשיתוף עם המעצבת שרלוט פרייאן (Perriand) סדרת רהיטים שנחשבים לקלסיקה מודרניסטית: כורסאות וכיסאות נוח. בשנת 1930 שהה במוסקבה ושם התיידד עם חברי התנועה הקונסטרוקטיביסטית. בשנת 1936 תכנן מבנים אחדים בבואנוס איירס, המפורסם ביניהם הוא מבנה משרד החינוך והבריאות.

במהלך מלחמת העולם השנייה המעיט לבנות והקדיש את רוב זמנו לציור, להתבוננות ולהגות. במהלך המלחמה הגה את השיטה האדריכלית "מודולור". באמצעות שיטה זו ביקש ליצור מבנים על פי מידות ופרופורציות של גוף האדם. בין השנים 1952-1947 תכנן לה קורבוזיה את יחידת המגורים במרסי שאת עיצובה ביסס על פי שיטת המודולור. יחידת המגורים במרסי היא בניין ענק שכולל למעלה משלוש מאות יחידות דיור המסוגלות לאכלס כ- 1,600 בני אדם. יחידות הדיור תוכננו בהתאמה לחתך אוכלוסייה מגוון, עפ"י גודל המשפחה. הבניין כולו, שנבנה בטון חשוף (beton brute) משמש למעשה כמעין יחידה אורבנית הכוללת אזור קניות, מעונות יום ובתי ספר. פתרון המגורים כפי שיושם ביחידת המגורים במרסי התקבל ברגשות מעורבים. יחידת המגורים זכתה לחיקויים רבים בעולם, אולם על אף יתרונותיה הבולטים ברמה הכלכלית והחברתית, לא היה ניתן להתעלם מחוסר האנושיות שבצירוף מספר כה רב של דירות בדחיסות עצומה ככוורת דבורים. 

בשנות החמישים שינה לה קורבוזיה כיוון סגנוני, ותכנן כמה פרויקטים המייצגים ביטוי חדש של אדריכלות פיסולית. תקופה זו נחשבת לתקופה השניה ביצירתו. בבניינים כמו הכנסייה ברונשאן
(Notre Dame du Haut Ronchamp), ביתן פיליפס (Pavillon Philips) (1958) בבריסל ובניין הפרלמנט של שנדיגר (Chandigarh) אשר בהודו, זונח לה קורבוזיה את הקירות הישרים ואת הפינות הגאומטריות הנוקשות ופונה לצורות עגולות ומפותלות. הוא מרבה לעשות שימוש בבטון חשוף שסימני היציקה שלו בעץ מהווים מרקם אסתטי מועדף. גישה אסתטית זו כונתה "ברוטליזם" וזכתה לחיקויים רבים ברחבי העולם, גם באדריכלות הישראלית.

לה קורבוזיה נודע גם כצייר וכמעצב. במשך כל חייו נהג לצייר בבקרים ורק בשעות הצהריים להגיע למשרדו כדי לעסוק בעבודת התכנון האדריכלית. לה קורבוזיה, לצד פרנק לויד רייט (Frank Lloyd Wright), וולטר גרופיוס (Walter Gropius) ומיז ואן דר רו (Mies van der Rohe) נמנה עם האבות המייסדים של תאוריות העיצוב המודרניסטי, אלא שהוא עצמו לא כבל את יצירתו לתאוריות, ותרם לתרבות החזותית של המאה העשרים.

מקורות

Britannica Multimedia 99, CD-ROM, Corbusier, Britannica, 1999.
Ferrier, Jean Louis (1999), Art of the 20th Century, Edition du Chene, Turin, pp. 169, 617-619.
Gossel, Peter (2001), Architecture in the Twentieth Century, Taschen, pp. 166-175.
CHARLES EDOUARD JEANNERET - LE CORBUSIER ::: FAMILY HOUSES - LA CHAUX DE FONDS

Fondation Le Corbusier

כתב: פיטר מלץ

 

מתוך אתר ויקיפדיה
טבע דומם, 1920, מתןך אתר Flickr
וילה סבואה, 1928, מתוך אתר ויקיפדיה
כיסא נוח, 1930, מתוך אתר archiexpo
תוספות גולשים
דף בית | פעילות מקוונת | יוצרים רב-תחומיים | ציר זמן | מאגר תמונות
על האתר | תוכנית הלימוד | צור קשר | פורום