על האתר | תוכנית הלימוד | צור קשר
עמלנט משרד החינוך דף בית


עקדת יצחק, מנשה קדישמן Sacrifice of Isaac, Menashe Kadishman
1982 רחבת מוזיאון תל אביב
 פלדת קורטן, האייל: 350X70X80 ס"מ הנשים המקוננות: 250X50X30 ס"מ, יצחק 240X220 ס"מ
 

בשנת 1972 חזר קדישמן לישראל לאחר שהייה של 13 שנים בלונדון. שנה לאחר מכן, בפרוץ מלחמת יום הכיפורים שירת כנהג בחיל הרפואה. לאחר המלחמה הגיע לארץ הפסל ג'ורג' סיגל, שהשתמש בקדישמן ובבנו כמודלים לפסלו "עקידת יצחק". בפסל היה קדישמן אברהם ובנו  - יצחק. אירוע זה נטע בקדישמן את הרעיון הבסיסי לסדרת פסלי עקידת יצחק של שנות השמונים.

שנת 1982 הייתה שנת משבר בחייו. אמו נפטרה בקיץ, הוא עבר ניתוח מעיים מסובך ובנו התגייס לצבא עם פרוץ מלחמת לבנון. אירועים אלו, ובמיוחד גיוס בנו לצבא, חידדו את רגש האשמה שלו: "כל זה לא היה קורה אלמלא לקחתי את בן ב – 72' ואלמלא הכרחתי אותו להיות ישראלי" (רסטאני, עמ' 202).

החל משנה זו רואה קדישמן בסיפור עקדת יצחק סמל לקרבן מתמשך של העם היהודי בכלל ושל ישראל בפרט: "עקידת יצחק אינה סמל מופשט בעיניי. היא חלק מן הביוגרפיה שלי ושל בני דורי, כשם שאולי תהיה גם חלק מהביוגרפיה של ילדיי אחריי". במהלך שנות השמונים של המאה ה-20 הוא יצר סדרת פסלים גדולה שעוסקת בנושא, ולא הפסיק לעסוק בו בצורות שונות עד היום. הנושא הפך אצלו למחאה פוליטית כנגד מלחמות בכלל וכנגד מלחמת לבנון בפרט.

הפסל המוצב ברחבת מוזיאון תל-אביב הוא השלישי בסדרה. הוא מורכב משלושה חלקים – האייל, פניו של יצחק המת ושתי נשים מקוננות. כולם עשויים פלדת קורטן. האייל הוא הבולט ביצירה, והוא ניצב מעל ליצחק המת. פניו מביעות עצב אבל גם רוע, הניכר בעיניו המחודדות ובזוויות הקרניים המתעקלות מעלה. הנשים ניצבות בצד, צופות ביצחק המת ובוכות כשהן חבוקות זו בזרועות זו.

בכל הפסלים והציורים של קדישמן בנושא זה הוא משנה את המבנה הבסיסי של מיתוס העקדה: הוא מוציא ממנו את אברהם, הדמות המרכזית, ומחליף אותו באייל, ההופך לדמות השולחת את הבנים אל המוות. האייל הוא ישות בעלת משמעות כפולה: הוא חורש רעה כשהוא שולח את הבנים אל המוות, אך גם מבכה אותם. בדמותו מתגלמים המדינה והאבות.

יצחק עצמו לא ניצל, אלא מת. הפנים החלולות של יצחק המת יהפכו לחלק בלתי נפרד מן המילון הצורני של קדישמן בשנים לאחר מכן, כמו למשל ב"עלי שלכת", המוצב במוזיאון היהודי בברלין, או גולגלות המוצב ביד ושם בירושלים. בכל הפסלים הן מייצגות את הבנים המתים בקרבות ובזוועות שממיטה האנושות על עצמה. דמויות האימהות הן סמל הלקוח מעולם הדימויים הנוצרי דווקא, בעיקר מסצנת הפייטה, ההורדה מהצלב, ושלוש המריות המקוננות על ישו. תיאורן כאן חותר תחת המיתוסים והאתוסים העומדים בבסיסה של החברה הישראלית. באתוס הישראלי אין מקום לבכיין של הנשים. גם בסיפור התנ"כי של עקדת יצחק נפקד מקומה של שרה, וגם בסיפורי הגבורה הישראלים משמשת הנערה כדמות הנעזבת על-ידי הגבר לטובת מילוי תפקידו בקרב. קדישמן מעניק לנשים ולעצב על מות הבנים מקום מרכזי בפסל. בשנות התשעים הפך עצב הנשים לנושא מרכזי אצלו, עם פסלי יולדות והמקוננות.

מקורות וקישורים
אתר מקראנט
אתר הספריה של מט"ח

אתר האנציקלופדיה של Y-net

אתר המחסן של גדעון עפרת

אתר המוזיאון הפתוח בתפן

עפרת, ג. "עקידת יצחק באמנות הישראלית", גנים תלויים, אמנות ישראל, 1991, עמ' 253 – 327

פריי, א., קדישמן, מיתוס, ומודרניות, מיתוס וגלגולו : ציור ופיסול מונומנטאלי של מנשה קדישמן, מוזיאון תל-אביב, 1987.

רסטאני פ. קדישמן, מוזיאון תל-אביב, 1996 

כתב: נעם טופלברג

עקדת יצחק, 1982, רחבת מוזיאון תל אביב, מתוך אתר Flicker
עקדת יצחק, 1982, רחבת מוזיאון תל אביב, מתוך אתר Flicker
עקדת יצחק, ג'ורג' סיגל, 1972, מתוך אתר קולך
עקדת יצחק, ג'ורג' סיגל, 1972, מתוך אתר קולך
שלכת, 2002, המוזיאון היהודי בברלין, מתוך אתר ynet
שלכת, 2002, המוזיאון היהודי בברלין, מתוך אתר ynet
גולגולות, יד ושם ירושלים, מתוך אתר Flicker
גולגולות, יד ושם ירושלים, מתוך אתר Flicker
תוספות גולשים
דף בית | פעילות מקוונת | יוצרים רב-תחומיים | ציר זמן | מאגר תמונות
על האתר | תוכנית הלימוד | צור קשר | פורום