על האתר | תוכנית הלימוד | צור קשר
עמלנט משרד החינוך דף בית


כנסיית רונשן, לה קורבוזייה Ronchamp Chapel, Le Corbusier
1954-1950 צרפת
באמצע המאה העשרים התפתחה תנועה דומיניקנית שהונהגה על ידי האב קוטוריה, העורך הראשי של כתב העת "אמנות קדושה". תנועה זו פעלה למציאת שיטות שימשכו את קהל המאמינים. האב קוטוריה האמין שיש להכניס לכנסיות אמנות מודרנית. הדומיניקני הנמרץ הזמין אמנים כמו אנרי מטיס, פרנן לז'ה ואפילו מרק שגאל היהודי לעבוד בעבור הכנסייה. ההזמנה לתכנון הכנסייה הקתולית בלה רונשן אצל לה קורבוזיה הייתה חלק מהתכנית הרחבה הזאת.

הבניין מייצג את סגנונו המאוחר של לה קורבוזיה, שהתאפיין באדריכלות פיסוליות. הבניין משדר מונומנטליות. לתחושה זו תורמים ממדיו, בידודו בנוף, וקירותיו העבים (האדריכל "פותח" את הקיר וחושף את עוביו בפתחי תאורה), הרחבים יותר בבסיסם מאשר בחלקם העליון. הקירות מוצבים בהטיה ביחס לקרקע, כך שהתפיסה הפרספקטיבית של הבניין משתנה, והוא נתפס כגבוה יותר מגובהו הראלי. החלונות קטנים ביחס לקיר.

מאז ימי הביניים המאוחרות נהוג לבנות כנסיות בצורת צלב. לה קורבוזיה התעלם מהמסורת הזו. הצורה הבסיסית שעל- פיה תוכננה הכנסייה היא מלבן שצדדיו אינם שווים. כל הבניין מתאפיין בצורות מעוקלות, א-סימטריות. הגג הכהה עשויי בטון יצוק, ושוליו בולטים מעבר לקירות הלבנים. צורת הגג מזכירה סירה ענקית. הסירה כאילו מתנוססת מעל הקירות המונומנטליים. הבניין, הממוקם בנוף גבעות ירוק ושומם, נראה כמו סירה שנחה על גלים של גבעות. בדרך זו בחר לה קורבוזיה לייצג את האמונה. הסירה היא מוטיב נפוץ בברית החדשה, והיא מוזכרת בהקשר לנסים שקרו לישו (ההליכה על המים, הדייג הנסי). הסיפור המפורסם ביותר בתנ"ך שקשור בכלי שיט הוא סיפור נוח. בימי הביניים נהגו לתאר את תיבת נוח כסירה שמעליה בית. על פי אמונה זו, הסירה היא סמל לגאולת נשמותיהם של המאמינים בישו. הסירה היא גם מטפורה לרחם. בכתבים נוצריים מופיע פעמים רבות הביטוי "רחם הכנסייה" - כנסייה כמקום אימהי ומגן, שאליו נקראים לחזור הנוצרים ש"סטו מדרך האמונה".

בבטאו את מערכת הסמלים הנוצרית בדרכו המודרנית, הבניין של לה קורבוזיה מגשים את המטרה שאליה שאף האב קוטוריה. הקירות המונומנטליים וצורתם הרכה והגלית מבטאים משהו אימהי ורך, בעל עצמה, מגן. בעוביים מזכירים הקירות מבצרים ימי ביניימיים. מעבר לאמונה ולסמליות הנוצרית משדר הבניין תחושה של הגנה.

פנים הכנסייה מתואם עם החוץ - מונומנטליות, א- סימטריה, קווים מעוקלים. הגג הקמור נראה כחלק מן הנוף. עם חשכה תורם המראה לתחושה של הימצאות בתוך רחם. התאורה הטבעית מגיעה מחריץ שנוצר בין הגג לאורך הקירות, ומחריץ שבין שני קירות ליד המזבח - המקום החשוב בכנסייה. החלונות הקטנים מקושטים בחלקם בזכוכית צבעונית, בהתאם למסורת הבנייה הכנסייתית. התאורה תמיד הייתה נושא חשוב בעיצוב הכנסיות מכיוון שהאור הוא אחד הסמלים של האלוהי. האור שמסתנן דרך הפתחים הקטנים מן החוץ אל הפנים החשוך יוצר אווירה מיסטית. החלונות קטנים מבחוץ אך "גדלים" בפנים. הפתחים הרבים שהם יוצרים על אחד הקירות והחושך השורר בפנים מזכירים את הקטקומבות, מקומות הקבורה התת-קרקעיים של הנוצרים הראשונים, ומאזכרים את המוות שהוא סימן לגאולת נשמת המאמין.

תמונות נוספות של הכנסיה: 1, 2, 3

מקורות
מייזליש, ז', (עורכת), (1928), אמנות בעידן הטכנולוגי, יח' 5, האוניברסיטה הפתוחה, תל אביב, עמ' 87-85.

Jencks, C. (2000), Le Corbusier and the Continual Revolution in Architecture, Monacelli Press.


כתבה: אלה טל
תוספות גולשים
דף בית | פעילות מקוונת | יוצרים רב-תחומיים | ציר זמן | מאגר תמונות
על האתר | תוכנית הלימוד | צור קשר | פורום