על האתר | תוכנית הלימוד | צור קשר
עמלנט משרד החינוך דף בית


אולדנבורג, קלאס Oldenburg, Claes
1929
ציור, פיסול
  • ציור
  • פיסול

קלאס אולדנבורג נולד למשפחת דיפלומט שוודי. לארצות הברית הוא הגיע עם משפחתו כילד. כחלק מההתמודדות שלו עם השפה ועם התרבות האמריקנית החדשות לו וכדי להימלט מבדידותו המציא בהיותו ילד עולם דמיוני שאותו כינה "ארץ ה-Neubem".  את העולם הדמיוני תיעד אולדנבורג במחברות. דימויים רבים מ"ארץ" זו הופיעו מאוחר יותר ביצירתו של האמן. אולדנבורג נהג לומר: "כל מה שאני עושה מקורי - אני המצאתי את זה כשהייתי ילד". הדימויים הצבעוניים וההומוריסטיים של האמן, לרוב חפצים יומיומיים שהוגדלו בצורה מוגזמת באמת נראים כלקוחים מעולם דמיוני של ילד.

בין השנים 1950-1946 למד אולדנבורג באוניברסיטת ייל. הוא עזב את לימודיו כשהחליט לעסוק באמנות. ב- 1956 הוא עבר לניו יורק והצטרף לקבוצת אמנים שקראו תיגר על האקספרסיוניזם המופשט. האמנים שילבו בעבודותיהם אובייקטים יומיומיים ודימויים פיגורטיביים על רקע מופשט.

ב- 1959 הציג אולדנבורג את תערוכתו הראשונה. היא כללה ציורים פיגורטיביים ופסלים papier-mache בטכניקת Papier mache
(חתיכות נייר עם דבק).

בתערוכתו השנייה "הרחוב" (1960), שהביאה לו פרסום ראשוני, הוא יצר סביבה תלת-ממדית המושפעת מאמנותו של דובופט, מרומן של הסופר הצרפתי סלין "מוות בתשלומים", ויותר מכל מהסביבה המידית שלו בניו יורק, באזור ה"לואר איסט סייד". באותה שנה הציג את העבודה "תמונות בזק מהעיר", הראשונה מבין המיצגים שלו. המיצג כלל דימויים ואובייקטים מהיומיום.

כבר במיצג הבא שלו "החנות" הוא עבר מדימויים עירוניים לדימויים מסחריים, מוצרי צריכה יומיומיים ("החולצה הלבנה והעניבה הכחולה", 1961) ומוצרי מזון פופולריים, כגון עוגת קרם, המבורגר, גלידה וכו'. ה"מוצרים" שב"חנות" הוגדלו לממדים ענקיים. למרות השמות המפתים שהעניק להם, כמו "שוקולדים בקופסה" נראו האובייקטים דוחים, בעלי טקסטורה מחוספסת, וגוונים לא טבעיים עם נזילות צבע רשלניות ("קריצה" אירונית לעבר האקספרסיוניזם המופשט).

עיסוקו בנושאים של מוצרי צריכה יום-יומיים הציבה אותו באוונגארד של תנועת הפופ-ארט

ב- 1962, זמן קצר אחרי נישואיו, התחיל אולדנבורג בעזרת אשתו לתפור פסלים רכים. אלה היו אותם מוצרי צריכה שהוגדלו לממדים עוד יותר ("גביע גלידה"  Ice Cream Cone, 1962).

ב- 1964 החל האמן ליצור פסלים הקשורים לסביבת מגורים. הוא הגדיל את האובייקטים עוד יותר, והם ביטאו אולי ביקורת סאטירית על הטעם הרע והרדידות של חברת צריכה אמריקנית. בהומור האופייני לו מדמה אולדנברג חלק מהמוצרים לחלקי הגוף האנושי. הם מקבלים קונוטציות ארוטיות ("אסלה רכה", 1966). לפעמים הופכים דימוייו לאלימים.

מאמצע שנות השישים אולדנבורג הוא אמן מקובל וממוסד, והוא עובד על פסלי חוצות מונומנטליים
("שפתון", 1974  1969). החל בשנות השבעים הוא עובד על הזמנות ציבוריות בלבד( "גשר הכף  והדובדבן", 1988, מזרקה)  וזאת לדבריו כדי להימלט מהמניפולציות המסחריות ביחס ליצירותיו על ידי עולם המסחר באמנות. הרטרוספקטיבה החשובה שלו אורגנה ב- 1995 על ידי הגלריה הלאומית, ניו-יורק, ומוזיאון גוגנהיים.

מקורות וקישורים

Akiama, A. and others (1996), The Dictionary of the Art History, Grove, New York.
Lucie-Smuth, E. (2000), Lives of the Great 20th century Artists, Thames & Hudson, London.

על תערוכת הרחוב באתר Art Net Web
אולדנבורג - אתר Moma
אולדנבורג - אתר Answers.com

כתבה: אלה טל



 

אולדנבורג קלאס, מתוך אתר ויקיפדיה
תוספות גולשים
דף בית | פעילות מקוונת | יוצרים רב-תחומיים | ציר זמן | מאגר תמונות
על האתר | תוכנית הלימוד | צור קשר | פורום