על האתר | תוכנית הלימוד | צור קשר
עמלנט משרד החינוך דף בית


המניפסט הראליסטי, נחום גבו ואנטואן פווזנר Realist Manifest
1920 מוסקבה, ברה"מ
המניפסט הראליסטי פורסם ב- 5 לאוגוסט, 1920 במוסקבה. חתומים עליו האמנים הקונסטרוקטיביסטים נחום גבו ואחיו אנטואן פווזנר. בעיצומה של מלחמת אזרחים ומלחמה עם פולין הופץ המניפסט כמודעות רחוב בחסות השלטון הסובייטי.

המושג "ראליסטי" שאוב מהמילה הצרפתית "realiser" שעניינה ביצוע. גבו הסביר כי כוונתו במילה זו היא להצביע על משהו גשמי ופיזי. למעשה זהו מניפסט קונסטרוקטיביסטי.

המניפסט קורא ליצור אמנות חדשה בעבור התקופה החדשה שאחרי המהפכה הבולשביקית ובעבור החברה החדשה, ולקשר בין האמנות לחיים. במניפסט נשללות גישות אמנותיות קודמות שניסו ליצור אמנות חדשה ולא הצליחו: קוביזם ופוטוריזם, וגישתו האמנותית הסופרמטיסטית של קזימר מלביץ' המרוחקת מהחיים, ואפילו אמנותו של ולדימיר טטלין הממזגת את הסביבה עד כי האמנות מאבדת מייחודיותה כתחום ביטוי.

גבו קורא ליצירת אמנות חדשה, אמנות ציבורית המושתתת על עקרונות הזמן והחלל: "הגשמת תפיסתנו את העולם בממדים של חלל וזמן, זו המגמה היחידה של האמנות התמונתית והפלסטית שלנו".

על פי המניפסט האמנות צריכה להיות מושתתת גם על דרך הביצוע ההנדסית: "...אנו בונים את יצירתנו כשם שהיקום בונה את שלו, כשם שהמהנדס בונה את גשריו, כשם שהמתמטיקאי בונה את משוואותיו".

לאור זאת נמנים חמישה עקרונות שעל פיהם צריך ליצור אמנות:
  1. יש לדחות את השימוש בצבע ולהתבסס על צבע החומר הקולט את האור.
  2. אין להשתמש בקווי מתאר כדי להגיע לתיאור נטורליסטי. הקו הוא רק ביטוי המכוון ל"כוחות הקבועים ולקצב שלהם".
  3. יש לדחות את השימוש בנפח כאמצעי אמנותי המבטא חלל או תוחם אותו.
  4. העומק הוא הביטוי היחיד של החלל. יש לדחות את השימוש במסה (הגושיות) כמרכיב פיסולי.
  5. יש לדחות את אמצעי האשליה בפיסול ובציור ולהכריז על "האלמנט החדש של ריתמוס קינטי כצורה בסיסית של תפיסתנו את הזמן".
בפרק האחרון של המניפסט, העוסק בתפקידה של האמנות, נקבע כי על האמנות להיות מעורבת בחיי היומיום, ויחד עם זאת לשמור על ייחודיותה: "... אנו מציבים את יצירותינו בכיכרות וברחובות בהיותנו משוכנעים שהאמנות אינה צריכה להיות קודש לבטלנים, נחמה לעייפים והצדקה לעמלים. האמנות צריכה להיות בכל מקום שבו זורמים החיים... ליד הספסל, ליד השולחן, בעבודה, במנוחה ובמשחק, בימי עבודה ובחופשה... בבית וברחוב... כדי שגחלת החיים לא תכבה באנושות". במניפסט אף מודגש עניינו העיקרי של האמן בהווה:
"היום הוא המעשה.
אנו ניתן עליו את הדין מחר.
את העבר אנו מותירים מאחור כגופה.
את העתיד אנו מפקידים בידי מגידי העתידות,
ואילו אנו לוקחים לעצמנו את ההווה."

לעקרונות הללו היה ביטוי בפיסול של נחום גבו ושל אמנים קונסטרוקטיביסטים אחרים. ראה פסלים של גאבו:
"ראש בנוי" (1915)
"מבנה קינטי" (1920-1919) - שחזור משנת 1985
"עמוד" (1923), שחזור משנת 1975
"מבנה בחלל בעל מרכז קריסטלי" (1940-1938)
פסל סביבתי עבור חנות הכלבו ביז'נקורף, ברוטרדאם (1957-1954)

השפעתם של האמנים הקונסטרוקטיביסטים על האמנות במאה העשרים, במיוחד האמנות הקינטית, היא מכרעת.

מקורות
מייזליש, ז' (עורכת), (1982), אמנות בעידן הטכנולוגי, האוניברסיטה הפתוחה, תל אביב.

Akiama, A. and others (1996), The Dictionary of the Art History, Grove, New York.


כתבה: אלה טל
תוספות גולשים
דף בית | פעילות מקוונת | יוצרים רב-תחומיים | ציר זמן | מאגר תמונות
על האתר | תוכנית הלימוד | צור קשר | פורום