על האתר | תוכנית הלימוד | צור קשר
עמלנט משרד החינוך דף בית


סטיינבך, חיים Steinbach, Haim
1944
ציור, פיסול, וידאו ארט
  • ציור
  • פיסול
  • וידאו

חיים סטיינבך נולד בישראל. ב-1957 הוא היגר לארצות הברית, והיום גר בברוקלין. הוא למד ציור במכון פראט (Pratt)בברוקלין (1968-1962), באוניברסיטה אקס-מרסיי (Aix-Marseilles) (1966-1965), ובאוניברסיטה ייל (Yale) (1973-1971).

סטיינבך התחיל את הקריירה האמנותית שלו כצייר מינימליסטי. בשנת 1969 הקיימה תערוכת היחיד הראשונה שלו ובה הוצגו ציוריו. הציורים היו בעלי פורמט מרובע ורקע מונוכרומי. בחלקם מופיעות רצועות צבעוניות בשולי הציור ("ציור כחול עם ארבע צורות מס' 2", 1970; "ציור חום עם רצועות מס' 2", 1973).

תקופת הציור המינימליסטי של סטיינבך נמשכה עד אמצע שנות השבעים. באותן השנים החל ליצור סדרות המכונות "לינופנל" (Linopanel) ("לינופנל עם ריבועים משובצים מס' 2", 1978). אלה לא היו ציורים אלא משטחים בנויים מלינוליאום, המשמש בדרך כלל לכיסוי רצפות. הסדרות האלה משקפות מפנה משמעותי שחל ביצירתו של האמן. מאז יצירתו של סטיינבך מאופיינת בלקיחת האובייקטים מחיי היום-יום ושילובם ביצירה. מקורה של התפיסה שמגדירה את חפצי היום-יום כחפצים אמנותיים הוא בתנועת הדאדא וברדי-מייד של מרסל דושאן.

בתחילת שנות השמונים החל סטיינבך ליצור מיצבים שחיקו עיצוב של חדרי המגורים. הוא הדביק טפטים על הקירות והציב לידם רהיטים וחפצים אמיתיים. רוב המיצבים האלה מכונים תצוגה (Display) ("תצוגה מס' 5", 1979; "תצוגה מס' 7", 1979). ב-1980 סטיינבך יצר "תצוגות מתחלפות" בחנות בשם "פאשן מודה"
(Fashion Moda). האמן מילא את הקירות, את הרצפה ואת חלונות הראווה בקופסות, ברצועות של טפטים ובחפצים אחרים; התצוגות התחלפו מדי יום. היצירות האלה משקפות את התרשמותו של האמן מתופעת התצוגה שמאפיינת את העולם המודרני, תופסת מקום חשוב בתחום התקשורת, הפרסום והשיווק. סטיינבך מעניק לרעיון של תצוגה משמעות חדשה - הוא הופך אותה ליצירת אמנות ומבטל את הפונקציה החברתית והמסחרית שלה. האמן ביצירתו מביע מחאה כלפי השתלטות תחומים אלה בחיינו.

במקביל למיצבים שהוזכרו, יצר סטיינבך מיצבים שהמרכיב המרכזי בהם היה מדף.("מדף עם אג'קס", 1980, "מדף עם דביבון", 1983). הוא יצר בעצמו את כל המדפים המוקדמים שלו. הם נבנו מפיסות עץ, ולמדף צורפו צורות מגוונות עשויות מחומרים שונים, או חפצים כמו ציור, גביעים, כדים ואריזות של מוצרי מזון.

ב-1985 בתערוכת יחיד בגלריה קייבל (Cable) בניו יורק הציג סטיינבך מיצבים שבהם הוא פיתח את הרעיון של יצירות מדף. היצירות האלה הפכו לסימן ההיכר שלו ("השאר עם חברים (קלוגס) ב1", 1985). המדפים החדשים נעשו בצורת משולש או טריז. הם נעשו מעץ וכוסו בפלסטיק או נצבעו בצבעים תעשייתיים בגוונים שונים. על המדפים העמיד סטיינבך חפצים מגוונים שאורגנו בקבוצות. בין החפצים שבהם השתמש היו מוצרים תעשייתיים, עתיקות ואפילו פריטים אתנוגרפיים. לכל החפצים האלה, יקרים או זולים, יש לפי דבריו של סטיינבך מכנה משותף: הם מהווים חלק בפולחן חברתי, שסטיינבך מגדיר אותו כ"פולחן חברתי נפוץ של איסוף, ארגון והצגת חפצים". נוסף על כך תצוגה של חפצים בעלי ערך שונה על מדף אחד מתארת את החברה הצרכנית שמורידה כל דבר לרמה של סחורה.

בשנות התשעים סטיינבך המשיך ליצור מיצבים על המדפים, ביניהם מיצב גדול ממדים "צפון, מזרח, דרום, מערב", 1999. המיצב מציג חפצים אישיים של אנשים. התצוגה מלווה בהקלטות וידאו שמתעדות חפצים במקומם המקורי, בבתים הפרטיים. נשמעים בהן גם קולותיהם של בעלי החפצים. באותן השנים הופיעו ביצירתו של האמן מיצבים מסוג חדש: סטיינבך יצר מבנים דמויי ארון, ולעתים ארון קודש, ובו מגירות. בתוך המגירות הוא הניח חפצים רגילים כמו מספריים, מטבעות ומטפחות, אבל העובדה שהם מוסתרים בתוך מגירות של מבנה מוזר הופך אותם למיסטיים, אפילו לפולחניים. למשל: "ללא כותרת (שולחן עם מגירות, עצם ומוצץ)" (1993), "ללא כותרת (קופסה עם מטפחת)" (1993)

מקורות

Haim Steinbach (1988), capc Musee d`art de Bordeaux, Paris.
Haim Steinbach (1995), Edizioni charta, Milano.
Haim Steinbach, North East South West


כתבה: לריסה שולמן

חיים סטיינבך, מתוך אתר the-artists
מדף עם אג'קס, 1980, מתוך אתר radicalart
תוספות גולשים
דף בית | פעילות מקוונת | יוצרים רב-תחומיים | ציר זמן | מאגר תמונות
על האתר | תוכנית הלימוד | צור קשר | פורום