על האתר | תוכנית הלימוד | צור קשר
עמלנט משרד החינוך דף בית


בית הספר לעיצוב באולם Ulm School of Design
1968-1953 אולם, גרמניה
קישור לאתר

בשנות החמישים והשישים של המאה ה-20 בית-הספר לעיצוב באוּלם שבגרמניה היה אחד מהמוסדות המובילים ללימודי עיצוב המוצר והסביבה, והשפעתו הייתה גדולה בכל תחומי העיצוב והאדריכלות בשנים אלו. העקרונות העיצוביים שנוצרו בבית-ספר זה עדיין מיושמים בתחומי העיצוב השונים.

המטרה העיקרית של בית-הספר הייתה להפוך את חיי היומיום לנוחים יותר, ולענות לדרישות החיים המודרניים. מטרה זו גובשה מתוך הכרה שתהליכי עיצוב מסורתיים אינם נותנים מענה הולם לחיים המודרניים, הסובבים סביב מכשירים ומערכות כלים חדישים. מכאן צמח הרעיון לפתח גישה הדוגלת בעיצוב בין-תחומי שיתייחס אל כל תחומי החיים והסביבה.


בית-הספר נוסד בשנת 1953 על-ידי אינגה שול (Inge Scholl), אוטל אייכר (Otl Aicher) ומקס ביל (Max Bill) , שכיהן כמנהל הראשון. מלכתחילה הציפיות מבית-הספר היו גבוהות, והיו מי שביקשו שיירש את מקום בית-הספר "באוהאוס", שפעל לפני מלחמת העולם השנייה. בזכות מורים ומרצים מצוינים עד מהרה זכה בית-הספר להכרה ולכבוד בינלאומיים. בין המורים היו המעצבים הנודעים הנס גוגלוט (Hans Gugelot), מקס בנסה (Max Bense), תומס מלדונדו (Tomás Maldonado), אלכסנדר קלוגה (Alexander Kluge), ופרידריך וורדמברג גילדווארט (Friedrich Vordemberge-Gildewart).

בבית-הספר היו מחלקות לעיצוב תקשורת חזותית, עיצוב המוצר, עיצוב מבנים תעשייתיים וקולנוע, ובהן דנו באופן מתמיד בתהליכי העיצוב והיצירה. בעקבות זאת הועלו עקרונות חדשים לפתרונות של נושאים עיצוביים, והם נוסו באמצעות יצירת אובייקטים, כלים ומערכות תקשורת ותחבורה חדשות. אחדים מהעקרונות היו יצירת אובייקטים בעלי צורות גיאומטריות טהורות, שימוש מצומצם בצבעים ושימת דגש על הערכים הפונקציונליים. מחצית מהקורסים נשאו אופי מדעי וטכני, והוראת העיצוב בכללותה נשאה מסרים ששמו את הדגש על הטכני, הפונקציונלי והתכליתי, אך גם על ערכים חברתיים ותרבותיים. אחת הדוגמאות לעיצוב החדשני היא "מכונת גילוח סיקסטאר" (1961) של חברת "בראון" Braun , שעיצב הנס גוגלוט.

במכשיר זה השתמשו לראשונה בצבע שחור מט, שהפך עד מהרה לצבע מקובל של מכשירים חשמליים. דוגמאות נוספות הן עיצוב רכבות ה"יו באהן (U Bahn) לחברת הרכבת התחתית בהמבורג (1960- 1962), ושעון יד שעיצב הסטודנט ריינהרט באטר (Reinhart Butter) בשנים 1961-1960. פרויקט נוסף רחב היקף הוא עיצוב תאגיד "לופטהנזה" (Lufthansa) (1963-1962) על-ידי אוטל אייכר (Otl Aicher) הנס רואריכט (Hans Roericht) , תומס גונדה (Tomas Gonda), פריץ קוורנגאסר (Fritz Querengasser), והנס קונרד (Hans Conrad). הפרויקט כלל עיצוב הלוגו, הפונט, שילוט ועיצוב גרפי של הפרסום, וכן עיצוב מגשי האוכל במטוסים.

את מבנה תכנית הלימודים התווה האמן, האדריכל והמעצב מקס ביל בשנת 1952, והוא משקף את הגישה החינוכית של בית-הספר. על-פי גישה זו המרצים והסטודנטים עובדים וגרים יחדיו. הקמפוס עצמו מאופיין במתח בין אלמנטים של סדר ואחידות ובין מראה אורגני של כלל הקמפוס, הבנוי על שיפוע של צלע הר.

בית הספר נסגר בשנת 1968, בעיקר מסיבות של חוסר תקציב ואי- מציאת מימון להמשך קיומו. עם זאת, ההשפעה של בית-הספר אולם על המעצבים והעיצוב באירופה ובארצות-הברית הייתה עמוקה ורחבה. קשה לדמיין את התנהלות החיים במערב במחצית השנייה של המאה ה- 20 ללא תהליכי החשיבה החדשניים והפעילות המתקדמת בבית-ספר זה, שהשפעתם ניכרת בכל תחומי העיצוב והאדריכלות. הצורות הטהורות הגיאומטריות, הפונקציונליזם שבא לידי ביטוי במערכות תחבורה שונות וכן במכשירים חשמליים הפך להיות עיקרון מנחה של עיצוב איכותי.

מקורות
מידע על ספר המוקדש לבית הספר באולם
(כניסה לאתר בתאריך 30.3.05)
דף ההיסטוריה של חברת בראון באתר החברה
(כניסה לאתר בתאריך 30.3.05)
תצלומים של מורים בבית הספר: מלדונלדו וריטל משנות השישים
(כניסה לאתר בתאריך 30.3.05)
אתר אוניברסיטת נוטר-דאם במדינת אינידאנה
(כניסה לאתר בתאריך 30.4.05)
מידע בגרמנית משולב בתמונות על תערוכה מקיפה
(כניסה לאתר בתאריך 30.4.05)

כתב: פיטר מלץ

תוספות גולשים
דף בית | פעילות מקוונת | יוצרים רב-תחומיים | ציר זמן | מאגר תמונות
על האתר | תוכנית הלימוד | צור קשר | פורום