על האתר | תוכנית הלימוד | צור קשר
עמלנט משרד החינוך דף בית
מילון מונחים

תכונה של גוף נייד, המאפשרת לו להתגבר על התנגדות האוויר ביתר קלות הודות לצורתו, ולהשקיע פחות אנרגיה במהירות נתונה. הצורה הרצויה היא בעלת קו-מתאר, המעוגל בקצהו האחד ומתחדד בקצהו האחר. צורה הדומה לטיפת נוזל. על שטח-הפנים החיצוני להיות חלק ואחיד ככל שניתן. צורה זו הנמצאת בטבע בדמותם של בעלי חיים מסוימים, כגון: דגים וציפורים, יושמה בעיצוב מטוסים וכלי-רכב.

מצרפתית,הפירוש המילולי הוא: "החלוץ לפני המחנה". המונח הוטבע במאה התשע-עשרה על מנת לאפיין אמנים או יצירות אמנות שחרגו ממוסכמות האמנות האקדמית של תקופתם במישור הטכני או הרעיוני, והקדימו את זמנם. כך למשל הציירים האימפרסיוניסטים ואחריהם, במאה העשרים, קבוצות כמו האקספרסיוניזם, הפוביזם, הקוביסטים והזרמים שהתפתחו לאחר מכן. המודרניזם דגל ברעיון האוונגרד ככוח מניע לשינוי טעם הבורגנות.
מיוונית - לא מקום. תכנית דמיונית לתיקון חיי החברה או המשטר. הפילוסוף האנגלי בן המאה השש-עשרה תומס מור פרסם ספר בשם אוטופיה ובו תיאר ארץ בדיונית המתנהלת במשטר חברתי אידאלי. במחצית השנייה של המאה התשע-עשרה ובראשית המאה העשרים הציעו אדריכלים ומעצבים תכניות לבניינים ולערים שלמות שיש בהם מאפיינים אוטופיים: ויליאם מוריס, הווארד אבנעזר (Ebenezer) בתכניתו ל"עיר גנים"; אנטוניו סנט אליה, האדריכל הפוטוריסט, בתוכניתו ל"עיר החדשה"; ברונו טאוט באדריכלות הזכוכית האקספרסיוניסטית. בשנות השישים והשבעים יזמו קבוצות רדיקליות של מעצבים פרוייקטים אוטופיים כמו "עיר ללא הפסקה" של קבוצת ארכיזום.
`` עיר ללא הפסקה`` של קבוצת ארכיזום
מונח שהוא קיצור של הצירוף "אמנות אופטית": סוג של אמנות מופשטת שהתגבשה בשנות השישים של המאה העשרים, ועסקה בחקר של רשמים אופטיים המושגים על ידי גירוי חזותי של העין. יצירות מייצגות של אופ- ארט נוצרו על ידי אמנים כמו ויקטור וסרלי ובריג'ט ריליי (Riley). ראה מוארה.
באמנות - ציור וצילום מערביים העוסקים בנושאים השאובים מן המזרח. האוריינטליזם באמנות היה נפוץ בעיקר במאה התשע-עשרה ובראשית המאה העשרים. בתקופה זו ערכו יוצרים אירופים (לדוגמה,דלקרוא ומטיס). מסעות לקולוניות אירופיות במזרח הקרוב ובצפון אפריקה, ובעבודותיהם הציגו בעיניים מערביות את קסמי המזרח: נופים אקזוטיים, נשים בהרמון, נשים בבתי המרחץ, רחובות הקסבה ועוד. בספר "אוריינטליזם" יוצא אדוארד סעיד נגד אמנים אלה, וטוען כי התייחסו אל סימנים שטחיים וסטריאוטיפיים, השליכו דמיונות ופנטזיות האסורים בתרבות האירופית על מה שכונה בפיהם "תרבות המזרח", ובסופו של דבר ציירו תמונה מוטית ומעוותת.
על תערוכה בנושא אוריינטליזם
את המונח טבע לראשונה בשנת 1912 המשורר הצרפתי גיום אפולינר בשנת 1912 על מנת לתאר סוג של אמנות מופשטת בעלת זיקה לקוביזם אך בגרסה לירית פיוטית (מכאן השימוש בשמו של אורפיאוס, המשורר מן המיתולוגיה היוונית). אפולינר אפיין את האורפיזם כאמנות המנסה ליצור מציאות עצמאית, והתכוון במיוחד ליצירתו של הצייר רוברט דלוני. דלוני עצמו השתמש במונח ליצירתו, והוסיף כי כוונתו לאמנות מופשטת (או מופשטת בחלקה) המתחקה בציור אחר תנועת האור, ובכך יצר זיקה לאימפרסיוניזם.
במקור כינוי לחצר פנימית פתוחה שהייתה אופיינית לבתי היוונים והרומאים בעת העתיקה. מאוחר יותר כינוי לחצר מוקפת עמודים בכנסיות מן התקופה הנוצרית הקדומה. באדריכלות המאה העשרים במיוחד בארצות הברית, כינוי לאולם רחב במלון או בבניין ציבורי המשמש מבוא לאולם חשוב יותר.
תחום הלימוד העוסק בחקר המרכיבים החזותיים מבחינת תיאורם הפיזי ומשמעויותיהם. ההיסטוריון לאמנות ארווין פנובסקי הבחין בין פעולת הזהוי של מרכיבי התמונות ונושאיהן שאותה הגדיר איקונוגרפיה, ובין הפרשנות וזיהוי המשמעויות שלהן - איקונולוגיה.
מתן פרשנות לנושא היצירה על בסיס חקר ולימוד הקונטקסט התרבותי וההיסטורי שבו היא נוצרה.
סדרה של סמלים שהם חלק ממערכת רחבה יותר של משמעות. האלגוריה עושה שימוש בסמלים הבאים לידי ביטוי בתמונות או בסיפורים על מנת לבטא רעיונות מופשטים וכלליים. באמנות הרנסנס האלגוריות מתייחסות לרוב לרעיונות מתוך כתבי הקודש ומתוך המיתולוגיה היוונית. דוגמה לאמנות אלגורית במאה העשרים היא ציור המחאה "גרניקה" של פיקסו. היצירה "גרניקה" נוצרה אמנם בעקבות אירוע מסוים במלחמת האזרחים בספרד, אך הציור המורכב מסמלים תרבותיים מוכרים משמש כמחאה אלגורית המתייחסת למלחמה בכלל.
מתכת כסופה, קלת משקל, נוחה לעיבוד ולא מתחמצנת, בעלת תכונות של מוליכות ותרמיות. את האלומיניום ניתן להתיך ב-660.2 מעלות צלסיוס, ואז ליצוק ולהלחים. השיטה להפקת אלומיניום מהמינרל בוקסיט פותחה בשנת 1825, אולם השימוש התעשייתי בו הפך שכיח רק במאה העשרים. תודות לתכונותיו, הוא משמש בעיקר לייצור יריעות, אריזות, כלים ותכשיטים. באופן בולט שימש האלומיניום את הפסלים המינימנליסטים בשנות השישים. לדוגמה, הפסל
"ללא כותרת" (1970) של דונלד ג'אד (Donald Judd).
יצירה המורכבת כולה או בחלקה מאלומות אור או מקרני אור הפזורות או הבוקעות ממקורות אור שונים: נורות, זרקורים, קרני לייזר או אור השמש. אמנים העושים שימוש באור ביצירותיהם מנצלים ערכים חזותיים או סמליים של האור. מוהולי נאג'י שילב אור בפסליו הקינטיים (ראה אמנות קינטית) (ראה תמונה: "פסל קינטי מפזר אור"); ניקולס שפר נודע במופעי אור מונומטנטליים . ראה למשל "תכנית למגדל קיברנטי מפיץ אור בפריז" של ניקולס שפר אמן אור מובהק אחר הוא תומס וילפרד שיצר בשנות השלושים הקרנות אור צבעוניות בהשראת יצירות מוזיקליות.
ניקולס שפר
אמנות קינטית
אמנות שנוצרה על פי אמות המידה האסתטיות, הערכיות והרעיוניות של האקדמיות לאמנות שרווחו באירופה החל במאה השבע-עשרה ועד המאה התשע-עשרה, ובאמריקה בראשית המאה התשע-עשרה. האמנות האקדמית קידשה את המודל של האמנות הקלסית: דיוק והקפדה בייצוג גוף האדם, נופים וסביבות, ואידאליזציה והאדרה בייצוג המציאות. נושאים היסטוריים נחשבו לראויים ביותר, במיוחד נושאים מן ההיסטוריה העתיקה והמיתולוגיה הקלסית. בשלהי המאה התשע-עשרה האמנים האוונגרדים התייחסו אל האמנות האקדמית כאל אמנות מיושנת ומאובנת, ופרצו את גבולותיה.
אמנות שבה גוף האמן הוא המדיום. פעמים רבות מוצגת אמנות זו במיצג, במסגרת פרטית או ציבורית, שמתועד ומופץ בתצלומים ובמסמכים טקסטואליים נלווים. אמנות הגוף היא תת-זרם באמנות המושגית במובן זה שהאמן עושה שימוש מוחצן בגופו דווקא כאמצעי להתייחסות אל "האני" הפנימי שלו וכדרך לשים דגש על ביטוי רעיונותיו לקיומו ולהווייתו המופשטים. היא כוללת בין היתר ציורי גוף, קעקועים, חתכים להתוויית סימני צלקות, התוויית סימני כוויות, נעיצות של אביזרי גוף (פירסינג), שימור של הפרשות הגוף, וגם ניתוחים פלסטיים המבוצעים באופן שיטתי. דוגמה לכך היא האמנית אורלן (Orlan) המתעדת את הניתוחים שלה ומציגה אותם כאמנות וידיאו. בין שנות השישים לשנות השמונים בלטו בתחום האמנים האמריקאים ויטו אקונצ'י (Acconci), קריס בורדן (Burden) ואנה מנדייטה.
אתר המציג את האמנות של אורלן
סוג אמנות שצמח החל בשנות השבעים בניו יורק. אמנות הגרפיטי משלבת בתוך היצירה אלמנטים של גרפיטי. אמנות זו ניכסה את תרבות השוליים של הרחוב והכניסה אותם אל תוך הגלריות. אמני הגרפיטי הידועים הם ז'אן מישל בסקיה וקית' הרינג שפעלו בשנות השמונים. הרינג גיבש ביצירתו שפת ביטוי אישית דמוית גרפיטי.
סוג אמנות עכשווי שבו נעשה שימוש באמצעים הטכניים של רשת האינטרנט כחלק מאמצעי הביטוי של היצירה. לעתים היצירה הדיגיטלית מצויה כולה על המסך, ולעתים היא חלק ממיצב המורכב מחומרת המחשב ומאובייקטים נוספים. יצירות דיגיטליות או יצירות של אמנות רשת (net art) יוצרות עם הצופה אינטראקציה המתאפשרת תודות לטכנולוגיה הדיגיטלית. הצופה יכול להגיב למראה עיניו, להתערב ביצירה או לגלות בה חלקים בלתי גלויים שתוכנתו בה.
מונח המציין אמנות שימושית או אומנות היוצרת כלים וחפצים, או פריטים אחרים בעיצוב הפנים, בתחומי עבודות הזכוכית, הקרמיקה, הטקסטיל, העץ, המתכת וכו'. ההיסטוריונים לאמנות סיווגו אמנות זו בקטגוריה של "אמנות זעירה" כדי להבדילה מ"האמנות הגדולה", קרי: ציור, פיסול ואדריכלות.
אמנות שבה מודגשים תהליך היצירה ותהליך ההשתנות של היצירה. התפיסה הרואה בתהליך את הנושא העיקרי ביצירה רווחה בשנות השישים והשבעים. מבין אמני התהליך בולטים ריצ'רד סרה ורוברט מוריס הנחשבים אמנים מינימליסטים. התפיסה של אמנות התהליך באה לידי ביטוי בסוגי אמנות נוספים: באמנות המושגית, באמנות הגוף, באמנות האדמה ובמיצגים למיניהם.
אמנות המתבססת על תצלומי וידאו ערוכים או המשלבת תצלומי וידאו כחלק ממיצב. החל באמצע שנות השישים סיפקה טכנולוגיית הווידאו לאמנים תחום יצירה חדש שבו אפשרויות רבות. החלוץ בתחום הוא האמן שנמנה עם קבוצת פלוקסוס נאם ג'ון פייק. אמנות הווידאו במהותה מעלה ביתר שאת את שאלת ממשות המציאות בייצוג האמנותי. ראו רחבה אודות זרם "אמנות הוידיאו" ב קישור זה
גלריית תמונות
המונח שמקורו בצרפתית: L'Art pour l'Art, רווח בקרב משוררים אוונגרדים במחצית המאה התשע-עשרה, ביניהם שרל בודלייר ותיאופיל גוטייה. מטרתו של המשפט היא לציין שהיצירה האמנותית עומדת בזכות עצמה ונוצרת למען עצמה, והיא אינה זקוקה לכל הצדקה מחוץ ליצירה - לא הצדקה מוסרית ולא חברתית. תפיסה זו השפיעה על ראיית האמנות של התנועה הסוריאליסטית ועל מבקרי אמנות מודרניסטים כמו אלפרד בר וקלמנט גרינברג.
אמנות שבה מודגש מרכיב הצורה בתיאור הנושא, ואת מרכיביו ניתן לעתים לזהות, ולעתים אין עוד אפשרות להכיר כלל. האמן וסילי קנדינסקי נחשב לחלוץ האמנות המופשטת הטהורה בציור "אימפרוביזציה 7" משנת 1910 נציגים מובהקים של אמנות מופשטת במאה העשרים הם הגישות של הסופרמטיזם ,הנאו- פלסטיציזם ,אמנות מינימלית ואמנות המופשט האקספרסיוניסטי.
סוג אמנות שרווח בשנות החמישים והשישים ועסק במיוחד במערכים גרפיים מסובכים, כגון שכבות של קווים היוצרים ספירלות ורוזטות, המשורטטים באמצעות מחשב. הסבכים הגאומטריים הממוחשבים צולמו והוצגו בתערוכות. למשל, האמנות של ג'ון ויטני (Whitney).
אמנותו של ג`ון ויטני
(באיטלקית: Pittura Metafisica) - שמה של תנועת אמנות איטלקית שייסד בשנת 1917 הצייר ג'יורג'יו דה קיריקו, הנחשב למבשר הציור הסוריאליסטי. הציירים המטפיזים יצרו תמונות מסויטות ששידרו אווירה על-טבעית ותלושה מהמציאות - אווירה דמוית חלום שבו משתלבים מציאות והזיה. התנועה התפרקה בשנת 1920.
זרם באמנות שהתפתח בשנות השישים והשבעים בארצות הברית. היוצרים המינימליסטים שמו דגש על צמצום היצירה למינימום של אמצעים במרקם, קו, צורה וצבע. יצירותיהם מצטמצמות לצורות גאומטריות פשוטות. הם דחו את הביטוי האישי וכל כוונה לייצג אובייקט זה או אחר או לסמל כלשהוא מעבר ליצירה. למבנים הצורניים נלוותה לעתים בדיקה של כוחות פיזיקליים כמו כוח הכבידה וערעור עליהם. עם האמנים המינימליסטים הבולטים ניתן למנות את ברנט ניומן, דן פלווין, דונלד ג'אד, לארי בל, סול לוויט ואחרים. את "אבות" המינימליסטים ניתן לראות במישור הפורמלי ביצירה הסופרמטיסטית והנאו- פלסטיציסטית בשנות העשרים של המאה העשרים.
מונח המתייחס לעיצוב הגרפי שנועד לפרסם מוצרים לקדם את מכירותיהם באמצעים שונים: שילוט, איור וצילום בעיתונות המודפסת, פרוספקטים, סרטי פרסומת.
משמעות המונח במובנו האחד מכוונת ליצירות אמנות שנוצרו על ידי אמנים נטולי הכשרה פורמלית באמנות, אך סגנון נאיבי נמצא גם אצל אמנים שהוכשרו לאמנות כצורת ביטוי מכוונת. המונח מכוון באופן מיוחד לאמנים שפעלו בראשית המאה העשרים, כמו המוכס רוסו (Rousseau) (ראה למשל "החלום" של רוסו) שציוריו מאופיינים בסגנון ילדותי תמים בצבעים בוהקים. את הסגנון הנאיבי העריכו האמנים המודרנים בראשית המאה, ביניהם פיקסו ומטיס, בגלל זיקתו לאמנות חוץ- אירופית.
יצירת אמנות המתארת פרטים שניתן לזהותם מתוך עולם התופעות, כגון: דמויות אדם, נופים, טבע, דומם וכדומה.
סגנון באמנות או בעיצוב המשקף מצב מנטלי שנוצר בהשפעת סמי הזיה כמו LSD. הביטויים הפסיכדליים החזותיים קשורים לכרזות, לאמנות של שנות השישים ולמוזיקת הרוק, למשל סרט האנימציה של להקת החיפושיות "צוללת צהובה".
מערכת הקורות הנושאות את הגג המשופע באדריכלות היוונית הקלסית. האנטבלטורה כוללת, בסדר יורד - את קורת הקרניז, את האפריז ואת הארכיטראב.
תנועה של מעצבים שדחו את דרכי העיסוק בעיצוב על פי המקובל בזרם המרכזי. התנועה הידועה גם בשם "עיצוב רדיקלי", צמחה במחצית השנייה של שנות השישים, והייתה דומיננטית באיטליה. חברי התנועה דחו את העיצוב המודרני שיוצר למטרות של צריכה המונית שאפיינה את השיקום הכלכלי של איטליה החל בשנות החמישים. זרם זה הוגדר כ"עיצוב הטוב". העיצוב של הזרם המרכזי נתפס כמקדם צריכה וצרכים מלאכותיים. תנועת מעצבי האנטי-עיצוב, ובראשם המעצב אטורה סוטסאס, הגדירו מחדש את תפקידי העיצוב והמעצבים. הם גרסו כי לעיצוב יש תפקיד תרבותי וחברתי חשוב, וכחלק מתפקידם זה יצאו נגד הטעם הבורגני שנחשב ל"טעם טוב". הם עיוותו פרופורציות וצורות, עשו שימוש בצבעוניות זולה, בדימויים פופולריים ובאנטי- פונקציונליות שקראה תיגר על ערך התפיסה המודרניסטית שדגלה בהתניית הצורה בפונקציונליות של המוצר. ביטויי האנטי- עיצוב הושפעו מאמנות הפופ. למשל, הריהוט המתנפח של צוות המעצבים 'De Pas, D Urbino, Lomazzi הושפע מהפיסול הרך של קלאס אולדנברג. המעצבים הרדיקלים עבדו בקבוצות: ארכיזום, סופרסטודיו וארכיגראם. הם הרבו באמירות עיצוביות שהוצגו בתערוכות אך עבדו גם בעבור התעשייה. בשנות השבעים והשמונים ירשו את מקומם של המעצבים הרדיקלים הקבוצות אלכימיה וממפיס.
תפיסה הדוחה את תפיסת הפונקציונליזם והדוגלת בעיצוב מוצרים באופן שלא יסגיר את הפונקציה של המוצר. ראה אנטי-עיצוב.
מקור המונח במילה אנרכיה שפירושה ביוונית חוסר שלטון. אנרכיזם הוא תאוריה פוליטית שדוגלת בשלילת כל שלטון בעל סמכויות של כפייה וקוראת לשוויון ולהתאגדות חופשית של קבוצות, התאגדות נטולת שלטון ונטולת כוח כפייה.
בצרפתית - צירוף. באמנות - צירוף בשלושה ממדים של חומרים מצויים לכדי אובייקט אמנותי. טכניקה זו, שהתבססה על רעיון הקולז', רווחה באופן בעיקר בשלהי שנות החמישים של המאה העשרים כחלק מזרם הנאו-דאדא, אך כבר בשנת 1912 יצר פיקסו פסלי אסמבלז' קוביסטיים.
המוזאון לקולאז ולאסמבלאז`
פיקסו ``גיטרה`` 1912
אסתטיקה המאופיינת בצורות גיאומטריות נקיות, רמות גבוהות של גימור וליטוש, ברק מתכתי, דיוק, והימנעות מפרטים מיותרים ומעיטור. כל אלה הם מאפיינים עיקריים של גישות העיצוב המודרניסטי.
במקור אקדמיה היא הגן שבו לימד אפלטון, הפילוסוף היווני מן המאה השלישית לפני הספירה. האקדמיות לאמנות נועדו לשמש בתי ספר להכשרה מעשית ותאורטית של אמנים. הן החלו מתפתחות במאה השש-עשרה באיטליה, ולאחר מכן, במאה השבע-עשרה התפשטו באירופה, לרוב בחסות מלכותית. בראשית המאה התשע-עשרה נפתחה אקדמיה לאמנות גם בניו יורק. האקדמיות היוו עד שלהי המאה התשע-עשרה סמכות שיפוטית עליונה בכל מה שנוגע לאיכותן של יצירות אמנות, על פי אמות המידה של האמנות האקדמית. האקדמיות ארגנו תערוכות שבהן הוצגו יצירות שנבחרו על ידי אנשי האקדמיה. נודעות תערוכות הסלון השנתיות בפריז.
תפיסה הדוגלת בשימור הערכים של האקדמיה לאמנות. ראה גם אמנות אקדמית.
בעברית "לקטנות" - גישה המשלבת מקורות השפעה שונים ביצירה אחת, אם באמנות ואם באדריכלות או בעיצוב.
המונח נטבע לראשונה על ידי המבקר הגרמני הרוורט וולדן כדי לאפיין את האמנות המודרנית ולהבדילה מהאימפרסיוניזם. אולם בהמשך החל המונח להתייחס לאמנות שבה מודגשים הרגשות הסובייקטיביים של האמן על פני הערכים הרציונליים או האובייקטיביים. הדגש על הרגש מושג בדרכי הבעה חזותיות כמו צבעוניות חריפה, או בעיוותים ובהגזמות בדמויות ובתנועותיהם או בסביבה שבה הן מוצגות. דוגמאות לאקספרסיוניזם נראות בציור הגרמני של המאה השש-עשרה ובעבודותיו של הצייר הספרדי בן המאה השבע-עשרה אל גרקו. בראשית המאה העשרים הביטוי אקספרסיוניזם משמש כדגל לקבוצות אמנים בגרמניה כמו קבוצת הגשר וקבוצת הפרש הכחול. אלה שאבו מדרכי הבעה של יוצרים פוסט-אימפרסיוניסטים כמו וינסנט ואן גוך או אדוארד מונק. ניתן לראות ביטויים אקספרסיוניסטיים גם ביצירתם של ציירים מקסיקנים כמו דייגו ריביירה ופרידה קלו בשנות הארבעים והחמישים של המאה העשרים.
MoMA - Artists of Brucke
הנדסת אנוש. מדע העוסק במאפיינים של המשתמש האנושי ואופן התייחסותו למוצרים, למכשירים, למערכות הפעלה ולסביבות עבודה ופעילות. הנדסת אנוש עוסקת בגורמים אנטומיים, פיזיולוגיים ופסיכולוגיים המקיימים קשרי גומלין עם התנהגות אנושית, יכולות ומוגבלויות. חקר הגורמים הללו מאפשר לעצב מוצרים המיטיבים לתפקד, בטיחותיים, קלים לאחזקה, נגישים יותר וידידותיים למשתמש.
קבוצת אדריכלים, מעצבים וחוקרים סביבתיים שפעלה בין השנים 1975-1963 בלונדון בהנהגתו של האדריכל פיטר קוק (Cook). שם הקבוצה, שהוא צירוף המילים אריכטקטורה וטלגרם, ניתן גם לכתב העת שאותה פרסמה. הקבוצה, שהושפעה במידה רבה מתפיסתו של בקמינסטר פולר העלתה רעיונות בלתי שגרתיים לאדריכלות ניידת הבנויה מרכיבים ומבוססת על טכנולוגיה מתקדמת של תכניות החלל האמריקניות. הצעותיהם של חברי הקבוצה שהיו בעיקרן אוטופיות הועלו כרישומים וכציורים, והופצו בתערוכות ("העיר המהלכת" או "העיר המחוברת במתג" (the plug-in city). בתכניותיהם הדגישו חברי הקבוצה את התפיסה המציעה שלל אפשרויות מקוריות למשתמש לעומת הביטוי האישי של האדריכל או המעצב. הם השפיעו רבות על קבוצות העיצוב הרדיקליות באיטליה כמו קבוצת ארכיזום.
סטודיו לאדריכלות ועיצוב שנוסד בפירנצה בשנת 1966. הושפע במידה מסוימת מקבוצת ארכיגרם הבריטית המזוהה עם העיצוב הרדיקלי. במקביל סטודיו ארכיזום הוא חלק מקבוצות עיצוב רדיקליות נוספות כמו סופרסטודיו שצמחו באיטליה בשלהי שנות השישים. המעצבים הפעילים בארכיזום הם: אנדריאה בראנזי, פאולו דגאנלו ג'ילברטו קורטי, דריו ולוקה ברטוליני ומסימו מורוצי. הם עיצבו אובייקטים בעלי מסרים שנונים ואירוניים אנטי-פונקציונליים שביטאו ביקורת על תנועת המודרניזם. כמו כן בעיצוביהם הם התייחסו לפופ ולקיטש. בשנת 1971 השתתפה הקבוצה בתערוכה במוזאון לאמנות מודרנית בניו יורק (MOMA). שם התערוכה היה "הנוף הביתי החדש", והוצגו בה הביטויים הרדיקליים בעיצוב.
``ספת סאפארי``, 1967 מתוך The Hot House
באדריכלות היוונית הקלסית - הקורה העיקרית הנשענת על האבקוס (החלק שמעל לכותרת העמוד) ומהווה את החלק התחתון של האנטבלטורה (מכלול רכיבי הקורה הנושאת את הגג המשופע). בהרחבה - המסגרת הבולטות סביב דלת או חלון.
איור של ארכיטרב והסבר נוסף
את המונח טבעו היסטוריונים לאמנות במאה התשע-עשרה על מנת להגדיר את סגנון האמנות והאדריכלות שרווח באירופה החל בשלהי המאה השש-עשרה ועד תחילת המאה השמונה- עשרה. המונח ביקש לבטא את אופי צורותיו המפותלות, הדינמיות, הזורמות והמושכות בחושניותן ובתאטרליות שלהן. בראשיתו צמח הסגנון ברומא כאמצעי שבו השתמשה הכנסייה הקתולית כדי להיאבק בכוחות הרפורמציה (עליית הכוחות הפרוטסטנטים שמרדו בכנסייה הקתולית במאה השש-עשרה) וכדי למשוך את ההמונים אליה. מאפיין חשוב של הסגנון התבטא בשילובים בין-תחומיים שנוצרו לרוב בחללי הכנסייה, שילובים בין אדריכלות, פיסול, ריהוט וציור לכדי סביבות מרשימות ותאטרליות. דוגמה לפסל בסגנון הבארוק הוא פסלו של ברניני "אפולו ודפנה" (1625-1622).
פסלים של ברניני
מילולית, באיטלקית: דו-שנתי. הביאנלה בוונציה היא תערוכה בינלאומית לאמנות ולאדריכלות המתקיימת אחת לשנתיים מאז אמצע שנות השלושים של המאה העשרים.
מסגרת יצירה, מחקר, תיאוריה או טכניקה המשלבת תחומי ידע או יצירה מן המדעים, האמנויות, או כל תחום ידע ותרבות אחר. במהלך המאה העשרים יצרו אמנים עבודות בין-תחומיות שביטאו טשטוש בין סוגי אמנות מסורתיים - פיסול, ציור, מחול, תיאטרון וכו' - והיווצרות סוגי אמנות חדשים שהתאפשרו בעקבות המצאות וחידושים טכנולוגיים, כגון צילום, קולנוע, אמנות וידיאו ואמנות דיגיטלית. דוגמאות לאמנות בין-תחומית ניתן למצוא בזרמי האמנות שהתפתחו בראשית המאה העשרים: פוטוריזם,דאדאיזם, , וכן רדימייד - שימוש לא מתוּוך באובייקטים תעשייתיים ביצירת אמנות או כיצירת אמנות - שהנחילמרסל דושאן. מאוחר יותר התפתחו גם אמנות מושגית, אמנות אדמה ו אמנות מיצג (פרפורמנס) ולבסוףהאמנות הדיגיטלית המכונה אף המדיה החדשה, המשלבת סוגי אמנות וטכניקות כמו צילום סטילס, וידאו, טקסט, צליל, עיבוד תמונה וקול באמצעות תוכנות מחשב. האמנויות החזותיות - אמנות פלסטית, צילום, אדריכלות, עיצוב, קולנוע, לרבות תת-התחומים שלהם - כל אלה מתקשרות בינן לבין עצמן, ועם ידע מתחומים רבים אחרים: מתמטיקה, מוזיקה, לימודי סביבה, פסיכולוגיה, סוציולוגיה, פילוסופיה, לימודי מוסר ודת, ועוד.
תהליך היווצרותן של רשתות כלכליות ותרבותיות בקנה מידה עולמי המאפיין את החברה והתרבות החל ברבע האחרון של המאה העשרים. הכלכלה הקפיטליסטית הכלל-עולמית שואפת להתפשטות ולגילוי שווקים חדשים. החלוקה הבינלאומית של העבודה וייצור הסחורות מאופיינת בייצור רכיבים שונים של הסחורה על ידי פועלים המנוצלים במקומות שונים בעולם. הגלובליזציה מתאפשרת באמצעות טכנולוגיות התקשוב (תקשורת המחשב) ורשת האינטרנט המהוות אמצעי להעברת ההון, העבודה, הסחורות והרעיונות. המערכות הגלובליות בתחום התקשורת, הכלכלה והתרבות יוצרת רשת סבוכה של יחסי גומלין המתבטאת בקפיטליזם תאגידי (רב- לאומי), אופנה גלובלית של מותגים, רשתות תקשורת רב-לאומיות, תנועות חברתיות וארגוני סביבה חוץ-ממשלתיות החוצות גבולות. לגלובליזציה השלכות חברתיות של אי-שיוויון כלכלי ומעמדי הן בתוך קבוצות והן ברמה של מדינות.
ליז לא גרה כאן יותר : על גלובליזציה והגירת עבודה בישראל
מה לי ולגלובליזציה : מבוא
הגלובליזציה עוברת כל גבול | מחברת: עו"ד אור קרסין
סוג של עיטורים מצוירים או מגולפים הכוללים צורות כלאיים של דמויות אדם ובעלי חיים המשולבים במערכת עדינה של שריגי צמחייה ועלים. פירושו המילולי של המונח גרוטסק באיטלקית הוא מערה. סוג עיטור זה נקרא כך בשל חשיפתם הארכיאולוגית של עיטורים כאלה בשרידים של "בית הזהב", ארמונו של הקיסר הרומאי נירון ברומא. עיטורי הגרוטסק זכו לחיקויים על ידי אמני הרנסנס במאות החמש- עשרה והשש-עשרה וכן במאה השמונה-עשרה על ידי אמני הרוקוקו המונח גרוטסק מתייחס. בהשאלה גם לכל דבר מפלצתי, מעוות ומגוחך.
כתובות וציורים הנכתבים, ומשורבטים בצבע מרוסס או נחרטים על קירות ברחוב או בחללים ציבוריים כמו הרכבת התחתית. לעתים קרובות הם בעלי תכנים ואמירות שעניינם מחאה או התרסה נגד הממסד והחוק.
מונח בפסיכולוגיה שפירושו המילולי - קונפיגורציה או תבנית (גרמנית). פסיכולוגיית הגשטלט טוענת כי משמעות של מערכת צורות (לשוניות, חזותיות או מוזיקליות) מתקבלת מצירופם של הרכיבים הבודדים. במילים אחרות: משמעות הרכיבים הבודדים נקבעת מתוך השלם. מתוך תפיסה זו רואה פסיכולוגיית הגשטלט בהתנהגות תופעה הוליסטית (כּולית), ומאמינה כי כל התנסות, לרבות התנסות אסתטית, קשורה לכמה מבנים בסיסיים שלא ניתן לפרקם. בתחום האמנות הגשטלט היא תפיסה ביקורתית המניחה כי הצופה או המתבונן אינו משליך ערכים אסתטיים או רגשיים על יצירת האמנות, אלא מוצא אותם ביצירה עצמה. תפיסת הגשטלט יושמה למשל באמנות המינימליסטית מתוך אמונה כי המתבונן מתחבר היטב לצורות הבסיסיות המאפיינות זרם זה, שכן הוא משלים רכיבים בדמיונו.
מונח שצמח בהקשר לעיצוב אדריכלי בשלהי שנות השמונים. בקרב אדריכלים כמו פרנק גהרי, דניאל לפסקינד, פיטר אייזנמן ברנאר צ'ומי והאדריכלית זאהה חדיד זוהו המחקרים מגמה לשילוב ולחפיפה של צורות ולשימוש במשטחים גאומטריים צבועים בצבעים חריפים. מאפיינים נוספים לדה-קונסטרוקטיביזם הם חוסר סימטריה וקריאת תיגר על כל זווית ישרה, על כוח הכבידה או על שיקולים של פונקציונליות. דוגמה מובהקת היא המבנה של ברנר צ'ומי (Tschumi) בפארק דה לה ווילט בפריז. מגמות אלה מוקמו במסגרת המגמה הכוללת של הפוסט-מודרניזם אך בניגוד למגמה ההיסטוריציסטית של האדריכלות והעיצוב הפוסט-מודרניים. המונח הוטבע בתערוכה שהתקיימה בשנת 1988 במוזאון לאמנות מודרנית בניו יורק. בתערוכה הוצגו הצעות אדריכליות שנראו לאוצר פיליפ ג'ונסון כצורות שבורות של אדריכלות קונסטרוקטיביסטית אך למעשה לא קיים קשר לתנועה הרוסית משנות העשרים. חלק מהמבקרים ראו באדריכלות הדה-קונסטרוקטיביסטית ביטוי לרעיון הדה-קונסטרוקציה, אך אחרים מבחינים בין הביטוי הצורני של הדה-קונסטרוקטיביזם, שאותו הם רואים כסגנון המבטא תפיסה חזותית, לבין תפיסה דה-קונסטרוקציוניסטית בעיצוב הרואה בתהליך העיצוב טענה לפתרון בעיה. הדה-קונסטרוקציה בודקת את ההנחות שהטענה מבוססת עליהם תוך כדי כך שהיא מטילה בספק את תקפות הטענה.
תורת ביקורת התרבות שגיבש הפילוסוף הצרפתי ז'אק דרידה (Derrida) בשלהי שנות השישים בהקשר לביקורת הספרות. דרידה פיתח שיטת קריאה שעל פיה לטקסט יכולות להיות אינספור פרשנויות ללא קשר לכוונות המחבר ודווקא על פי מה שלא נאמר על פני השטח. תורה זו טוענת כי לא ניתן לבחון תופעות או לקרוא יצירות על פי אמות מידה מוחלטות או אובייקטיביות.
אבני ענק בלתי מהוקצעות הניצבות ונושאות מעליהן אבן אופקית. דולמנים מן התקופה הפריהיסטורית נמצאו באירופה ובמזרח התיכון. ההשערה היא ששימשו מונומנטים לקבורה.
הדוקומנטה בעיר קאסל שבגרמניה היא תערוכה בינלאומית לאמנות עכשווית המתקיימת מראשית שנות השישים של המאה העשרים. עד היום התקיימו תשע תערוכות המתועדות בקפידה, ופרטי התיעוד שלהן נשמרו בארכיב לעיון המבקרים. הארכיב כולל ספרייה ובה ספרים, קטלוגים, תקליטורים, סרטי וידאו -ואוסף של יצירות אמנות מן המאה העשרי.
documenta archiv Kassel
המונח נגזר מהמילים "דינמיזם", "מקסימום" ו"יון", וכך מכונה סדרה של פרויקטים - בתי מגורים, חדרי אמבטיה ומכוניות - שתוכננו על ידי בקמינסטר פולר החל בשלהי שנות העשרים ועד שנות הארבעים. את המונח טבע בשנת 1929 איש יחסי ציבור שעבד עבור רשת החנויות "מרשל פילד" בשיקגו, שבעבורה עיצב פולר בית מגורים עתידני: מבנה כיפתי נמתח העשוי מוטות מתכת ויריעות. המונח ביטא את תפיסתו העיצובית של פולר הדוגלת בעיצוב יעיל המפיק את המרב מטכנולוגיה ומחומרים קיימים.
בית דימקסיון בעיצובו של בקמינסטר פולר
מכונית דימקסיון

סוג של סטנסיל או שכפול תבנית, המתבצע באופן הבא: גוזרים מתוך דף נייר או לוח פלסטיק דק את פריטי התמונה, כך שנוצר משטח ובו בקיעים. מצמידים את המשטח אל מסגרת עץ שנמתח עליה בד משי, ותחתיה מניחים גיליון נקי. מורחים פס של דיו על ראש המסגרת, ומושחים אותו באמצעות מגב גומי על פני הלוח כולו. לבסוף מרימים את המסגרת, ועל הגיליון הנקי מקבלים הדפס שמשטח הצבע שלו חלק וברור. כדי לקבל הדפס צבעוני משתמשים בכמה מסגרות עץ - מסגרת לכל צבע. על פי רוב משמשת הטכניקה להדפסים מסחריים, בעיקר בתחום הפרסום והכרזות. בשנות השלושים בארצות הברית החלו מאמצים אותה גם ליצירות אמנות. השימוש בטכניקה לצרכים אמנותיים כונה "סריגרף", והרבו להשתמש בו אמני הפופ של שנות השישים, שכן הוא שיווה ליצירות את המראה המסחרי המשויך לעולם הפרסום. דוגמאות בולטת לכך הן הדפסי המשי של אנדי וורהול, וכן ההדפס LOVE של רוברט אינדיאנה (Indiana) שהופץ ב בגרסאות צבעוניות שונות.
אתר של המוזיאון לאמנות מודרנית המסביר על סוגי הדפסים שונים
תהליך של צילום ללא עדשה הכרוך ברישום תמונה על משטח רגיש לאור על ידי פיצול של קרן לייזר. כאשר הרישום שהתקבל נסרק על ידי לייזר נוסף או על ידי מיקוד קרן אור רגילה, התמונה משחזרת את עצמה כהולוגרמה - תמונה תלת ממדית. הרושם שנוצר הוא של תמונה היוצרת מציאות תלת-ממדית.
אתר המרכז אמנות הולוגרפיה
טכנולוגיה מתקדמת או טכנולוגיה עילית המזוהה עם טכנולוגיה של מוצרים אלקטרוניים ודיגיטליים - מחשבים, מדיה ורובוטיקה.
מונח נרדף לסופר-ראליזם ולפוטו-ראליזם. סגנון אמנות המאופיין ברמת דיוק מרבית ובגימור וליטוש גבוהים. הסגנון משויך לזרם אמנותי שרווח בשנות השבעים של המאה העשרים, בעיקר בארצות הברית ובמידה מעטה יותר במערב אירופה. הציור מתבסס בדרך כלל על העתקה של תצלומים, שיטה המכונה פוטוראליזם. בפיסול האמנים מתבססים על יציקות גבס של דמויות ואובייקטים ועל צביעתם. אמני ההיפר-ראליזם התמקדו בנושאים עכשוויים מן הסביבה החומרית והאנושית.
הסבר באנגלית ודוגמה להמחשה
מבנה לכיפה שפותח על ידי בקמינסטר פולר בשנת 1949 בסיוע של סטודנטים מבית הספר לאמנויות "בלק מאונטן קולג'". על פי תפיסתו העיצובית "פחות ליותר" הוא פיתח יחידות גאומטריות הבנויות ממבנים משולשים של צלעות מתוחות המצורפים יחדיו ומכוסים במעטפת של יריעת פלסטיק. בדרך זו נוצר מבנה חזק המסוגל לכסות חללים נרחבים. פולר יצר חברה ששיווקה את הכיפה, ומאז ועד שנות השמונים נבנו ברחבי העולם למעלה משלוש מאות אלף מבנים גאודזיים.
הסבר ותרשימים
מונח כולל המתייחס למגמה באמנות מופשטת המאופיינת על ידי הבעות ספונטניות ואישיות. ההיסטוריונים מאפיינים כמופשט אקספרסיוניסטי כמה מעבודותיו המוקדמות של וסילי קנדינסקי אך זרם המופשט האקספרסיוניסטי בעיקרו מזוהה עם יצירותיהם של אמנים שעבדו בניו יורק בשנות הארבעים והחמישים של המאה העשרים כגון ג'קסון פולוקוילהלם דה קונינג, מארק רותקו. האמנים הללו, המזוהים גם עם אסכולת ניו יורק, חיפשו להביע בחופש מוחלט את רגשותיהם ומחשבותיהם, ולעתים אימצו את האוטומטיזם שאפיין את הסוריאליסטים באירופה. דרך פעולה זו מכונה גם ציור פעולה.
מעצב עצמאי בעל משרד לעיצוב העובד עם חברות ומייעץ להן בענייני עיצוב וגם בתחומי הפרסום והשיווק. מעצבים מסוג זה צמחו בתקופת השפל הכלכלי בארצות הברית בשנות השלושים. הבולט ביניהם היה המעצב ריימונד לואי.
אנימציה; מילולית - מתן חיים לדבר. בסרטי הנפשה יוצרים בטכניקת הציור והקולנוע סרטים מצוירים, ועל ידי כך מפיחים חיים בציורים. יש גם סרטי הנפשה של דמויות מכוירות בחימר או בפלסטלינה, וגם הנפשה ממוחשבת באמצעות תוכנות גרפיות.
הסבר נוסף
המונח נטבע בשנות השלושים של המאה העשרים על מנת לתאר את האסתטיקה של התנועה המודרנית. התנועה המודרנית מדגישה את הצורות הפשוטות והשימושיות, את העיצוב נטול העיטור, את יסוד ההפשטה, את הנאמנות לחומר, את דחיית ההיסטוריציזם ואת הפונקציונליות, ומקדשת את הטכנולוגיה המודרנית ואת האסתטיקה של המכונה. יש היסטוריונים הרואים בסגנון הבינלאומי שלב שני, בשל ומגובש של המודרניזם ששלבו הראשון, שהתגבש החל בראשית המאה העשרים, הגיע לסיומו עם סגירת הבאוהאוס בשנת 1933 והגירתם של המורים בו שלימדו - וולטר גרופיוס, מיז ואן דר רו ואחרים - לאנגליה ולאחר מכן לארצות הברית, מקומות שבהם הפיצו את תורתם.
התקופה שלפני הגעתו של קולומבוס בשנת 1492, שבה נוצרו האמנויות והתרבות החומרית באמריקה בידי הילידים. מאפייני הביטוי החזותי הפרה-קולומביאני שימשו השראה לכמה מן האמנים האמריקאים במאה העשרים, ביניהם ג'קסון פולוק.
שמה של קבוצת אמנים שיצרו במינכן, גרמניה, ביניהם אמנים אקספרסיוניסטים, קוביסטים, אורפיסטים ואמני מופשט. את הקבוצה ייסדו האמנים וסילי קנדינסקי ופרנץ מארק בשנת 1911. ומקור השם היה ציור של פרנץ מרק. את חברי הקבוצה איחדה השאיפה לבטא ערכים רוחניים באמצעות אמנותם. הם הציגו גם בברלין בגלריה "שטורם", והתפרקו עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה בשנת 1914.
על הפרש הכחול
מונח שטבע מבקר האמנות הצרפתי פייר רסטני (Restany) במניפסט שפרסם בשנת 1960. במונח זה ביקש רסטני לאפיין קבוצה של אמנים צרפתים, ביניהם ז'אן טינגלי, איב קליין וארמן (ראה תמונה: ארמן, "קליק קלאק)" שיצאו נגד האמנות המופשטת על מנת לבטא - באמצעות אסמבלז'ים של חפצים מצויים (objets trouves) מהסביבה האורבנית והמתועשת - ביקורת אירונית על החברה וצרכני חברת השפע.
מוזאון ז`אן טינגלי, באזל
אמנותו של איב קליין
שמו של כתב עת צרפתי המזוהה עם האדריכל לה קורבוזיה שערך אותו בין השנים 1925-1920. בכתב עת זה פרסם לה קורבוזיה את התאוריות החדשניות שלו באמנות (ראה פוריזם) ובאדריכלות. הביתן שתכנן לתערוכה הבינלאומית שהתקיימה בשנת 1925 בפריז נקרא "ביתן הרוח החדשה" בשל היותו ביטוי נאמן ומובהק לתאוריות שלו.
שיטה אמנותית שהומצאה על ידי מרסל דושאן והאמנים הדאדאיסטים כמו הנס ארפ והנס ריכטר. המקריות כתופעה המתרחשת במציאות אומצה כמרכיב ביצירת האמנות כחלק משאיפתם של אמנים אלה לקרב את האמנות לחיים. ולפי דבריו של ריכטר: "המקריות עניינה אותנו כתופעה שכלית רוחנית. את המקריות תפסנו כתהליך קסמים שבעזרתו נוכל להתגבר על מחסומי הסיבתיות ועל הרצון המודע...". דוגמה ידועה ליצירה המושתתת בעיקרה על המקריות היא יצירתו של הנס ארפ: "קולז' עם ריבועים המסודרים בהתאם לחוקי המקריות" משנת 1917.
חיתוך הזהב מציין יחסי גודל בין שני חלקים בלתי שווים, שבהם החלק הקטן מתייחס לחלק הגדול באותו היחס שבו מתייחס החלק הגדול לסך שני חלקי השלם. מתמטית מבוטא חתך הזהב כך: [A:B=B:[A+B ; היחס המספרי ...1:1.6180339 שלו הוא אי-רציונלי, כלומר לא ניתן לבטא אותו במספרים שלמים. מניחים כי חיתוך הזהב היה ידוע ליוונים הקדמונים לפחות מתקופתו של אאוקלידוס, שהמציא את גיאומטרית המישור. ערך אלוהי המבטא ערך אסתטי אוניברסלי ייחס לו האדריכל הרומאי ויטרוביוס, ולאחר מכן, בתקופת הרנסנס האיטלקי, עמדו על נפלאותיו גם מתמטיקאים, אדריכלים ואמנים, וזיהו אותו הן ביצירי כפיו של האדם והן בטבע, במבנים של צמחים ובעלי חיים. בעיצוב, בקומפוזיציה, באמנות ובאדריכלות מיוחס לחיתוך הזהב ערך מיסטי מאחר שהוא מבטא את סוד ההרמוניה החזותית.
מוזיאון ההרמוניה
טכניקת הדפס על לוח עץ שהצורות נחתכו בו בכיוון הסיבים. החיתוכים או המגרעות שנוצרו על פני המשטח מכילים את שכבת הדיו. טכניקה זו הומצאה בסין במאה התשיעית, וממנה התפתח תחריט העץ שבו הצורות מגולפות נגד כיוון הסיבים. בראשית המאה העשרים השתמשו האקספרסיוניסטים בטכניקת הדפס העץ האמנים הגרמנים. לדוגמה חיתוך עץ "קתדרלת העתיד" של ליונל פיינינגר, ששימש כעמוד השער למניפסט היסוד של הבאוהאוס.
אתר של המוזיאון לאמנות מודרנית המסביר על סוגי הדפסים שונים
נושא באמנות המתמקד בהצגת עצמים דוממים כגון: פרחים, פירות, פריטי מזון אחרים, כלים וכדומה. תיאורי טבע דומם רווחו בפסיפסים הלניסטיים ורומיים. הם מופיעים שוב כנושא נפוץ בציור האירופי של המאה השש-עשרה, במיוחד בציור ההולנדי, הפלמי והספרדי. במאה העשרים מככב נושא הטבע הדומם ביצירות הקוביסטיות, ושם הוא כולל פריטים פרסומיים, כלי נגינה וכלים מהוויי בית הקפה הפריזאי (פיקסו, "טבע דומם עם מקלעת קש", 1912).
תחום עיצוב האותיות המודפסות ועיצוב המערך הכללי של הטקסט על הדף המודפס. המעצבים הטיפוגרפים פיתחו במהלך השנים בשפות שונות צורות אותיות -גופנים - המותאמים למסגרות שונות של טקסט מודפס: ספרים, עיתונים, כתבי עת, כרזות ושלטים.
שילוב טכניקות של אמנות ביצירת אמנות אחת. למשל: דיו, צבעי פסטל, צבעי שמן, קולאז', תבליט, וכו'. באמנות המאה העשרים נפוץ מאוד השימוש בטכניקה מעורבת. דוגמה מובהקות לכך היא יצירתו של פבלו פיקסו: "טבע דומם ומקלעת קש". פיתוח עקרון הטכניקה המעורבת בא לידי ביטוי אף באסמבלאז' - טכניקה המשלבת אובייקטים, ובמה שמכונה "ציור משולב" (combined painting). לדוגמה, האסמבלאז'ים של ארמן, והיצירות "המונוגרם" ו "המיטה" של רוברט ראושנברג. פיתוח מרחיק לכת של הטכניקה המעורבת הוא המולטימדיה המעוגנת בקונטקסט היצירה בטכנולוגיות מחשב.
בגרמנית - הסגנון הצעיר. היוגנדשטיל הוא שמו האוסטרו-גרמני של סגנון הארט-נובו (Art-nouveau), שקיבל את שמו בהשראת כתב העת Jugend שנוסד במינכן בשנת 1896. ביטוייו של הסגנון בגרמניה ובאוסטריה התפתחו מעט מאוחר יותר מאשר בארצות אחרות באירופה, והתאפיינו באיפוק רב יותר בהשוואה לצרפת ולבלגיה למשל. עם מעצבי היוגנדשטיל הבולטים ניתן למנות את הגרמנים הרמן אובריסט (Obrist) וריכרד ריימרשמידט (Riemerschmidt), ואת ג'וזף מריה אולבריך (Olbrich) האוסטרי.
טכניקה של פיסול ביציקה הכרוכה בשימוש בתחבושות גמישות עמידות גבוהה, טבילתן בגבס בעודו נוזלי, ועטיפת האובייקט או האדם שאת צורתם רוצים לצקת. כעבור כמה שעות הגבס מתקשה ומקבל את צורת האובייקט או האדם שנעטפו בתחבושות, והאמן משחרר בזהירות את האובייקט/דמות מתוך התחבושות וכך מתקבלת תבנית חלולה. לאחר שהחומר מתקשה האמן מוריד את התחבושות, ובמידת הצורך מעצב את צורת הפסל בגימור סופי. האמן ג'ורג' סגל נודע בשימוש שיטתי בטכניקת פיסול זו.
צילום של גופים או דמויות בתנועה במספר רב של מצלמות המופעלות על ידי מנגנונים מכניים. כל מצלמה מצלמת פרט מן התנועה, וצירוף התצלומים חושף את אופי התנועה. חלוצי הכרונוצילום, שנועד לחקר התנועה, הם אדוארד מייברידג' (Muybridge) וג'ורג' ריינולדס (Reynolds) שפעלו ברבע האחרון של המאה התשע-עשרה. לדוגמה, תמונה של אדם במהלך ריצה של מייברידג', 1887 או סוס בתנועה צילומי התנועה הללו השפיעו על אופן תיאור התמונה בציור, והיוו בסיס ראשוני להתפתחות הראינוע.
חותם או סמל מסחרי של חברה, תאגיד או איגוד ציבורי הבא לידי ביטוי בדימוי מופשט או גאומטרי, במילה או בראשי תיבות.
מאגר של סמלי לוגו
הדפס אבן (מילולית - כתיבה באבן): טכניקת הדפס המושתתת על העיקרון שלפיו דוחים של המים שומן. בטכניקה זו רושמים על אבן או על לוח אבץ בחומר שומני, ולאחר מכן מרטיבים את המשטח המצויר ומורחים עליו דיו שומנית הנדבקת רק לאזורים המצוירים. לאחר מכן מניחים על המשטח נייר הנלחץ אל פני השטח במכבש. בטכניקת הליטוגרפיה החלו ליצור את הכרזות הראשונות בשלהי המאה התשע-עשרה. ג'יל שרה הכרזות, של וטולוז לוטרק.
אתר של המוזיאון לאמנות מודרנית המסביר על סוגי הדפסים שונים
אבן ענקית, מעובדת בגסות, ששימשה כמונומנט או כמצבה. אבנים מגאליתיות מתקופות פרהיסטוריות פזורות באנגליה ובצרפת.
גלריית תמונות
מינניות; מין נקבה או זכר. הזהות המגדרית היא ביטוי לתחושה של היות גבר או אישה. בביקורת האמנות במבט פמיניסטי המונח מגדר מתייחס לרוב לתחושת הזהות הנשית בתוך החברה והתרבות הפטריארכלית ומתקיים בזיקה לרעיונותיו של הפילוסוף מישל פוקו, שתיאר את המגדר לא כזהות ביולוגית אלא כזהות מעמדית בתוך תהליכי חיברות.
דגם דו-ממדי היוצר אשליה אופטית של תנועה גלית רוטטת. אמני האופ-ארט שילבו דגמים כאלה ביצירותיהם.
יחידה בסיסית שמידותיה מוכפלים בחלקים העיקריים של מבנה אדריכלי, מבנה של יצירת אמנות או של מוצר. באדריכלות, למשל, היחידה הבסיסית יכולה להיות זו של עמוד, או של אמת- מידה מסוימת שהוסכם עליה. האדריכל לה קורבוזיה, אימץ לו כמודול את גובהו של אדם ממוצע - 1.75 מ', אשר כינה אותו בשם "המודולור".
על המודולור של לה קורבוזיה
תפיסה תרבותית שהתגבשה במאה העשרים; באה לידי ביטוי בתחומי יצירה שונים. בתחומי היצירה החזותית (אדריכלות, עיצוב ואמנות) המודרניזם מאופיין בגישה הכורכת את הצורה בערכים פונקציונליים ובמטרות חברתיות דרך מתוך חיפוש ליצירת אסתטיקה חדשה לעולם חדש המונע בידי הטכנולוגיה (ראו אסתטיקה של המכונה). המודרניזם צמח באירופה בכמה מרכזים של אדריכלות ועיצוב, והוא מזוהה במידה רבה עם בית הספר לאמנות, לאדריכלות ולעיצוב הבאוהאוס, עם התנועה הקונסטרוקטיביסטית ברוסיה הסובייטית ועם תנועת הדה-סטיל בהולנד. ממרכזים אלה התפשט המודרניזם לעולם המתועש. הביטוי למודרניזם מובהק באדריכלות כונה הסגנון הבינלאומי.
בתחום המחשבים - תוכנה המאפשרת לשלב שלל יישומי מחשב: טקסט, קול, גרפיקה, הנפשה ווידאו. מולטימדיה באמנות הוא מונח המקביל למה שנהוג לכנות "המדיה החדשה" - מונח המתייחס לעבודות אמנות ועיצוב בין-תחומיות העושות שימוש בטכנולוגיות מחשב, הן מבחינת התוכנה והן מבחינת החומרה (מסכי מחשב, מקרנים, מתקני הדמיה וכו'). עם עבודות אלה נמנה תחום עיצוב האתרים ברשת - כאמנות רשת אינטראקטיבית, ואפילו כתוצרים, כגון לומדות, הבאים לידי ביטוי במגוון דרכים: עזרי הדמיה, תקליטורים, וידאו ומצגות, טכניקות ושפה של משחקי מחשב, רובוטים וכו'. (ראה גם טכניקה מעורבת ו- ואמנות דיגיטלית.
היסטוריה של המולטימדיה
תהליך של הקטנת ממדי מוצרים שהתפתח בעקבות אפשרויות טכנולוגיות בתחום האלקטרוניקה והמחשוב שהביאו לשיטות הפעלה וייצור חדישות, וכן בעקבות המצאת חומרים חדישים חזקים, עמידים וקלים. מזעור המוצרים חוסך בנפח, במשקל, בעלות הייצור, באחסנה ובהובלה וכתוצאה מכך מוזלת עלות הצריכה. תהליך המזעור החל בשלהי שנות החמישים של המאה העשרים, והוא ניכר במיוחד במוצרי צריכה ובמכשירים אלקטרוניים ודיגיטליים. מכשירי רדיו מסוג טרנזיסטור, מצלמות, מכונות חישוב, טלפונים ניידים, מחשבים אישיים ניידים - כל אלה הפחיתו בהדרגה בממדיהם ובעלותם לצרכן.
על מזעור ומחשבים
החקר בדברים הנסתרים שמעבר לטבע, כגון אלוהות, סוד בריאת העולם וכו'.
מאגר של צורות ודימויים שהזיקה ביניהם מאפיינת סגנון מסוים. למשל, מילון הצורות של סגנון הארנובו או הארט-דקו.
סוג אמנות שבו חלל נתון מוגדר מחדש על ידי סידור (בדרך כלל ארעי) של אובייקטים ו/או חומרים במבנה פיסולי או מבוים. הדוגמאות לכך מגוונות מאוד, החל מהצבת אובייקטים של רדי-מייד בחלל התצוגה ועד לחללי גלריה מלאים בעפר, באובייקטים יומיומיים או בפסולת.
המילה מותג היא הלחמה של המילים מוצר ותג. מיתוג הוא תהליך המוסיף ערכים ומשמעויות למוצרים באמצעים כמו אריזה, עיצוב, שם, פרסום ושיווק. תהליך מוצלח של מיתוג מוביל ליתרון מובהק לאורך זמן של המוצר על פני מוצרים או שירותים דומים אחרים. הצרכנים בוחרים בו בזכות זהותו המשדרת הבטחות לשיפור המעמד החברתי וסגנון החיים.
מונח שטבע האדריכל לה קורבוזיה בשנות העשרים של המאה העשרים על מנת לבטא את תפיסתו לגבי המהות הפונקציונלית של חלל המגורים. על פי תפיסה זו יש לתכנן את חללי המגורים כמנגנון המתפקד ביעילות. למשל, ניתן לארגן את אזורי המגורים בקפדנות על פי הפונקציות שלהם. באופן דומה ניתן לתכנן את העיר; העיר, יש לחלק את אזוריה השונים על פי סוג הפעילות של התושבים: מגורים, פנאי, עבודה ונסיעות.
קבוצת מעצבים שהוקמה במילנו בהנהגתם של המעצבים אטורה סוטצאס ומיקלה דה לוצ'י, כיורשת של קבוצת העיצוב "אלכימיה". את השם ממפיס אימצה הקבוצה בהשראת שירו של בוב דילן "ממפיס בלוז" שהתנגן בפגישה הראשונה של הקבוצה. ממפיס היא גם מקום קבורתו של אליל הרוק אלביס פרסלי, במדינת טנסי בארצות הברית. עם המעצבים של הקבוצה נמנו המעצבת נטלי דה פסקייה, והמעצבים מרטין בדין, אנדריאה ברנזי, מרקו זאנינני, ג'ורג' סוודן ופיטר שיר. לעומת קבוצת אלכימיה שלא חרגה מפעילות בעלת אופי ניסיוני, ממפיס בחסות חברת "ארטמיד" פנתה לעיצוב מסחרי שהתאפיין בשפת עיצוב חדשה: מראה עליז וילדותי בצבעי פסטל ובדגמים של פסים וכתמים שיש בהם תנועה רוחשת, דימויים מגוונים מעולם הפופ, מעולם החי ומעולם הרובוטיקה ומראה המשדר אנטי-פונקציונליות.
"מציאות מדומה" שאותה ניתן לחוות באמצעות שימוש בטכנולוגית מחשב היוצרת אשליה של שהייה בעולם מלאכותי. המשתמש חובש קסדה ומנווט בתוך מציאות גרפית תלת-ממדית ממוחשבת היוצרת עולם מדומה.
פיתוח האימפרסיוניזם בשלהי המאה התשע- עשרה על ידי שכלול הנחת כתמי הצבע הטהור בנקודות קטנות ועדינות על הבד, ובהתבסס על חקר מדעי של האפקטים האופטיים הנוצרים מכך. עם האמנים הנאו אימפרסיוניסטים נמנים ג'ורג' סרה, פול סינייאק וקמיל פיסארו. שיטת העבודה שלהם מכונה גם פואנטיליזם או דיביזיוניזם.
מונח המאפיין את תופעת התחייה של הסגנון הגותי (רווח ברחבי אירופה במאות השלוש- עשרה והארבע-עשרה באדריכלות, בציור בפיסול ובאומנויות). רווחה בעיקר באנגליה ובארצות הברית ממחצית המאה השמונה-עשרה ועד מחצית המאה התשע-עשרה. הסגנון הגותי יושם על כל סממניו בכל סוגי הבניינים - מבני ציבור ובניינים פרטיים - ובאומנויות: הפרופורציות המוארכות, וסגנון העיטורים המחודד והעמוס בפרטים. לדוגמה, בניין הפרלמנט של לונדון, שתוכנן על ידי צ'רלס ברי ואוגוסטוס פוג'ין ובנייתו הושלמה בשנת 1860.
מונח שטבעו כמה אמנים בשנות החמישים המאוחרות של המאה העשרים על מנת לאפיין את עבודותיהם שאותן הם ראו כמחיות רעיונות של קבוצות הדאדא שרווחו באירופה בשנות העשרים. עם אמנים אלה האמנים האמריקאים ג'ספר ג'ונס ורוברט ראושנברג.
מצרפתית, "דרך חדשה למתן צורה (עיצוב)". תאוריה באמנות שנוסחה על ידי האמן פייט מונדריאן ועמדה בבסיס הציור שלו ושל אמנים אחרים מקבוצת הדה-סטיל, כמו תיאו ואן דוסברג, בין השנים 1920-1912. תאוריה זו דגלה באמנות מופשטת המנותקת כליל מעולם התופעות, כוללת קומפוזיציות של זוויות ישרות בקווים אנכיים ומאוזנים וצבעי יסוד - לבן, שחור ואפור, ומקיימת איזון, שיווי-משקל וצמצום בצורות.
סגנון האמנות, האדריכלות והאמנויות שרווח באירופה ובארצות הברית בין השנים 1770 עד 1830 לערך. מקורו של הסגנון בעניין הנלהב שגילו יוצרים והוגי דעות בתרבות הקלסית היוונית-רומית, והוא היווה ביטוי לדחייה של הסגנון העמוס בעיטורים של הרוקוקו. הסגנון מאופיין בערכים חזותיים של איזון, בהירות ואיפוק. הצייר ז'אק-לואי דוויד הוא הנציג המובהק של הנאו-קלסיציזם בתקופה ובנסיבות שלאחר המהפכה הצרפתית. המונח משמש בהרחבה לתאר כל ביטוי של חזרה למקורות הקלסיים.
ראה רומנטיציזם.
מגמה אמנותית שרווחה ברחבי אירופה במחצית השנייה של המאה התשע-עשרה, והתרכזה בעיקר בתיאור של נושאים מחיי היומיום. למגמה אמנותית זו הייתה מקבילה בספרות של אמיל זולה והאחים גונקור. עם אמני הנטורליזם נמנים אמנים המזוהים עם זרמים שונים כמו אדגר דגה, ואדולף פון מנזל. במשמעותו הנוספת מאפיין המונח אמנות השואבת את נושאיה מן הטבע, ומתארת במדויק את נושא היצירה - (ראה, למשל, ג'אנלורנצו ברניני, אפולו ודפנה, המאה ה- השבע-עשרה)
השקפה המערערת על ערכים מסורתיים ואמונות ותופסת את הקיום כחסר משמעות ותכלית; תורה השוללת כל בסיס אובייקטיבי לאמת, שוללת מעיקרו גם את המשטר החברתי הקיים עד כי להשקפתה יש צורך בהרס הקיים ללא קשר לבניית חלופה. במאה התשע-עשרה ברוסיה פעלה תנועה בעלת השקפה ניהיליסטית שגיבשה תכנית למהפכה ונקטה פעולות של טרור ורציחות.
תפיסה עיצובית ששמה נטבע בראשית שנות השמונים על ידי התאוריטקן ג'ון ניסביט (Naisbitt). תפיסה זו ידועה גם בשם טרנס היי- טק המרמז כי מדובר בראקציה לסגנון ההיי- טק. מעצבים בלונדון, בניו יורק ובלוס אנג'לס (רון ארד, פול לודיק, אלכס לוקדיה, דוד הרץ וקבוצת קונצפלוג (Kunstflug) מדיסלדורף) עשו שימוש בצורה מעוותת בחומרים מן התעשייה, כאילו היו בתהליכי הרס והתפוררות, לעתים בצבעוניות של ניגודים, או בשילוב של עיבוד ידני עם ייצור במכונה. בדרך הטיפול בחומרים, המוצגים בדרגות גימור ובליה שונים, מעוררים המעצבים שאלות הקשורות לבעיית הזמן החולף ולהשלכות שמביאות על העולם הטכנולוגיות המתקדמות. סגנון ההיי-טאץ' שרווח בשנות השמונים ובראשית התשעים של המאה העשרים היה מעין "עיצוב של הצהרות" שמצא את ביטויו בחפצים שאינם מיועדים לתפוצה המונית אלא מיוצרים כפריטים יחידניים.
סטריאו הבטון של רון ארד - פטיפון
רמקול במעטפת בטון של רון ארד
סגנון באדריכלות ובעיצוב שצמח החל באמצע שנות השישים באדריכלות, ומזוהה עם אדריכלים כמו נורמן פוסטר. הסגנון מאופיין בשימוש בחומרים מן התעשייה, ברכיבים ובחומרים סינתטיים מפלסטיק או ממתכת המיוצרים בשיטות ייצור מתקדמות. מבנה הבניינים או הרהיטים מוחצן ומשקף אסתטיקה של תעשייה מתקדמת המעבירה ערכים אסתטיים ממבנים ומתקנים תעשייתיים (כגון תחנות כוח) למבני ציבור ולבתים פרטיים.
המרכז להפצת חלקים בחברת רנו, בעיצובו של נורמן פוסטר
שולחן נומוס בעיצובו של נורמן פוסטר
הפאנק צמח בשנות השבעים ברחובות לונדון וניו יורק כתת-תרבות מחאתית של צעירים הקוראים תיגר נגד דור ההורים השמרני והמיושן. הפאנק התבטא בסממנים חיצוניים שבלטו מאוד בנוף המאופק: כרבולת זקורות על קרקפות מגולחות, שיער צבוע בשלל צבעים זוהרים, איפור כהה כבד, עגילים, נזמי אף, נזמי לחיים ונזמי שפתיים, מגפיים שחורים, וחולצות טי מודפסות בסיסמאות אנרכיסטיות. הפאנק בא לידי ביטוי גם בתחום האמנות והמוזיקה. הדוגמה המוכרת ביותר המוזיקה החתרנית של ה "סקס פיסטולס" הרדיקליים. סגנון אופנתי זה נוכס על ידי מעצבת האופנה ויויאן ווסטווד (Vivienne Westwood), והופץ באמצעות רשת החנויות "סקס" שהקימה ביחד עם שותפה מלקולם מקלארן (Malcolm McClaren).
מאמר על מעצבת האופנה ווסטווד ומורשת הפאנק
שילוב של אלמנטים גרפיים וטיפוגרפיים בממדי ענק בתוך בניינים. מילים ודימויים משולבים כחלק מן הבניין, ולא נוספים עליו כשלט חיצוני על קירות. המונח נולד באמצע שנות השישים במסגרת השיח על הפונקציה הסימבולית של ביניינים שהתפתח מאוחר יותר בשנות השבעים בחשיבה הפוסט-מודרנית של האדריכל רוברט ונטורי.
מלטינית sumerpus, מילולית - הגבוה יותר. זרם אמנותי שהוגדר ונוסחב במניפסט הסופרמטיסטי שפורסם בשנת 1915 על ידי קזימר מלביץ'. הסופרמטיזם בא לידי ביטוי בצורות גאומטריות מופשטות - מלבנים, משולשים, עיגולים וחצאי עיגולים - המרחפות בחלל אינסופי. ביטויים אלה נועדו לשמש מעין מובילים לחוויה של מציאות רוחנית נעלה שהיא לדברי מלביץ' המציאות האמיתית והנכספת. הסופרמטיזם צמח בתוך האקלים הכללי שבו פעלו היוצרים הקונסטרוקטיביסטים ברוסיה לפני המהפכה הבולשביקית ואחריה, אך בכיוונים רוחניים יותר ומעשיים פחות.
קבוצת מעצבים ואדריכלים רדיקלים שנוסדה בשנת 1966 בפירנצה, איטליה, במקביל לקבוצת ארכיזום. הם יצרו פרויקטים אוטופיים וגם פרויקטים אמיתיים, כמו ריהוט לתעשייה. התערוכות שיזמו והקטלוגים שיצרו בעבורן העבירו מסרים על סביבה עם צרכים בסיסיים ללא אובייקטים מיותרים. הריהוט שיצרו בעבור חברת זנוטה הוא מינימליסטי במהותו, ומשדר חומרה בעיצוב וביטוי של אינסופיות בחומר. לדוגמה שולחן קוודרנה משנת 1971.
SUPERSTUDIO GROUP
מושג המביע התנגדות, ואף זלזול, כלפי הגישה האמריקנית שעל פיה חזות החפץ מעוצבת בעיקר לשם העלאת רמת המכירות. גישה זו צמחה בשנות השלושים והיא מזוהה בעיקר עם סגנון הסטרימפורם ובהמשך גם עם העיצוב של כלכלת השפע בארצות הברית במהלך שנות החמישים והשישים.
האחדה. שיטה לייצור חלפים לסדרות ייצור גדולות. ייצור תעשייתי סטנדרטי אחיד של חלקי המוצר הנתון מבטיח חלקים הניתנים להחלפה במידת הצורך לשם הארכת חיי תפקוד המוצר.
תורה בתחום האנתרופולוגיה והבלשנות שפותחה במיוחד במחקר של האנתרופולוג קלוד לוי-שטראוס שעשה שימוש בבלשנות הסטרוקטורליסטית של פרדיננד דה-סוסיר (De Saussure) בראשית המאה העשרים. הגישה הסטרוקטורליסטית עוסקת באיתור מבנים בתופעות חברתיות ותרבותיות ובשפה. המבנה (הסטרוקטורה) מוגדר כמכלול הכולל כמה מרכיבים המתקשרים זה לזה ולמכלול השלם. המבנה על פי לוי שטראוס הוא תוצר מחקרי שאין לו קיום במציאות אמפירית. האנתרופולוגיה הסטרוקטורליסטית נעזרת בבלשנות בכך שהיא מטפלת בתרבות האנושית, במיתוסים ובהתנהגות כאילו היו מרכיבים של שפה. המבנים מטבעם, על-פי תורתו של שטראוס, הם דינמיים, והם נשלטים על ידי חוקים פנימיים המחוללים שינויים. הסטרוקטורליסטים עוסקים ביכולת של מערכות לשנות את עצמן בעודן שומרות בעיקרון על אותו המבנה. מאפיין המפתח של החשיבה הסטרוקטורליסטית הוא חשיבות היחסים בין המרכיבים בתוך המבנים, על פני המרכיבים, והמבנים עצמם.
הצורה הזורמת, או שימוש בקו הזורם. גישה עיצובית הדוגלת בשימוש במאפיינים של הצורה האווירודינמית לעיצובם של חפצים ניידים ונייחים גם יחד. גישה עיצובית זו צמחה בשנות השלושים, שנות השפל הכלכלי בארצות הברית, במידה רבה על מנת לסבר את עיני הצרכנים ולהגדיל את המכירות.
מחדד עיפרון בעיצובו של ריימונד לואי
מגמה שבאה לידי ביטוי ביצירה האמנותית והספרותית באירופה ובתנועה של יוצרים סימבוליסטים בין השנים 1910-1885 לערך. המאפיין המרכזי של הסימבוליזם הוא שימת הדגש על הביטוי הסובייקטיבי והימנעות מהייצוג הישיר של המציאות. היוצרים הסימבוליסטים שילבו היבטים שונים של המציאות בדרך של רמיזות ובאמצעות סמלים דו-משמעיים אך בעלי עוצמה רבה. הם שילבו מיסטיציזם דתי וביטויים ארוטיים, דקדנטיים וקמאיים. בין האמנים הסימבוליסטים הבולטים: אודילון רדון, גוסטב מורו, פוביס דה שאוואן, גוסטב קלימט, לדוגמה הציור יופיטר וסמלה של גוסטב מורו משנת 1895.
סמיון פירושו ביוונית סימן. הסמיוטיקה היא תחום החוקר את אופי הסימנים ואת החוקים העומדים מאחריהם. הסמיוטיקה הפכה לגישה ביקורתית בעלת חשובה בלימודי תרבות בסוף שנות השישים, במידה רבה בעקבות פרסומיו של רולאן בארת' (Roland Barthes). בשנת 1964 כתב בארת' כי הסמיוטיקה מטפלת בכל מערכת סימנים, אין זה משנה מהם מהותם וגבולותיהם: תמונות, תנועות, צלילי מוזיקה, חפצים, וכי מערכת האסוציאציות הסבוכה של כל אלה המהווים את תכני הריטואל, המוסכמה או הבידור הציבורי - כל אלה מהווים מערכות של משמעות.
באיטלקית - מרוכך, ערפילי. בציור וברישום - אפקט של מעברים רכים והדרגתיים מאזורי האור לאזורי הצל. אמצעי הספומטו מאפיין במיוחד את ציוריו של ליאונרדו דה וינצ'י.
המונה ליזה
בגרמנית - פרישה. כך כינו עצמן קבוצות של אמנים, אדריכלים ומעצבים גרמנים ואוסטרים, שמרדו נגד התצוגה והשיפוט האקדמיים והכמו-פריזאים של הסלון בעשור האחרון של המאה התשע-עשרה. קבוצות שונות של סצציונה נוסדו בערים בגרמניה ובאוסטריה, ארגנו לעצמן תערוכות בתחומי יצירה שונים, ודאגו לבשר עליהן באמצעות כרזות שעיצבו. במינכן (1892) נוסדה הקבוצה הראשונה על ידי פרנץ פון שטוק, בווינה (1897) על ידי גוסטב קלימט, ובברלין (1899) על ידי מקס ליברמן. באותה שנה (1899) נפתחה בווינה גלריה שתכנן האדריכל ג'וזף מריה אולבריך (Olbrich) במיוחד לתערוכות של הקבוצה. הקבוצה בווינה ייסדה אף כתב עת בשם Ver Sacrum. ממשיכי הקבוצה בווינה, האדריכל והמעצב יוזף הופמן והמעצב מוזר קולומן, הקימו בשנת 1903 את סדנאות האמנים, הווינר ורקשטאטה. סגנונות העיצוב של אמני הסצציונה וממשיכיהם נחשבים גם גרסאות של היוגנדשטיל .
Art Nouveau - Secession Style דף מורחב על הסצציונה
מונח המתאר עיצוב של חפצים לשימוש יומיומי בידי מעצבים או ממציאים שאינם ידועים; חפצים שפותחו במשך שנים בתהליך של "ברירה טבעית" מתוך צרכים מעשיים ולאו דווקא אסתטיים על ידי צוות אמנים או על ידי יחידים. הכוונה למוצרים כמו מהדק, סיכת ביטחון, ברגים, אבזמים, אטבים, קומקומי תה ועוד, אשר לא שינו את צורתם במשך עשרות ומאות שנים תודות לשימושיות המרבית שלהם והמענה שלהם לצרכים חיוניים בחיי היומיום.
מונח שרווח בארצות סקנדינביה, בגרמניה, באנגליה וכן בארצות הברית בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה. הוא מבטא תפיסה בעיצוב שעלתה במידה רבה כראקציה לסטיילינג של סגנון הסטרימליין שרווח בשנות הארבעים והחמישים. תפיסת העיצוב הטוב דוגלת בעיצוב של צורות המותאמות לאיכות ולפונקציה של המוצר המעוצב, צורות "הגונות" המעוצבות שלא על מנת לאחוז את עיני המשתמשים לשם העלאת המכירות. תפיסת העצוב הטוב קודמה על ידי מוסדות כמו המוזאון לאמנות מודרנית ומועצת העיצוב בלונדון באמצעות פרסום מאמרים, הצגת תערוכות ועריכת הרצאות. מאפייני התפיסה ממשיכים במידה רבה את תפיסת העיצוב המודרניסטית ובמיוחד את הסגנון הבינלאומי. מוצרי חברת בראון הגרמנית והריהוט של צ'רלס וריי אימס נחשבו לדוגמאות מובהקות של "עיצוב טוב".
מודרניזם
חברת בראון
עיצוב מחדש של מוצר קיים נועד לשפרו מבחינה צורנית או תפקודית. מעצבים חברי קבוצת העיצוב "אלכימיה" ומעצבים אחרים השתמשו במונח שימוש אירוני משעשע כדי להביע ביקורת על מוצרים או כדי לנתק את המוצרים מן הקונטקסט היומיומי הבנלי שלהם. מוצרים יומיומיים כגון נעליים, מכל ריסוס, מנורת שולחן או מסחטת מיץ זכו לעיצוב מחדש ע"י תוספת של אלמנטים צבעוניים. לדוגמה "מכל תרסיס בנלי מעוצב מחדש" (1980). אפשרות נוספת של עיצוב מחדש משנה לחלוטין את ייעודו של המוצר המקורי, לדוגמה עגלת סופרמרקט שעוצבה מחדש לכסא על-ידי סטילטו.
ממאגר העיטורים האסלאמי: עיטור עלים המתפשט ומתפרס על פני משטחים שונים, בציור, בפסיפס, בגילוף ובתבליט על פני קירות, רצפות או חפצים.
דוגמא

מילולית - נייר לעוס (צרפתית). כינוי לחומר עיצוב העשוי בלילה של עיסת נייר, דבק, אבקת גיר, ולעתים גם חול דק. את החומר החדש שנוצר ניתן לעצב בעודו רטוב, לייצב על ידי ייבוש בתנור, ולבסוף לצבוע או לצפות בלכה. החל במאה החמש-עשרה שימש הפאפִּייֶה מאשה בקשמיר שבהודו לעיצוב קופסאות, צנצנות וחפצי חן. ביפן שימש ליצירת חלקי ריהוט עיטוריים. החל במאה השבע-עשרה החלו לעצב ממנו חפצי פולחן, מסכות ובובות, ולייצר בקנה מידה תעשייתי חפצי חן וחלקי ריהוט עיטוריים. במהלך המאה העשרים ובימינו אימצו אותו קבוצות אמנים כחומר יצירה עיקרי. דוגמה לכך היא "פארק הטארוט" של ניקי דה סנט פאל Nikki De Saint Phalle.. החומר, בהיותו זול ונוח לעיצוב, משמש לפעילויות אמנותיות במסגרות של חינוך לאמנות.
Make a Papier Mache Bowl

(Papier Mache (Pulp Method

papier-mache art by Ellen Carlier

 

זרם אמנות מראשית המאה העשרים בצרפת שבא לידי ביטוי בעיקר בציור של קבוצת אמנים, שהונהגה על ידי אנרי מטיס, ביניהם: אנדרה דרן, מוריס וולמינך, ג'ורג' רואו וראול דופי. שמם זה, שפירושו חיות פרא (Fauves), הוענק להם בעקבות כינוי גנאי של אחד המבקרים שהגדיר את ציוריהם כחיות פרא. הם הציגו את תערוכתם הראשונה בשנת 1905 בסלון הסתיו בפריז. ציוריהם מאופיינים בשימוש חופשי ונמרץ בצבעים עזים ובצורות מעוותות.
פוביזם - הגדרה ויצירות מייצגות
שיטה פילוסופית (מיסודו של הפילוסוף הצרפתי אוגוסט קונט (Comte) במאה התשע-עשרה) השוללת את המטפיזיקה וקובעת כי העובדות המדעיות והניסיון החושי הם המשמשים יסוד להכרת העולם ולאמת המציאותית, ולא החיפוש אחר סיבות נעלמות ובלתי ידועות. בימינו פורש כיוון זה כמתן עדיפות ללימוד מדעי הטבע.
פוזיטיביזם, מאת פרופ` ג`. או. יורמסון
צירוף של תצלומים לכדי תמונה אחת. בתהליך הפיתוח מונחים זה על זה תשלילים שונים המתפתחים לתדפיס אחד. נוצרים אפקטים של קולז' שבהם מתקיימות מציאויות שונות שאין ביניהן לרוב, קשר הגיוני. גרסה נוספת לטכניקת צילום היא הריאוגרף (Rayographs) שהמציא האמן מאן ריי. בטכניקה זו מניחים אובייקטים על נייר רגיש לאור וחושפים אותם לאור. התוצאות המתקבלות מזכירות את טכניקת הקולז'. לעתים קרובות יש בלבול בין המונח פוטומונטז' למונח פוטוקולז' המציין צירוף של גזרי תצלומים על משטח אחד באמצעות הדבקה. החל בשנת 1919 נודעה קבוצת הדאדא של ברלין בשימוש בטכניקת הפוטוקולז'; היו בה אמנים שעשו שימוש גם בפוטומונטז', למשל ג'ון הרטפילד.
ריאוגרף, מאן ריי, 1922
ההסטוריה של פוטומונטז`
גישה עיצובית השמה את הדגש על ביצוע ותפקוד: שימושיותם של המבנה והחלל באדריכלות או שימושיותו של החפץ המעוצב. הדוגלים בגישה זו גרסו כי יופיו של חפץ או בניין נובע מאיכות תפקודו, בהתאם לססמה "צורה משועבדת לתפקוד" (Form Follows Function).
מונח המתייחס לאפיון אמנותם של אמנים מסוימים - פול סזאן, וינסנט ואן גוך, ופול גוגין -שפעלו בשנים האחרונות של המאה התשע-עשרה ובראשית המאה העשרים. למרות היותם שונים זה מזה לחלוטין, הדבר המשותף להם הוא הדחייה של העניין בנטורליזם שהעסיק את האימפרסיוניזם.
גלריית תמונות
מילולית, "פוסט-אנושי". המונח נקרא גם בשם "טרנסהיומן" (transhuman). מונח שצמח באמצע שנות השמונים בקרב חוקרי תרבות, ונועד לתאר את אפשרויות היווצרותו של אדם חדש בעתיד בעקבות התפתחויות בתחום הרפואה והפלסטיקה, בתחום ההנדסה הגנטית, בתחום הביו-טכנולוגיה, ובתחום הטכנולוגיה הדיגיטלית והמזעור המאפשר להשתיל שבבי מחשב בגוף. במהלך שנות התשעים של המאה העשרים, חלק מהאמנים מעלים שאלות נוקבות לגבי מקומה של האמנות בהתיחסותה לדמות האדם, לאור פוטנציאל השינויים המסתמן במין האנושי. באמנותם הם שואבים מן התרבות הפופולרית ומן החידושים במדע.
Posthuman.org
גלריית יצירות של אמני פוסט-יומן
זרם מחשבה ויצירה שצמח בשנות השבעים ומהווה בתפיסתו תגובת נגד למודרניזם. היוצרים הפוסט-מודרנים בתחומי האדריכלות, העיצוב והאמנות דוגלים במורכבות ובניגודים ביצירה; ערכי המודרניזם: הפונקציונליות, הצמצום והאוניברסליות אינם משמשים עוד בשיקולים שביצירתם. הם רואים עצמם חופשיים לינוק מסגנונות העבר, לעשות שימוש ניכר בעיטור, ולהסוות את הפונקציה של החפץ. באמנותם הם שואבים מן התרבות הפופולרית והמקומית, ומרבים להתייחס למהות המדיום ביצירה עצמה.
זרם מחשבה המאמץ גישה תרבותית השוללת את התפישה הרציונלית והאופטימית הטמונה ביסוד המבנה (הסטרוקטורה) שדגלה בה התפישה הסטרוקטורליסטית. הפוסט- סטרוקטורליסטים מבליטים את הממד האידאולוגי של הסטרוקטורה כממד מגביל וחוסם, ומציעים לחקור את המשמעויות השונות שהיא מגלמת בתוכה.
זרם אמנות שהתפתח בשנות השישים בארצות הברית ובבריטניה. אמני הפופ בחרו כחומר גלם תרבות ההמונים (Popular Culture), נושאים מעולם התקשורת והצריכה ההמוניים: פרסומות, קולנוע, מוזיקת פופ, טלוויזיה, עיתונים מצוירים, מוצרים פופולריים. אלה הועתקו בדיוק, עברו תהליך הגדלה מוגזם או עיוות אחר. לעתים קרובות מלוות העבודות בהומור או באירוניה. לעתים מורגשת נימה ביקורתית כלפי חברת השפע והצריכה. עד מהרה נהפך הפופ-ארט למקור השראה לסגנון הפופ בעיצוב. אמני הפופ בולטים הם: אנדי וורהול, רוי ליכטנשטיין, קלאס אולדנברג.
גישה באמנות בתחום הביקורת או בתחום היצירה, הדבקה או תלויה בצורות מסוגננות ובשיטות של קומפוזיציה. בתחומי העיצוב הפורמליזם מבטא גישה בהבנת מוצרי העיצוב המתרכזת בצורתו החיצונית של החפץ ובהתפתחותו הצורנית. גישה זו שונה מגישת הביקורת הסמיוטית (ראה סמיוטיקה) המתעניינת במשמעות הסמלית של המוצר, ומן הגישה החברתית העוסקת בקונטקסט החברתי, הכלכלי והפוליטי העומד מאחורי עיצובו של החפץ.
באיטלקית - חסד ורחמים. כינוי זה ניתן לנושא באמנות הנוצרית המתאר באופן מבודד את מריה, אמו של ישו, מתאבלת על בנה המת המונח על ברכיה. הנושא החל במאה הארבע-עשרה בגרמניה ונפוץ באמנות האירופית עד ראשית המאה העשרים. הפייטה הנודעת ביותר היא פסלו של מיכאל אנג'לו המוצב בכנסיית סן פטרוס שברומא.
קבוצת אמנים בינלאומית שנוסדה בשנת 1962 וכללה אמנים בעיקר מארצות הברית ומגרמניה. חברי הקבוצה יצרו באופן שונה זה מזה אך את כולם אוחדה מגמה של אמנות מושגית. הם יזמו מיצגים ואירועים ברוח תנועת הדאדא. ג'ורג' מקיונס (Maciunas), מייסד קבוצת פלוקסוס ומנהיגה, ארגן אירועים אנטי-ממסדיים, הפנינג ותאטרון חתרני.
רעיון שיצא מתוך תנועות לשחרור הנשים אשר נאבקו למען שיוויון זכויות והזדמנויות לנשים בחברה. ההכרה בדיכוי הנשים במהלך ההיסטוריה הניבה תחום לימוד אקדמי ותאוריות, וכמו כן יצרה תגובות בעולם האמנות, ביצירה, בתולדות האמנות ובביקורת האמנות.
רעיון הפמיניזם בא לידי ביטוי באמנות בסוף שנות השבעים של המאה העשרים כאשרקם דור חדש של נשים אמניות, ביניהן ברברה קרוגר וסנדי שרמן. אמניות אלה הסיתו את התפיסה החברתית שצמחה מהתנועות לשחרור הנשים בשנות השישים מהזהות הביולוגית לזהות המגדרית באופן שאפשר גם לאמנים גברים לבחון שאלות של מגדר ומיניות, הן ביצירותיהם והן בהתייחסות ליצירות העבר. בשנות השבעים צמח גם זרם של "אמנות נשים" והחלו להתקיים תערוכות של אמניות שלא זכו להכרה עד אז. האמנית ג'ודי שיקגו יצרה את התערוכה the dinner party שכללה מלאכת נשים ובכך ביטאה את המסר הפמיניסטי.
משרד לעיצוב רב-תחומי שנוסד בלונדון בשנת 1972 .מאוחר יותר נפתחו משרדים בניו יורק ובסן פרנציסקו. אך מעבר לכך לא התרחבו המשרדים; תמיד נוהלו על ידי מעצבים. חברת פנטגרם כללה צוות שמנה כמה עשרות מעצבים שעסקו במספר תחומים: עיצוב גרפי, עיצוב תדמית חברות (Corporate identity), עיצוב תעשייתי, עיצוב אדריכלי, עיצוב תערוכות. עבודותיהם התאפיינו במקוריות ובהומור. הם גם פרסמו מספר ספרים על עיצוב מנקודות מבט שונות; חלקם עסקו בנושאים ייחודיים ומשעשעים כמו "שש דרכים גאוניות לקיפול מפיות".
האתר של פנטגרם
גישה בתורת הנפש שהגה הרופא והחוקר זיגמונד פרויד המתבססת על ההנחה כי את האדם מניעים רצונות הטמונים בתת-ההכרה. על פי הפסיכואנליזה מקור ההפרעות בנפש האדם ומחלות הנפש הוא רצונות שהודחקו. באמצעות טיפול פסיכואנליטי ניתן לסייע לחולה להשתחרר מתסביכים ולרפא את נפשו.
בצרפתית - שפשוף. טכניקה לשחזור דגם של מרקם או תבליט על ידי הצמדת דף נייר על עצמים או משטחים ושפשוף המשטח בעיפרון או בעט. האמנים הסוריאליסטים, במיוחד מאקס ארנסט, עשו שימוש בטכניקת הפרוטז' להרחבת האפשרויות החזותיות ביצירת האשליה והתעתוע ביצירותיהם.
מונח המתייחס לאמנות מערבית שבאופן מודע ניכסה לעצמה מקורות חזותיים מתרבויות שבטיות. מתוך השאיפה לפרוץ את מסורת האמנות האירופית חיפשו אמנים מודרנים אמצעי הבעה והשראה רוחנית מאובייקטים ומחפצי אמנות של תרבויות שהוצגו במוזאונים אתנוגרפיים ובירידים בינלאומיים. במאה התשע- עשרה הובאו לאירופה אובייקטים אלה מאפריקה, הודו, ארצות מזרח אסיה ואמריקה על ידי הקולוניאליסטים האירופאים. ציורי הנשים הטייטיאניות של פול גוגין הן דוגמה להתייחסות אל הילידים כאל "פראים אצילים", התייחסות מעריצה רואה בהם עמים שתרבותם לא נפגעה על ידי הציביליזציה הקפיטליסטית. פיקסו והאמנים הקוביסטים השתמשו במסכות האפריקניות כבחומר גלם לשם עיבוד צורות וזוויות ראייה בשפה הקוביסטית שהם פיתחו מבלי להתייחס למשמעותם התרבותית.
יצירת רושם של מרחק בציור באמצעות שימוש בצבעים בהירים ודלילים יותר לציור עצמים רחוקים המוצגים כאילו הופיעו כך בטבע עקב תנאים אטמוספריים הנגרמים על ידי לחות, אוויר ואור. אמצעי זה מכונה גם פרספקטיבה אטמוספרית או פרספקטיבת צבע (ראה תמונה: פייטרו- פרוג'ינו, מסירת מפתחות גן העדן לפטרוס).
כצבענים (פיגמנטים) הם אדום, צהוב וכחול; ערבובם, מאפשר לייצר את כל שאר הגוונים. באור צבעי היסוד הם אדום, כחול וירוק. השילובים השונים ביניהם יוצרים את כל צבעי הספקטרום. בשילוב כל צבעי היסוד של האור יוצר אור לבן. צבעי היסוד, בין אם הם צבענים ובין אם הם צבעי אור, אינם יכולים להתקבל מערבוב של צבעים אחרים.
אותם זוגות צבעים, כגון אדום וירוק, שיחדיו יוצרים את ספקטרום הצבעים בשלמותו. הצבע המשלים של אחד משלושת צבעי היסוד הוא תערובת של שני האחרים. כצבענים (פיגמנטים) תערובת הצבעים יוצרת גוון אפור, ואילו כצבעי אור שילוב הצבעים כולם יוצר אור לבן.
צורות מופשטות בלתי סדירות המבוססות על צורות מן הטבע. צורות ביומורפיות מצויות באמנות סוריאליסטית, למשל ביצירותיו של זאן ארפ.
מונח שהוטבע על ידי מבקר האמנות הרולד רוזנברג בבואו לתאר את הפעולה הדינמית והאימפולסיבית של הצייר ג'קסון פולוק. שיטת הציור של פולוק כללה התזת צבעים על הבד בטפטוף, בהשפרצה או בתנועות אנרגטיות אחרות, ללא תכנון וללא עיסוק בתוצאה הסופית. ראה מופשט אקספרסיוניסטי
ציור המאופיין במשטחים אחידים של צבע המכסים את כל משטח הבד ומרמזים על המשכם מעבר לבד עד אינסוף. רוב הציורים הללו הם בעלי ממדים גדולים, אך למרות זאת הם נועדו לצפייה מקרוב על מנת לאפשר לצופה לחוות את המשכיות הצבע לאורך כל שדה הראייה. מבין הציירים הנמנים על ציירי שדה הצבע הם מרק רותקו וברנט נאומן, מוריס לואיס וקנת מולנד שפעלו בשנות החמישים. ראה אמנות מופשטת.
המונח מתייחס למאפייני יצירתם של קבוצת אמנים רוסים שפעלה בין השנים 1920-1905, ביניהם לריונוב, נטליה גונצ'רובה וקזימר מלביץ' הצעיר. אמנים אלה שילבו סממנים של אמנות רוסית עממית עם מרכיבים צורניים קוביסטיים ועם הסימולטניות (הכפלת הצורות) והדינמיות שאפיינו את הציור הפוטוריסטי. דוגמה מעניינת, לעבודה קובו-פוטוריסטית היא הציור של מלביץ' "איכרה עם סלים וילד" (1912).
טכניקה שבה מדביקים על משטח אחד צירוף של פיסות נייר או חומרים שטוחים אחרים, גזרי תמונות ממקורות שונים כמו דברי דפוס, עיתונים או חומרים מסחריים. לראשונה נכנסה טכניקה זו לשימוש באופן שיטתי על ידי פיקסו ובראק ביצירותיהם הקוביסטיות. מאוחר יותר שילבו גם אמני הדאדא והסוריאליסטים את טכניקת הקולז' ביצירותיהם כדרך לבטא צירופים אירציונליים של חומרים מצויים. לטכניקת הקולז' מעצם מהותה יש נטייה לשבור את אחדות הקומפוזיציה וליצור מערך של דיסהרמוניה ושעטנז.
המוזאון לקולז`
הסבר נוסף
תאוריה חברתית הדוגלת בחיסול הרכוש הפרטי ובשיטה כלכלית שבה הסחורות או הטובין נתונים בבעלות משותפת ונגישים לכל הזקוק. שיטה זו הונהגה למשל בקיבוצים. קומוניזם הוא גם התורה המהפכנית המבוססת על הסוציאליזם של מרקס ולנין, תורה שהייתה האידאולוגיה הרשמית של ברית המועצות ושימשה כשיטה הכלכלית-חברתית שהונהגה בה: אמצעי הייצור היו בלעדית בבעלות המדינה. ובסמכותה על פי תורתו של מרקס הקומוניזם הוא השלב הסופי שבו תהיה נתונה החברה, כאשר המדינה תוותר על הבעלות על נכסיה הכלכליים, ותחלק אותם באופן שווה בין האזרחים.
מונח שהוא קיצור של המונח קומיק סטריפ (Comic Strip); ספרות פופולרית מצוירת המתפרסמת בספרים או בחוברות או כמדור בהמשכים בעיתונות היומית או בכתבי עת. בקומיקס מוצג סיפור העלילה מוצג בסדרת ציורים; הדיאלוגים או המונולוגים יוצאים מפי הדמויות וכתובים בתוך בועות, ולעתים להסבר העלילה ולקידומה, מופיע טקסט בקצה מסגרת הציור או לצדו. הקומיקס כביטוי פופולרי שימש חומר גלם ביצירותיהם של אמני הפופ, במיוחד ביצירותיו של רוי ליכטנשטיין.
מחוגת הזהב באיטלקית - פרס העיצוב הוותיק והמכובד ביותר באיטליה הניתן בתחרות שנתית במילנו מאז שנת 1954. הפרס ניתן על ידי רשת החנויות La Rinascente, ובראשיתו היית המטרתו לקדם את הייצור ואת איכות החיים בתקופת השיקום שלאחר מלחמת העולם השנייה. הפרויקטים הזוכים בפרס מוצגים הנושאת את תערוכה באותו השם.
תפיסת העולם של תנועת יוצרים מתחומי עשייה שונים - אמנים, אדריכלים, מעצבים, קולנוענים - שהתגבשה ברוסיה הסובייטית בראשית המהפכה. יוצרי התנועה עסקו בסדר החדש באמנויות, וראו את עצמם כחלק מהמהפכה הבולשביקית בתחילתה. הם שמו דגש על הקשר בין החיים היומיומיים לאמנות. האמנות נתפסה כביטוי של אנרגיה יוצרת שניתן להשתמש בה לשיפור חיי האדם. היוצרים הקונסטרוקטיביסטים בתחומים השונים - אמנות פלסטית, אדריכלות, עיצוב, שירה וקולנוע - עסקו בתרגומה של האמנות לשפה יומיומית פונקציונלית, בעלת צורות פשוטות, טהורות, וחסכניות; אמנות החולשת על כל תחומי החיים ושואפת לשפה אוניברסלית.
כינוי גנאי לעבודה בתחומי היצירה - אדריכלות, אמנות, עיצוב - שנושאת איכויות אסתטיות ורעיוניות ירודות. ההאשמה המופנית כלפי יוצרי הקיטש היא שמטרתם היחידה היא עשיית רווחים; הם עוסקים בקלישאות ובנושאים טוחים וקלים להבנה, ומשתמשים באפקטיםב זולים המכוונים למכנה המשותף הרחב ביותר. הקיטש, כחלק מהביטוי של תרבות ההמונים העממית, שימש כחומר גלם חשוב לאמני הפופ- ארט.
קיר בבניין שאינו נושא את משקל הקומה שמעליו או את משקל הגג אלא מהווה מחיצה בין החוץ ולפנים. קיר הווילון התאפשר הודות לשיטת הבנייה שבה שלד בטון או שלד פלדה חזק דיו לשאת את משקל הקומות ומאפשר לבנות קירות שבהם חלונות זכוכית רחבים או קירות העשוי מזכוכית. אחד המבנים המוקדמים שנבנו משלד פלדה הוא בניין החנות קרסון בשיקגו 1904-1899. למעלה מעשר שנים מאוחר יותר מימש האדריכל גרופיוס את פוטנציאל התאורה הטמון בקירות הזכוכית, למשל בבית החרושת פגוס. ולאחר מכן גם בבנייני הסדנאות של הבאוהאוס בדסאו.
השיטה התאולוגית של התאולוג הצרפתי ג'ון קלווין (1564-1509) ומאמיניו; שמה דגש על עליונות האל, ובמרכזה האמונה כי הכול נקבע מראש.
ביוונית - כתיבה יפה. סגנונות שונים של כתיבה יפה התפתחו בכל הכתבים של תרבויות העולם. הם פותחו על ידי מעתיקים של כתבי יד ביפן ובסין, בארצות האסלאם, בכתבי היד העבריים ובכתבי היד הנוצריים. פעמים רבות מטרתה של הקליגרפיה היא לפאר את הכתבים הקדושים בכל הדתות.
(The Islamic World to 1600: The Arts, Learning, and Knowledge (Calligraphy
דוגמאות של קליגרפיה עברית בכתובות
קו סגנוני באמנות ובאדריכלות המבוסס על מודלים קלסיים; התמקדות באיכויות של האמנות והאדריכלות היוונית והרומית כגון: פרופורציות הרמוניות, סדר, איפוק ואידאליזציה של הדמויות, וכן תיאור נושאים מן המיתולוגיה ומן ההיסטוריה היוונית והרומית, והפניות לנושאים באמנות הקלסית. ניתן לאתר קלסיציזם בכל התקופות באמנות ובאדריכלות באירופה ובאגן המזרחי של הים התיכון. ראו נאו-קלסיציזם.
שיטת קרוי המבוססת על עקרון הקשת. סוגי הקמרונות הם: קמרון החבית, קמרון צולב וכיפה.
קמרון חבית
קמרון צולב
שיטה כלכלית המאופיינת על ידי בעלות פרטית או בעלות של חברות האוגרות ומייצרות סחורות באמצעות השקעות הון. השקעות אלה נעשות על פי החלטה של הסקטור הפרטי ולא של הממשלה, ועל פי המחירים הנקבעים בעיקר על ידי תחרות בשוק החופשי. השיטה הקפיטליסטית התפתחה במערב אירופה, במיוחד באנגליה, במסגרת המהפכה התעשייתית, החל במחצית השנייה של המאה השמונה- עשרה.
חדר הבנוי מתחת לרצפת הכנסייה באזור בית המקהלה; משמש בדרך כלל כחדר קבורה או כחדר זיכרון לקדוש או לקדושים.
1. תיאור עצמים ודמויות כפי שהם נראים לעין ללא ייפוי וללא אידאליזציה; 2. במאה התשע-עשרה היה זרם הראליזם באמנות ובספרות שדגל בתיאור ראליסטי של נושאים מחיי היומיום.
סגנון האמנות הרשמי של ברית המועצות החל בשנת 1952. ומזוהה עם משטרו של יוזף סטלין. על האמנים היה לפאר בפיסול ובציור את המדינה, לתאר בדרך אידאלית את עבודת הכפיים, להאדיר את מעמד הפועלים, ולהתמקד בהישגים התרבותיים והטכנולוגיים של רוסיה. הסגנון ינק מהסגנון האקדמי והנאוקלסיציסטי של ז'אק לואי דוויד.
תנועה המערערת על הקנונים התרבותיים המסורתיים שהתגבשו במסגרת תרבות המערב. קנונים אלה הם גוף של נכסי צאן ברזל שעמו נמנים סופרים, אמנים, זרמי מחשבה, טכנולוגיות ואופן ראיית ההיסטוריה שהתפשט בעולם המערבי ומחוצה לו עם הקולוניאליזם האירופי במאות השמונה עשרה והתשע-עשרה. התפיסה הרב- תרבותית התפתחה בשנות השבעים בעיקר בארצות הברית מתוך רצון לבטא את התרבות של חברה מעורבת. תפיסה זו קוראת להעריך מחדש, להיחשף ולטפח ביטויי תרבות של קבוצות אתניות בחברה המערבית שתרבותן נעוצה במסורות תרבותיות שמחוץ לקנונים התרבותיים המערביים, למשל תרבויותיהם של השחורים, ההיספנים, האינדיאנים והאסיאתים שבחברה האמריקנית העכשווית, וכן ביטויי התרבות של קבוצות חברתיות בעלות אמירה תרבותית ייחודית שנדחו מהקנונים התרבותיים המערביים, למשל נשים, הומוסקסואלים ולסביות.
חפץ תעשייתי שימושי המוצג על ידי אמן כעבודת האמנות. בין השנים 1921-1914 העלה האמן הצרפתי מרסל דושאן לראשונה את התפיסה האמנותית המהפכנית הזו, והציג בגלריה אובייקטים שונים: מתקן לייבוש בקבוקיםמסרק, משתנה. לעיתים בחר "לטפל" בחפצים ואז כינה אותם "רדימייד מטופלים". הנודעת והשערורייתית ביותר מבין עבודותיו הייתה הוספה לגלויה של המונה ליזה רישום עדין של שפם וזקנקן (L.H.O.O.Q) . תפיסה זו השפיעה באופן מכריע על התפתחות האמנות במאה העשרים.
גישה שבאה לידי ביטוי באמנות, בספרות ובמוזיקה, ורווחה באירופה בשלהי המאה השמונה-עשרה ובמחצית הראשונה של המאה התשע-עשרה. הגישה דחתה את הממד הרציונלי שאפיין את הנאו-קלסיציזם. היוצרים התייחסו לנושאים ספרותיים, וביצירותיהם שלטו הדמיון והרגש האישי וכן הערצה לנשגב ולכוחות הקמאיים של הטבע. הבולטים מבין האמנים הרומנטים הם: אז'ן דלקרוא, כספר דוויד פרידריך, ויליאם טרנר.
גרסה קלילה של סגנון הברוק במחצית השנייה של המאה השמונה-עשרה, מזוהה עם תקופת המלוכה של לואי החמישה-עשר, מלך צרפת, אך יש לו, ביטוי ניכר בגרמניה ובאיטליה. סגנון הרוקוקו מתאפיין במילון צורות צמחי ומסולסל הכולל גם דימויים של צדפות מן הים. בשנות השלושים של המאה התשע-עשרה הוטבע הסגנון באדריכלות, באמנות ובאומנויות, ונלוותה אליו נימה מזלזלת.
תנועת אמנות שנוסדה בשנת 1912 על ידי הצייר הרוסי מיכאיל לריונוב (Larionov) ורעייתו האמנית נטליה גונצ'רובה (Goncharova). שם התנועה שאוב מן המילה הצרפתית Rayon שפירושה קרן אור. הציור הריוניסטי מורכב מקרני צבע המשוכות במקביל או מצטלבות בזוויות חדות. הדגש הושם על תרגום מהות האור בציור והפיכת המציאות החומרית הכבדה, הגשמית והסטטית למציאות דינמית ורוחנית. הציור הריוניסטי מפשט את המציאות בדומה לציור הפוטוריסטי העושה שימוש בקווי כוח ובהכפלות האובייקטים והדמויות, וכן לאורפיזם של רוברט וסוניה דלוני.
שיר הנקרא בו זמנית על ידי אנשים שונים, בשפות שונות ובמילים שונות. שירים סימולטניים נקראו בערבי השירה שארגנו חברי תנועת הדאדא בציריך בין השנים 1919-1915. וכהגדרתו של הוגו באל, המשורר הדאדאיסטי שהופיע בערבי השירה הדאדאיסטיים: דקלום קונטרפונקטי, שבו בעת ובעונה אחת שלושה או ארבעה קולות מדברים, שרים, שורקים וכו', כך שהתוכן הנוגה, הקומי או המוזר של הקטע מודגש הודות לצירופים אלה. רעשים שונים הם בעלי אנרגיה רבה יותר מזו של הקול האנושי. השיר הסימולטני הוא פיתוח של "שירי הרעש" הסימולטניים שנקראו במופעי הפוטוריסטים.
סוג שירה שהומצא על ידי הוגו באל, המשורר הדאדאיסטי שהופיע בערבי השירה שארגנו חברי תנועת הדאדא בציריך בין השנים 1919-1915, כהגדרתו: "זהו סוג חדש של שירה, פואמות ללא מילים, שבה האיזון של התנועות נמדד ומתחלק בהתאם לערכה של הרציפות הראשונה". שיר הצליל בונה מילים חדשות מאותיות ומהברות, ומנטרל את המשמעות הלשונית המקובלת. שיר הצליל הדגיש באופן ההטעמה וההיגוי את ביטוי הרגש של המופיעים. התלבושות, התאורה והתפאורה שנלוו למופע הקריאה העצימו את צורת הביטוי.
מילולית - חכמת האלוהים; תורה הדוגלת בהכרה פנימית של האלוהות הצרופה וסודות הטבע. הקבוצה הדתית הדוגלת בתאוסופיה מאמינה בהתעלות מהרמה החומרית לרמה הרוחנית עד כדי איחוד עם האלוהי על ידי גילוי החכמה הנסתרת שבה צפונים חוקי היקום. רעיונות התאוסופיה השפיעו על אמנים כמו מונדריאן, מלביץ' וקנדינסקי שבאמנות שלהם עסקו ברוחני ובצורות קיום ומחשבה נעלים.
תדמית אחידה של חברה שנועדה להבדילה ולהבחינה באופן ברור מחברות מתחרות באמצעות סימני היכר ייחודיים המתגלמים בשפה עיצובית המייחדת את מוצרי החברה: נייר המכתבים שלה, פרסומיה, הבניינים שלה, סימן הלוגו שלה ואף מדי העובדים. עיצוב תדמית לחברות הוא תחום שהתפתח לראשונה בראשית המאה העשרים; ביטויו הראשון היה העסקתו של פטר בהרנס (Behrens) כמעצב חברת החשמל הגרמנית AEG בשנת 1907.
בניית תדמית לחברת AEG באמצעות עיצוב הלוגו ע"י פיטר בהרנס
תערוכות רשמיות לאמנות שמאז 1667 נערכו בצרפת מדי שנה ביוזמת האקדמיה לאמנות ובחסות המלך בסלון אפולון בארמון הלובר בפריז. תערוכות הסלון היו התערוכות היחידות שהיו פומביות ופתוחות לקהל הרחב. החל בשנת 1881 בחרו האמנים שהציגו בתערוכות הסלון ועדה של 90 אמנים, וזו הפכה להיות "החברה הלאומית של האמנויות בפריז" ואף הייתה אחראית על ארגון התערוכה בשנת 1889, לאחר היריד הבינלאומי שהתקיים בפריז. מאז אותה שנה חל פילוג בוועדה, ונוצרה "החברה הלאומית של האמנויות היפות" (Societe Nationale des Beaux Arts) שערכה תערוכות משלה. תערוכות הסלון הכתיבו את סגנון האמנות בצרפת ובמידה רבה באירופה כולה. בשנת 1863 נערכה תערוכת סלון הדחויים, אותם אמנים שלא התקבלו להציג בסלון המסורתי, ביניהם אדוארד מאנה. בשנות השמונים של המאה התשע-עשרה ארגנו אמנים אימפרסיוניסטים תערוכות משלהם מחוץ למסגרת הסלון.
חיי הנפש שאינם מודעים לאדם; הפעילות הרוחנית של המוח שמעבר לסף ההכרה. הרופאים הפסיכואנליטים מבקשים לחשוף את תת-ההכרה על מנת לרפא את הנפש.
דף בית | פעילות מקוונת | יוצרים רב-תחומיים | ציר זמן | מאגר תמונות
על האתר | תוכנית הלימוד | צור קשר | פורום