על האתר | תוכנית הלימוד | צור קשר
עמלנט משרד החינוך דף בית


שרמן, סינדי Sherman, Cindy
1954
עיצוב, תאטרון
  • עיצוב
  • תאטרון

שרמן נולדה בגלן רידג', ניו ג'רסי, ארצות הברית ולמדה אמנות במכללת בופאלו.
דמותה של האישה היא במרכז יצירותיה של האמנית הפמיניסטית. היא בודקת איך העלילות והדימויים הפולשים לחיינו מתוך תכניות טלוויזיה, סרטים, פרסומות וכו' מכתיבים את התפיסה של האישה בעיני עצמה ובעיני הגבר. עיקר יצירותיה הן תצלומי דיוקנאות של עצמה באיפור, בתלבושות, בסביבה מעוצבת; היא כמו מודדת מסיכות שונות שהתרבות מציעה לאישה. ראו באתרים הבאים:
A Phantasmagoria of the Female Body: The Work of Cindy Sherman
Masters of Photography: Cindy Sherman.

ליצירותיה המוקדמות, שאותן היא ממספרת, קוראת שרמן "תמונה מתוך סרט ללא כותרת". הכותרת מדגישה את אמונתה בכך שאמצעי תקשורת מכתיבים לנשים את ה"תסריטים של החיים", כללים שעל פיהם הנשים מתנהגות.

עבודותיה הראשונות (עד שנות השמונים) מציגות מעין פרודיות לדמויות סטראוטיפיות של נשים. את מקור השראה לדמויות אלה שואבת שרמן מסרטים, מאופרות סבון ומכתבי עת ישנים משנות החמישים והשישים (תקופת ילדותה של האמנית). התצלומים הם בשחור-לבן, והדמויות הן שונות ומגוונות: ילדה שחולמת בהקיץ ("תמונה מתוך סרט ללא כותרת #6", 1977), זונה ("תמונה מתוך סרט ללא כותרת #15", 1978), עקרת בית ("תמונה מתוך סרט ללא כותרת #35, 1979) - אך כולן שבויות בתוך החלומות שמוכרים להן. לעתים קרובות הנאיביות של הגיבורות מוצגת באופן הומוריסטי.

החל בשנות השמונים התצלומים הם צבעוניים ועצובים יותר. הכאב של הדמויות נראה אמיתי יותר ועמוק יותר. התצלומים משקפים התרסקות של החלומות ("ללא כותרת #137, 1984).

מאמצע שנות השמונים מופיעים תצלומים שבהם נשים מוצגות כקרבנות של אונס ואלימות ("ללא כותרת #173", 1987) וגם כדמויות דמיוניות ומפלצתיות ("ללא כותרת #146"). לפעמים קרבן ודמות מפלצתית, מפחידה ומפתה, מאוחדים באישה אחת ("ללא כותרת #150", 1985). אלו הם כנראה הניסיונות לראות את האישה דרך "עיניים גבריות" בהתאם לתאוריות פמיניסטיות. דרך ה"מבט הגברי" שרמן מנסה כנראה לפענח מקרי אלימות, אונס ורצח שבהם הנשים הן הקרבן.

בשנות התשעים המוקדמות יוצרת האמנית דמויות מבוימות מתוך יצירות העבר שהתקדשו בתולדות האמנות ("ללא כותרת #224"). יצירותיה אלה מבטאות את חיפושיה אחר ה"גברי" וה"נשי" לאורך היסטוריה, גם זאת בהתאם לתאוריות הפמיניסטיות.

ב - 1997 מופיעות לראשונה עבודות שבהן שרמן מצלמת בובות או חפצים ולא את עצמה. ככל שהאמנית בוגרת, מגמה זו מתעצמת.

באמנותה יוצאת שרמן נגד התפיסה השוביניסטית הטוענת שלאישה זכות קיום רק בתור בובת מין יפה וצעירה. משנת 1992 גוברים בעבודותיה נושאים שעניינם הזדקנות ומוות, לפעמים באווירה של הומור שחור ("ללא כותרת #250").

מין מופיע כמשהו מפלצתי. נראה כי לאורך כל היצירה שלה שרמן רואה במין מקור לסבל ולאי-שוויון בעבור האישה. היא מנסה להראות את החשיבות המוגזמת שניתנת למין בתרבות שלנו על ידי חיבורים מפלצתיים של חלקי גוף המצביעים על ההפכים בין הנשי והגברי ("ללא כותרת # 263").

סינדי שרמן נמנית עם האמניות העכשוויות המוכרות. עבודותיה קשורות קשר הדוק לשיח הפמיניסטי. היא הגיעה להכרה ציבורית עוד בשנות השמונים. עבודותיה מוצגות במוזאונים מפורסמים כמו גלריית טייט בלונדון, מטרופוליטן, מוזאון לאמנות מודרנית בניו- יורק. בשנת 1997 נערכה במוזאון לאמנות מודרנית בניו יורק (MOMA) תערוכה של כל סדרת התצלומים ללא כותרת.

מקורות


Akiama, A. and others (1996), The Dictionary of the Art History, Grove, New York.
Krauss, R (1993), Cindy Sherman 1975-1993, Rizzoli, New York.
Cindy Sherman Retrospective, Thames & Hudson, 1997.

כתבה: אלה טל

מתוך אתר: fixquotes
ילדה שחולמת בהקיץ, 1977 מתוך אתר MOMA
ללא כותרת 150, 1985, מתוך אתר jonno.com
ללא כותרת #173, 1987, מתוך אתר brown
תוספות גולשים
דף בית | פעילות מקוונת | יוצרים רב-תחומיים | ציר זמן | מאגר תמונות
על האתר | תוכנית הלימוד | צור קשר | פורום