על האתר | תוכנית הלימוד | צור קשר
עמלנט משרד החינוך דף בית


נוסעי המחלקה השלישית, אונורה דומייה The Third-Class Carriage, Honoré Daumier
1856 הגלריה הלאומית של קנדה
 שמן על בד, 67X87 ס"מ 

יצירה זו היא חלק מסדרה של ציורי קרון רכבת שיצר דומייה. כאשר צייר יצירה זו הוא כבר היה צייר ידוע ומכובד. בלזק השווה אותו למיכלאנג'לו, ודלקרואה העתיק את יצירותיו בשמן. עיסוקו הרב ברכבת נבע ככל הנראה מן העובדה שאמצעי תחבורה זה שינה באופן מהותי את החברה הצרפתית. התנועה לעיר וממנה הפכה לנגישה בעבור כל האוכלוסייה במחירים סבירים, וכך נוצרה אפשרות לתושבי הפרברים להגיע אל המרכז לשם עבודה ובילוי.

דומייה נחשב לאבי הקריקטורה המודרנית, והירבה ליצור קריקטורות בעבור העיתונות. עם זאת, ציורי המחלקות הראשונה, השנייה והשלישית הרבים שיצר אינם קריקטורות אלא התבוננות ריאליסטית על חברה הנמצאת בתהליך השתנות.

ציורי הקרון של דומייה נחשבים לאחד משיאי יצירתו. ביצירה זו נהוג לראות ביקורת חברתית נוקבת על כישלון המהפכה הצרפתית והמהפכה התעשייתית. שתי המהפכות ביקשו להשיג שוויון לכל המעמדות, אך דומייה מציג את הפערים שנותרו בין המעמדות השונים כמצב קבוע ונתון.

ביצירה מתוארים בני המעמד הנמוך שאינם יכולים לנסוע במחלקות היקרות. עצם הצגתם של בני מעמד זה בציור שמן הייתה מהפכנית בתקופתו של דומייה. הדמויות מתוארות ללא אידיאליזציה ובפרטי-פרטים. זאת בניגוד לצבעוניות הכמעט מונוכרומטית של היצירה.

היצירה מציגה מקטע אקראי של קרון הרכבת, הנראה כצילום. הנוסעים עוסקים בפעילויות שונות: שיחה, שינה, הנקה, בהייה. חלקן מתייחסות זו אל זו בערנות וחלקן שקועות בעצמן. הקומפוזיציה פתוחה וכמו ממקמת את הצופה בספסל מול הדמויות, תחושה שוודאי לא סייעה לעורר את חיבתם של בני המעמד העליון ליצירה.

האור ביצירה מגיע מהחלונות העכורים שמצד שמאל. במעבר דרכם האור הופך לצהוב ומלוכלך, ומדגיש את כיעורו וחוסר ניקיונו של הקרון. האור גם חושף את פרטי הדמויות, ובמיוחד את דמות הזקנה המרכזית, שכיעורה ומבט עיניה מספרים את סיפור המחלקה השלישית כולה: למרות שביצירה לא מוצגת הסיבה לדאגה המשתקפת ממבטה הרי שברור כי תנאי חייה הקשים הם הנושא החשוב של היצירה, וכמוה גם שאר הנוסעים.

אבל דומייה לא תיאר את כל הנוסעים כשרויים באותו הלך-רוח: תיאור כזה היה מנטרל את הריאליזם של היצירה והופך אותה לסמלית. אין ניסיון לעורר רגשנות או רחמים, אלא לתאר מצב מורכב שבו אנשים שונים חיים בעליבות.    

יצירה זו מתארת את חיי מעמד הפועלים ללא ייפוי או הסתרה של הקשיים. דומייה תיאר פעילות יומיומית חסרת הילה או חשיבות (הנסיעה ברכבת) כדי להבליט את הפערים החברתיים ואת עליבותם של בני המעמד השלישי. הנושא היומיומי, בניגוד ל"מסתתי האבנים", למשל, אינו מאפשר כל התייחסות רומנטית אל מצבן של הדמויות המתוארות. זו אינה אלגוריה או תיאור בעל חשיבות מיוחדת, אלא מצב רגיל שאותו חווים בני המעמד הנמוך מדי יום ביומו. האלמנט המונומנטלי היחיד של היצירה הוא התיאור הפסיבי של הדמויות: הן אינן זועקות חמס או מתנגדות למצבן אלא פשוטו כמשמעו: חיות אותו בהכנעה, ובכך גבורתן. ואולם, דומייה לא כפה את המשמעות הזו על הצופה, אלא השאיר את היצירה פתוחה לפרשנויות.

מקורות וקישורים
אתר hammer
אתר הבית של האמן

אתר ויקיפדיה

כתב: נעם טופלברג

נוסעי המחלקה השלישית, מתוך אתר artchive
נוסעי המחלקה השלישית, מתוך אתר artchive
תוספות גולשים
דף בית | פעילות מקוונת | יוצרים רב-תחומיים | ציר זמן | מאגר תמונות
על האתר | תוכנית הלימוד | צור קשר | פורום