על האתר | תוכנית הלימוד | צור קשר
עמלנט משרד החינוך דף בית


סוריאליזם Surrealism
1945-1920 צרפת
הסוריאליזם היה תנועת אוונגרד שהתגבשה בצרפת בשנות העשרים והשלושים של המאה העשרים, בין שתי מלחמות העולם. פירוש השם - מעל למציאות הקיימת.

הסוריאליזם באמנות החזותית מבוסס על הסוריאליזם בספרות. בראש התנועה עמד המשורר והפילוסוף אנדרה ברטון (Andre Breton). אנדרה ברטון רצה לצאת מגבולות המציאות הקיימת ולצרף לה תחומים שהיו נסתרים מפניה קודם לכן. על מנת להעשיר את האמנות הוא פנה אל החלומות והתת-מודע, ובהקשר זה לתורתו הפסיכואנליטית של זיגמונד פרויד. על פי תורתו של פרויד, כל אדם משוחרר בשנתו מכבלי ההיגיון ומהמעצורים הנפשיים שבהם הוא נתון במחשבתו המודעת. התת-מודע על פי פרויד הוא מקור לשחרור לכישרונו היוצר.
מקור השראה נוסף של התנועה הסוראיליסטית היו רעיונותיהם של אמני הדאדא (Dada). מעבר לאנרכיזם ולניהליזם שאפיין את אמני הדאדא, היו אמנים שעסקו במקריות ואוטומטיזם, לדוגמה, ז'אן ארפ (Jean Arp). אולם בניגוד לדאדא ראה הסוריאליזם בקצו של שלטון ההיגיון מוצא מסבך העבר ונקודת בסיס לכינון חיים מלאים יותר וליצירה חדשה ורחבת אופקים באמנות ובתרבות.

השראה נוספת שאבו הסוריאליסטים מיצירתם של המשוררים הסימבוליסטים הצרפתים. אלה האמינו בערכן של אסוציאציות בלתי רציונליות, ובראייה ספונטנית ועטירת דמיון של המציאות. על אלה הייתה מבוססת יצירת האמן המבקש לברוח ממועקות המציאות שבה הוא חי.

בציור הסוריאליסטי היו שתי דרכים להגיע אל התת-מודע, ולכן, מבחינה סגנונית, מקובל לחלק את הציור הסוריאליסטי לשתי מגמות עיקריות: הסוריאליזם הביומורפי והסוריאליזם הווריסטי.

הסוריאליזם הביומורפי נוטה לעתים אל המופשט, תוך שימוש בטכניקה של האוטומטיזם. מטרת האוטומטיזם הייתה לנפץ את ההיגיון הכובל ולשחרר את העולמות החבויים במעמקי הנפש ואת הדמיון היוצר, ובאופן זה להרחיב את עולמו של האדם. האמן שרטט בידו על המשטח באופן ספונטני, ורק לאחר מכן התפנה לקרוא מה שנרשם ולחזק את הדברים שנתגלו על הנייר. האוטומטיזם ביטא את השחרור, הן של הצייר המעלה על המשטח את הדימויים שלו והן של הצופה הרואה את מעמקי נפשו של הצייר. אמנים המזוהים עם הסגנון הביומורפי: חואן מירו, מקס ארנסט, ואנדיראה מסון. אמנים אלו השתמשו בטכניקות ספונטניות וחדשניות כאמצעי לחיסול מנגנוני הבקרה המודעים, כדי להעלות על הבד את מהויותיו של התת-מודע.

הסוריאליזם הווריסטי (הפיגורטיבי) מזוהה עם האמנים רנה מגריט, סלוודור דאלי ואיב טנגי. העיסוק בחלומות, שעל פי תורתו של פרויד משקפים את התת-מודע, הביא את האמנים הפיגורטיבים לשאוב את השראתם מן הציור המטאפיזי של גורגיו דה קיריקו, ולסגל סגנון ראליסטי, שבו לקוחים הדמויים מן המציאות. היצירה הסוריאליסטית מורכבת מדימויים ומחלקי דימויים חסרי קשר. כל דימוי בנפרד ניתן לפענוח ומוכר, אך צירופם יוצר עולם דימויים מוזר ומנותק מהקשרו העוסק לרוב במין ובמוות, ומעניק ליצירה הילה של חלום או הזיה שאינם מוגבלים בכבלי ההיגיון.

הסוריאליזם היה גורם מכריע באמנות האירופית בשנות העשרים והשלושים של המאה העשרים. לאחר מכן, בתקופת מלחמת העולם השנייה, עברו רבים מציירי התנועה לארצות הברית והשפיעו השפעה רבה על אסכולת ניו יורק.

מקורות
אמנות בעידן הטכנולוגי, יחידה 12, הוצאה לאור של האונברסיטה הפתוחה, ת"א, 1982.
אנציקלופדיה לאמנות ופיסול, כרך ד, כתר, ירושלים, 1989.
הדס,נורית, (1996), עיונים באמנות המאה העשרים, מרכז לחינוך טכנולוגי, חולון.

כתב: נתנאל שי
תוספות גולשים
דף בית | פעילות מקוונת | יוצרים רב-תחומיים | ציר זמן | מאגר תמונות
על האתר | תוכנית הלימוד | צור קשר | פורום