על האתר | תוכנית הלימוד | צור קשר
עמלנט משרד החינוך דף בית


מטיס, אנרי Matisse, Henri
1954-1869
עיצוב, ציור, מחול, תאוריה, מוזיקה
  • עיצוב
  • ציור
  • מחול
  • תאוריה
  • מוזיקה
מטיס, אחד הציירים הגדולים ורבי ההשפעה במאה העשרים, החל לעסוק בציור בגיל מאוחר יחסית. הוא נולד בעיירה פרובינציאלית בצרפת, ולמד משפטים בפריז. עם סיום לימודיו חזר לעירו. בניסיון להימלט משיעמום שחווה בחיי היומיום החל ללמוד ציור מוקדם בבוקר, לפני היציאה לעבודה.

ההחלטה לעסוק באמנות התקבלה כנראה ב- 1889 כשבמהלך החלמה ארוכה ממחלה הביאה לו אמו במתנה קופסת צבעים.

מטיס עזב את עבודתו, ואחרי שקיבל רשות מאביו נסע לפריז. הוא החל להתכונן לבחינת כניסה לאקדמיה לאמנויות יפות ז'וליאן ואחר כך לבית הספר לאמנויות העיצוב. הוא נכשל בבחינת הכניסה אך הוזמן כתלמיד לא רשמי לסטודיו של גוסטאב מורו (Moreau) ונשאר שם עד 1898.

ב- 1896 תמונותיו השמרניות של מטיס (כדוגמת "דומם עם ספרים", 1890) התקבלו בחום. הדבר נתן לו אומץ לנסות ציור אימפרסיוניסטי ("שולחן האוכל", 1897) .

ב- 1892 השתנתה גישתו של האמן לצבע בעקבות היכרות עם כתביו של הצייר פול סיניאק (Signiac). ב- 1901-1899 הוא חזר ללמוד ציור. חזרתו כבוגר לספסל הלימודים גרמה לכך שהפך למנהיגה של חבורת סטודנטים (דראן (Derain) וולמנק (Vlaminck) בניהם). עד מהרה, בסלון הסתיו של 1905 ("האישה עם הפס הירוק", 1905-1904), הנהיגו שלושתם את הזרם הפוביסטי.

ב- 1906 מטיס אף הציג את "חדוות החיים", יצירה שגרמה, בגלל סגנונה החדשני-הרדיקלי, לזעזוע אפילו בקרב תומכיו. מ- 1906 עזב מטיס את הסגנון הפוביסטי, ופיתח שפה אמנותית חדשה המושפעת מגוגין (Gauguin), מסזאן (Cezanne), מפיסול אפריקני ומערבסקות ("הדר", 1907).

בין השנים 1910-1906 זכה מטיס לביקורות טובות ויצירותיו נמכרו. הדבר אפשר לו לטייל לאלז'ר, לאיטליה, למינכן (שם ביקר בתערוכת האמנות האסלאמית) - וזה השפיע על יצירתו ("זורה עומדת", 1912).

עבודותיו הוצגו ופורסמו מחוץ לצרפת.

מטיס הכיר את משפחת הפטרונים שטיין (Stein). אלה קנו את תמונותיו, והכירו לו אספנים ואמנים אחרים, ביניהם פיקסו (Picasso).

ב- 1908 פרסם האמן מעין הצהרה אמנותית אישית "Notes d'un paintre", ופתח בית ספר משלו לאמנות. כנגד הקוביזם הגיב מטיס בציורים גדולים יותר ועשירים מבחינת הצבע ("הסטודיו האדום", 1911, "הריקוד", 1910). מאוחר יותר הוא הגיב לקוביזם בסגנון גאומטרי יותר ("מרוקנים", 1916).

את תקופת יצירתו בשנים 1930-1918 מקובל לכנות "תקופת ניס". בשנים אלה הוא עזב את פריז והתבודד בעיר ניס. סגנונו נעשה נטורליסטי יותר, הוא זנח את הממדים הגדולים ואת שיטות הציור המודרניות שפיתח קודם לכן, והתמקד בנושא העירום הנשי ("האודליסק עם המכנסיים האדומים", 1922). כן הרבה לרשום ("עירומה", 1936).

ב- 1947 הוא השתמש לראשונה בטכניקה של מגזרות נייר בספרו "ג'ז". (ראה תמונה נוספת) בטכניקה זו הרבה לעבוד בשנותיו האחרונים. סגנונו המאוחר מופשט יותר ("המתאגרף השחור", 1947).

עבודתו האחרונה הייתה עיצוב הכנסייה בסנט מירה בוונס (1951-1947).

מטיס מצוטט כמי שאמר: "ציור חייב להיות בעבור הצופה כמו כורסה נוחה" - כורסה שנותנת אפשרות לנוח, להירגע, לשכוח מדאגות היומיום, ליהנות מהיופי של העולם. במשך כל חייו הארוכים, (הוא היה עד לשתי מלחמות עולם) שבהם עבר מסגנון לסגנון נשאר מטיס נאמן למטרה אחת - להעביר לצופה תחושה של חדוות החיים בעזרת צבעים, קווים ונושאים מהנים.

מקורות

Akiama, A. and others (1996), The Dictionary of the Art History, Grove, New York.
Guichard-Meili, J. (1967), Matisse, Thames & Hudson, London.
Lucie-Smith, E. (2000), Lives of the Great 20th Century Artists, Thames & Hudson, London .


כתבה: אלה טל
מתוך אתר ויקיפדיה
חדוות החיים, 1906, מתוך אתר ויקיפדיה
הריקוד, 1910, מתוך אתר Olga's Gallery, www.abcgallery.com
שולחן האוכל-הרמוניה באדום, 1922, מתוך אתר Olga's Gallery, www.abcgallery.com
תוספות גולשים
דף בית | פעילות מקוונת | יוצרים רב-תחומיים | ציר זמן | מאגר תמונות
על האתר | תוכנית הלימוד | צור קשר | פורום