על האתר | תוכנית הלימוד | צור קשר
עמלנט משרד החינוך דף בית


ניצי לילה, אדוארד הופר Nighthawks, Edward Hopper
1942 מכון לאמנות שיקגו
  שמן על בד, 76.2X144 ס"מ

זוהי אחת היצירות המפורסמות והמזוהות ביותר עם האמן האמריקני אדוארד הופר (1882 – 1967). לדבריו ההשראה ליצירה הגיעה ממסעדה בניו-יורק במפגש שני רחובות בשדרות גריניץ', השכונה שבה התגורר. שם המקום אינו מופיע על בית הקפה, ובמקומו יש פרסומת לסיגרים של חברת פיליס (Phillies). גם אם המקום ניתן לזיהוי, היצירה מעבירה מסרים כלליים מעבר למקום או זמן מסוימים, והפכה לסמל לבדידות האדם המודרני בעיר הגדולה ולמצב האנושי בעידן המודרני בכלל. 

היצירה מציגה בית קפה ובו מוזג ושלושה לקוחות – זוג וגבר בודד היושב בגבו לצופה. המוזג נראה בתנועה בעוד שאר הדמויות בוהות בחלל דוממות. הן אינן מתקשרות ביניהן, ועל פניהן ניכרת הבעת שעמום ובדידות. במיוחד ניכר הדבר בדמויותיהן של הזוג – הגבר מביט אל מעבר למוזג כבוהה, והאישה מסתכלת בציפורניה. הגבר שבגבו לצופה נראה כבוחן את הזוג. בית הקפה כמעט ריק, וחלונו הגדול חושף את בדידות האנשים היושבים בו. הרחוב שסביב בית הקפה ריק גם הוא, ונראה נקי וסטרילי באופן היוצר אי-נוחות. הקומפוזיציה פתוחה ומציגה מבט חלקי, כאילו אקראי, כמו צילום של הרחוב. היא בנויה על אלכסון חזק שבית הקפה יוצר ביחס לצופה, ועל ניגוד בין אלכסונים של האור הבוקע ממנו ובין הקווים הישרים של החלונות והבניינים. הדמויות מוארות בתאורת ניאון קרה וחזקה, שהומצאה בתחילת שנות הארבעים של המאה ה-20 ומסעדות רבות השתמשו בה. ביצירה התאורה הופכת למדכאת, וחושפת את הבדידות של הדמויות.

שם היצירה "ניצי לילה" (Night Hawks) הוא כינוי מקובל בתקופה לבליינים ואנשים החיים בלילות. נוצר ניגוד חד וציני בין השם, המרמז על חיי לילה פרועים, ובין המראה המוצג ביצירה. הדמויות בודדות, משועממות ואינן יוצרות קשר עם סביבתן. בית הקפה נראה חשוף, קר ומנוכר, תחושה המתחזקת עקב החלון הגדול, הגובה של התקרה וקטנות הדמויות ביחס אליו, ההופך אותן לאבודות בחלל הגדול. הניגוד הנוצר בין האור החזק ובין החשכה שבחוץ יוצר תחושה מאיימת ומנוכרת. גם הריקנות והניקיון של בית הקפה והרחוב יוצרים תחושת אי-נוחות ובדידות, המתחזקת על-ידי הקומפוזיציה האלכסונית והמקרית.

בית הקפה המוצג סגור בפני הצופה ואין לו כל דלת כניסה. באותה מידה הדמויות נראות כלואות בפנים, חשופות לעין כול. הופר השתמש בדמותו עצמו בעבור שני הגברים היושבים, וכך הוסיף ליצירה ממד של דיוקן עצמי. דמות האישה מבוססת על דמות אשתו של האמן, ג'ו הופר, ששימשה מודל בכל יצירותיו.

מיומניה של אשתו ניתן ללמוד כי האמן תפס את דמותו של המוזג ביצירה כדמות החופשית היחידה – הוא נמצא בתנועה, עובד ויכול לבוא ולצאת כרצונו. הלקוחות שבויים בעולמם ובמצבם העגום, כמעין ציפורי טרף האמורות להיות חופשיות אך הן שבויות בכלוב של זכוכית. 

תיאור החיים המודרנים בעיר כרקים מתוכן ובודדים הוא מוטיב חוזר ביצירתו של הופר. למרות שהוא לא פירש את שם היצירה, הוא טען כי "כפי הנראה, בתת המודע, ציירתי את הבדידות בעיר הגדולה".  

מקורות וקישורים
אתר המכון לאמנות בשיקגו
אתר ויקיפדיה

אתר Artchive

אתר jeremiah's vanishing new york

אתר NPR

אתר ezinearticles

כתב: נעם טופלברג

ניצני לילה, 1942, מתוך אתר ויקיפדיה
ניצני לילה, 1942, מתוך אתר ויקיפדיה
תוספות גולשים
דף בית | פעילות מקוונת | יוצרים רב-תחומיים | ציר זמן | מאגר תמונות
על האתר | תוכנית הלימוד | צור קשר | פורום