על האתר | תוכנית הלימוד | צור קשר
עמלנט משרד החינוך דף בית


ליליין, אפרים משה Lilien, Ephraim Moshe
1924-1874
עיצוב, ציור
  • עיצוב
  • ציור
מאייר ואמן הדפסים יהודי שנולד למשפחה ענייה בדרוהוביץ' שבגליציה, אוסטריה. לאיוריו הייתה השפעה מכרעת על האמנות בארץ עד שנות השלושים, ובהם הצליח לשלב בין הסגנון העיטורי שרווח בתקופתו באירופה - סגנון הארנובו, לבין נושאים ציוניים ותנ"כיים.

ליליין למד איור והדפס באקדמיות של קרקוב ווינה, ובין השנים 1895 ל- 1898 התגורר במינכן, שם התפרסם בעיטוריו ל"דר-יוגנד", כתב העת שהפיץ את סגנון ה"יוגנדשטיל". סגנונו העיטורי הושפע מסגנון הארנובו, ובאופן מיוחד מהמאייר הסקוטי אוברי בירדסלי (Aubery Beardsley).

הוא הצטרף לתנועה הציונית מראשיתה, השתתף בקונגרסים הציוניים, צייר את דיוקנו של הרצל, ועל איוריו לספר הזהב של הקרן הקיימת זכה לפרסום רב.

ליליין עזר למרטין בובר לארגן תערוכות של אמנים יהודים, ולכן נסע ארצה פעמים אחדות. הוא צילם תמונות רבות בפלשתינה, ובשובו לאירופה החל לשלב מראות אלה עם נושאים תנ"כיים וסגנונו העיטורי. לדוגמה איור המתאר את רות המואביה מבוסס על תצלום של נערה מקומית נושאת שיבולים על ראשה. הוא יצר ליתוגרפיות, איורים, כרזות וגלויות שזכו לתפוצה מהירה ורחבה. כן הוציא לאור ספר תנ"ך מאויר. הוא יצר כמאתיים תחריטים בסגנון הארנובו ובהם תיאר את נופי הארץ ואת ירושלים ורחובותיה. לדוגמה תחריט של הר הבית בירושלים, מבט מכיוון הר הזיתים (1911), נהר הירדן והכתל המערבי.

ליליין היה בין האמנים הגרפיים הראשונים שיצרו קשר בין תחום הגרפיקה לתחום הצילום. עם הזמן זכו תצלומיו להכרה בשל דיוק אבחנתם ורגישותו לצילום דיוקנאות. דוגמה ידועה היא תצלום שהודפס בשנת 1902 ובו נראה הרצל נשען על המעקה במלון "שלושת המלכים" בעיר באזל. התצלום צולם בימי הקונגרס הציוני הראשון שנערך באוגוסט 1897, והפך להיות המפורסם ביותר של המנהיג וסמל ציוני.

דמותו של הרצל שימשה את ליליין כמודל באיוריו שעסקו בנושאים תנ"כיים. הוא שילב את דיוקן החוזה הציוני בתיאורי משה למשל. ליליין יצר לראשונה דמות האנשה של בת ציון שהיא האומה היהודית. הוא הציג אותה כאישה צעירה בעלת שיער ארוך המלווה בסמלים יהודיים, כגון המנורה ומגן דוד. הדמויות הצעירות והיפות ביטאו את רעיון התחייה מחדש של הציונות - רעיון ההתחדשות של העם היהודי בארצו. לעומתם תיאר ליליין את דמות היהודי הגלותי המוקף בסבל ובייסורי הגולה. באיוריו עומדת דמות היהודי מול האופק של ציון שהיא לו יעד לשיבה. דוגמה מובהקת לכך היא הגלויה המאוירת "מהגטו לציון" שאוירה לרגל הקונגרס הציוני החמישי בשנת 1902 (תרס"ב), והועלתה מאוחר יותר על גבי בול. בגלויה מתואר מלאך רחב כנפיים המורה ליהודי הגלותי היושב בתוך סבך קוצים על אופק ציון המוצג במרחק באמצעות דמות החורשת את האדמה על רקע זריחה מפוארת. דוגמה נוספת היא גלויה מאויירת בשם "מאי היהודי" (1920). ראה גם גב הגלויה.

בשנת 1906 עלה לליין לארץ יחד עם בוריס שץ וייסד עמו את בית הספר לאמנות "בצלאל", שבו לימד כשנה. לאחר מכן עזב את הארץ ושב אליה פעמים אחדות במהלך חייו. ליליין הצליח לשלב נושאים תנ"כיים עם נושאים ציוניים ונופים מקומיים לשפה חזותית אחת בעלת עוצמה תקשורתית רבה. לסגנונו העיטורי הייתה השפעה מכרעת על האמנות ועל התקשורת החזותית בארץ עד שנות השלושים של המאה העשרים.

מקורות
פרופ' דיויד פייפר (עורך), אנציקלופדיה לאמנות הציור והפיסול, כרך ד' ,הוצאת כתר (1984), עמ' 105.
בנימין תמוז, גדעון עפרת ודורית לויטה, סיפורה של האמנות הישראלית, הוצאת מסדה (1991), עמ' 25-13.
מישורי, א' (2000) שורו הביטו וראו: איקונות וסמלים חזותיים ציוניים בתרבות הישראלית, הוצאת עם-עובד, תל-אביב, עמ' 41-20.
אפרים משה ליליאן
הקונגרס הציוני הראשון : התצלום המפורסם של הרצל
מסמכים מראשית הציונות
על עבודות הצילום של ליליין והשפעתם על איוריו

Farkash Gallery - Lilien Ephraim Moshe


כתב : פיטר מלץ

מתוך אתר ויקיפדיה
בנימין זאב הרצל משקיף ממרפסת מלון "שלושת המלכים" בעיר באזל, 1920, מתוך אתר ויקיפדיה
דיוקן החוזה הציוני בתיאורי משה, מתוך אתר תפוז
מאי היהודי, 1920, מוך אתר commem
תוספות גולשים
דף בית | פעילות מקוונת | יוצרים רב-תחומיים | ציר זמן | מאגר תמונות
על האתר | תוכנית הלימוד | צור קשר | פורום