על האתר | תוכנית הלימוד | צור קשר
עמלנט משרד החינוך דף בית


מיצג של הסימפוניה המונוטונית / טקס הציור, קליין איב Monotone Symphony Performance
1960 Galerie International d`Art Contemporain, פריז
החל בסוף שנות החמישים החל האמן הצרפתי איב קליין להתעניין בציורי גוף. בפברואר הוא החל ליצור את סדרתו החדשה "אנטרופומטריות". את השם לסדרה נתן מבקר אמנות פייר רסטאני, שליווה את קליין בעבודתו. מורכב מ"אנטרופו" - "אדם" השם אנטרופומטריה ו"מטריה" - "מדידה". היו אלו הדפסי גוף שאותם טבעו על נייר דוגמניות צבועות בצבע IKB - "כחול קליין הבינלאומי", הצבע האישי של האמן שבו הרבה להשתמש.

אחד ממקורות ההשראה של קליין היו צללי גופם של אנשים שנשרפו בהירושימה (כך הוא קרא אפילו לאחת מהאנטרופומטריות שלו). מקור השראה נוסף היה גם הוא יפני (קליין חי תקופה ביפן, ושם למד ג'ודו) תצורות גופם של מתאבקי ג'ודו שנשארים על המזרנים אחרי הנפילה.

שבועות ספורים לאחר שהגה קליין את הרעיון של "אנטרופומטריות" ויישם אותו בסטודיו שלו, הוא החליט להציג בפומבי תהליך אמנותי זה. לשם כך אורגן מיצג בגלריה הבינלאומית לאמנות עכשווית. לאירוע הוזמנו כמאה איש בלבד. היו ביניהם כמה אמנים, כמה מבקרי אמנות, ובעיקר פטרוני הגלריה. לבושים בחליפות מחויטות ובשמלות ערב הגיעו הצופים לאולם הגדול של הגלריה. הרצפה וחלק מן הקיר היו מכוסים בנייר. ליד הקיר ישבה תזמורת: שלושה צ'לנים, שלושה כנרים ושלושה זמרים. (ניתן להתרשם מהתעניינותם העזה במעשה האמנות). הנגנים היו אמורים לבצע את יצירתו של קליין במהלך המיצג. ב"סימפוניה המונוטונית" שלו ניכרת השפעתו של ג'ון קייג'. היצירה כללה תו אחד שנוגן במהלך עשרים דקות, ועשרים דקות של שקט. האמן, לבוש בטוקסידו, חולצה ועניבה לבנים, מעוטר צלב מלטה, הופיע לפני קהל בליווי שלוש דוגמניות יפות ועירומות. הדוגמניות נשאו דליים ובהם צבע IKB, בעל משמעויות רוחניות בעבור קליין. בשלב הראשון מרחו הדוגמניות זו את זו בצבע; בשלב השני הן לחצו את גופן מחזה ועד ברכיים על הנייר שעל הקיר. קליין היה מעוניין רק בחלק זה של הגוף כדי להעביר אנרגיה חושנית. בעיניו היו הידיים, הרגליים והראש אינטלקטואליים מדי. בנוסף הוא האמין שחלק זה של הגוף מבטא בריאות. הוא נהג לומר: "אמנות זה בריאות" (ייתכן שזו הסיבה לכך שמוזאונים גרמניים אהבו לרכוש את יצירותיו, והוא אפילו הוזמן לגרמניה כדי לעצב פרויקט ציבורי). הפעילות של הדוגמניות נעשתה בהנחייתו המדויקת של קליין. דוגמנית משכה את חברתה השוכבת על דף שעל הריצפה. כך נוצרה "אנטרופומטריה" מלאת תנועה. האמן הסביר אחר כך בהתלהבות: "השתמשתי בגופן של דוגמניות במקום במברשות... עכשיו יכולתי לעסוק בציור בלי להתלכלך".

יש מבקרי אמנות כמו Stich הטוענים כי יש ערך אמנותי לשתי היצירות שנוצרו במהלך המיצג: ה"פסיק" האנרגטי שנוצר על ידי משיכת גופה של הדוגמנית על הרצפה עומד בניגוד מעניין למקצבים האנטרופומורפיים שנוצרו על הקיר: הם נעשו בגובה שונה - קליין הורה לדוגמנית לעלות או לרדת על קוביות בגבהים שונים שהיו על הרצפה ליד הקיר. כמו כן הוא הורה לה לסגור או לפתוח את הרגליים בזוויות שונות בזמן שלחצה את עצמה אל הקיר. מבקרים אחרים כמו Lucie-Smuth רואים ערך בתהליך העשייה עצמו, "המציג גישה חדשה לבעיית העשייה האמנותית".

העירום של דוגמניות, פעילות המריחה ההדדית של הנשים היפות בצבע לעיניי קהל וההיצמדות לקיר בתנוחה חושנית, והנוכחות של גבר לבוש המפקד עליהן - כל אלה ללא ספק יוצרים אווירה טעונה מינית. הנשיות והגבריות מוצגים כדיכוטומים: מוזיקאים - גברים, סטטיים, לבושים מול שלוש דוגמניות - נעות, עירומות (חלוקה זו מזכירה זוג יצירות של אמן צבע אחר - מטיס "הריקוד" ו"המוזיקה"). הגברים עוסקים במוזיקה - עיסוק אינטלקטואלי, מן העת העתיקה, מתקשר לידע מתמטי, ולעומתם הנשים עוסקות בתנועה חושנית, נשמעות לרצונו של גבר, משמשות כ"מברשות"; הגבר הוא האמן החושב, הוגה הרעיון.

שנה לאחר שהתקיים האירוע ב - 1960 שחזר אותו קליין שוב, הפעם נתן את אישורו לתעד את המיצג תיעוד קולנועי. את התוצאה ראה רק בפסטיבל קאן, בטרום הקרנה. הסרט שצולם קוצץ ונערך מחדש, ו"סימפוניה מונוטונית" הוחלפה בפס קול אחר. התצלומים היו חלק מסרט "Mondo Cane", אוסף נלעג של טעויות ושטויות שמתרחשות בקאן. קליין קיבל באופן קשה מאוד את הפירוש הזה ליצירתו. כמה ימים אחר כך נפטר האמן משלושה התקפי לב בזה אחר זה.
מקורות

Lucie-Smuth, E. (2000), Lives of the Great 20th London. Century Artists, Thames & Hudson.
Stich, S. (1994), Yves Klein, Cantz, Stuttgart.


כתבה: אלה טל
תוספות גולשים
דף בית | פעילות מקוונת | יוצרים רב-תחומיים | ציר זמן | מאגר תמונות
על האתר | תוכנית הלימוד | צור קשר | פורום