על האתר | תוכנית הלימוד | צור קשר
עמלנט משרד החינוך דף בית


ואן גוך, וינסנט Van Gogh, Vincent
1890-1853
ציור
  • ציור

וינסנט ואן גוך הוא אחד מחשובי הציירים האירופים שפעלו בשלהי המאה התשע-עשרה, ואחד מגדולי הפוסט-אימפרסיוניסטים. ואן גוך השפיע רבות על הזרם האקספרסיוניסטי באמנות המודרנית. יצירותיו, שנעשו כולן במהלך עשר השנים האחרונות לחייו (משנת 1880 ועד שנת 1890) משקפות באופן מובהק, דרך משיכות המכחול, הצבע והצורניות הייחודיים לו, את ההתבוננות הלהוטה שלו בטבע ואת ייסוריו הנפשיים שהביאו גם למותו ללא עת.

ואן גוך נולד בכפר קטן בדרום הולנד, והיה הבכור מבין שישה ילדים. כשהיה בן שש-עשרה הוא הצטרף כשוליה לתאגיד גדול של סוחרי אמנות, "גופיל ושותפיו", שבו היה שותף דודו. ואן גוך עבד ב"גופיל" בלונדון בין השנים 1875-1873 ושנה נוספת בפריז. המגע היומיומי עם עבודות אמנות עורר בו רגישות אמנותית, ועד מהרה הוא פיתח אהדה גדולה לעבודותיהם של רמברנדט, פרנץ האלס ואמנים הולנדים אחרים מן המאה השבע-עשרה. אך יותר מכל התחבר ואן גוך לאמנים הצרפתים ז'אן פרנסואה מילה וקאמיל קורו, ואלה השפיעו רבות על עבודותיו המאוחרות.

בשנת 1874 חווה ואן גוך שיברון לב בשל אהבתו הנכזבת לבחורה אנגליה. הדבר הסב לו כאב ובדידות קיצונית. מאוחר יותר החל ואן גוך ללמוד תאולוגיה. הוא נסע לבלגיה לעבודה מיסיונרית בכפר קטן של כורי פחם, ושם, בשנת 1880 הוא חווה את המשבר הרוחני הגדול של חייו. ואן גוך מסר את כל רכושו לנזקקים ושוחרר מעבודתו משום שהתייחס, לטעם הממונים עליו, באופן נאמן מדי למסר הנוצרי.

חסר פרוטה ומלא ייאוש הוא שקע בדיכאון, ניתק את עצמו מכולם, והחל להתמסר לציור באופן אינטנסיבי במטרה נחרצת להביא נחמה לאנושות דרך האמנות.

במהלך ארבע השנים הראשונות ליצירתו התמסר ואן גוך לרישום ולציור בצבעי מים. הוא למד ציור באקדמיה בבריסל, ובשנת 1881 חזר להולנד והחל לצייר בטבע. ואן גוך עבד קשה וחש צורך בהדרכה של אמנים מנוסים. באותה שנה הוא החל לעבוד עם צייר הנופים ההולנדי אנטון מובה (Antoine Mauve), הוא ביקר במוזאונים ונפגש עם אמנים נוספים. כתוצאה מכך הוא הרחיב את מיומנויותיו הטכניות, ובשנת 1882 הוא התנסה לראשונה בציור בצבעי שמן.

בשנת 1883 נסע ואן גוך לצפון הולנד כיוון שהרגיש צורך לשהות לבדו בטבע. עבודה מתקופה זו היא "קוטג'ים" (1883). הוא חזר לביתו לאחר שלושה חדשים, ושם נשאר עד שנת 1885. בשנים אלה נעשו עבודותיו נועזות יותר והתמקדו בשלושה נושאים מרכזיים: טבע דומם, נוף וגוף. ספרו של אמיל זולה ראשית ההתפתחות (1885), נובלה העוסקת בכורי פחם בצרפת, השפיע עמוקות על ואן גוך, ונימה של ביקורת חברתית באה לידי ביטוי בעבודותיו מתקופה זו, לדוגמה: "אוכלי תפוחי האדמה" (1885).

מאוחר יותר עזב ואן גוך לאנטוורפן, בלגיה. שם הוא נחשף לעבודותיו של הצייר בן המאה השבע-עשרה פטר פול רובנס, והתרשם מיכולתו של רובנס לבטא רגש על ידי שילוב של צבעים. במקביל גילה ואן גוך עניין בהדפסים יפניים וביצירות אימפרסיוניסטיות.

בשנת 1886 נסע ואן גוך לפריז על מנת להצטרף לאחיו, תיאו ואן גוך, שהיה סוחר אמנות. שם הוא פגש אמנים ביניהם אנרי טולוז לוטרק, פול גוגן ואחרים. אלה האירו את עיניו בנוגע להתפתחות הציור הצרפתי. באותו זמן הציג אותו תיאו לאמנים כמו ג'ורג' סרה וקמיל פיסארו.

האמנות הרבה שלה נחשף ואן גוך הובילה להתפתחויות רבות בעבודותיו, והוא החל לסגל לעצמו סגנון אישי. עבודות מתקופה זו הן: "
דיוקן עצמי עם כובע לבד שחור" (1886), "גגות פריז" (1886), "דיוקן עצמי עם כובע קש" (1887). בשנת 1888 החל סגנונו הפוסט אימפרסיוניסטי להזדכך ובא לידי ביטוי ביצירת המופת "דיוקן עצמי מול כן הציור" (1888).

באותה שנה עזב ואן גוך את פריז ונסע לארל שבדרום צרפת לבטא בעבודותיו אפקטיביות מלאה של הצבע. בעבודותיו מתקופה זו באים לידי ביטוי רגשותיו ומצב רוחו בקווי מתאר זורמים וצבעוניים, חדורי עוצמה וספונטניות. ואן גוך עבד במהירות רבה כמתוך דיבוק. יצירות נודעות מתקופה זו הן: "חמניות" (1889), "לילה זרוע כוכבים" (1889), "פריחת עץ השקד" (1888), "אישה זקנה מארל" (1888), "הבית הצהוב" (1888).

כשהיה ואן גוך בפריז הוא קיווה לגבש קבוצה חדשה של אימפרסיוניסטים שתכלול את טולוז לוטרק, את גוגן ואחרים. בארל הוא שכר בית שאותו כינה "הבית הצהוב". הוא דאג לעצב ולקשט אותו על מנת שיוכל לאכלס בו את חברי הקבוצה לעתיד, "האימפרסיוניסטים הדרומיים". באוקטובר 1888 הגיע גוגן לארל, ובמשך חודשיים עבדו השניים יחדיו, אך יחסיהם התדרדרו בשל חוסר הסכמה בנושאי אמנות.

בליל חג המולד של אותה שנה התמוטט ואן גוך מתוך לחץ נפשי בשל הקונפליקטים התמידיים עם גוגן, ובפרץ רגשות חתך לעצמו חלק מאוזנו. גוגן עזב, וואן גוך נלקח לבית חולים. הוא שב ל"בית הצהוב" לאחר מספר ימים והמשיך לצייר. בין עבודותיו מאותה תקופה: "דיוקן עצמי עם מקטרת ואוזן חבושה" (1888). כמה שבועות לאחר מכן נתגלו אצל ואן גוך סימנים להפרעה נפשית, והוא הוחזר לבית החולים, ובו נשאר שנה. בבית החולים הוא המשיך לצייר: "הגן בבית החולים סיינט פול" (1889), "פריחת השקד" (1890), "אירוסים" (1890).

בזמן שהותו במוסד הבין ואן גוך שהשראתו תלויה בהתבוננות ישירה, והוא סירב לצייר מתוך הזיכרון. סגנונו של ואן גוך מתקופה זו רגוע ועדין יותר. הוא נטה להדגיש את הדרמה של האלמנטים ואת הדינמיות של הצורות, ופיתח שימוש נמרץ בקו.

הבדידיות והעצבות שקוננו בנפשו של ואן גוך הביאו אותו בשנת 1890 לנסוע לפריז כדי לראות את אחיו תיאו. בפריז התגורר ואן גוך עם אמן רופא הומאופתי, פול פרדיננד גשה. ואן גוך חזר לצייר בהתרגשות רבה, מבחר הנושאים שלו התרחב ועבודותיו ביטאו הקלה רוחנית. הציורים ניחנים באקספרסיביות גבוהה ומעבירים תחושה של חיות ותנועה. יצירות מתקופה זו הן: "פרחים ופרגים" (1890), "שדות חיטה עם עורבים" (1890), "נוף בשקיעה" (1890). אולם תקופה זו הסתיימה במהרה. תחושות האשמה שחש ואן גוך כתוצאה מתלותו באחיו, וחוסר יכולתו להצליח ולדאוג לעצמו, הובילו אותו לתהום עמוקה של ייאוש, והוא שם קץ לחייו בירייה.

יצירותיו של ואן גוך השפיעו רבות על התפתחותה של האמנות המודרנית, בעיקר על הציירים הפוביסטים ועל האקספרסיוניזם הגרמני. למרות שמונה-מאות ציורי השמן ושבע-מאות הרישומים שלו מכר ואן גוך בחייו עבודה אחת בלבד. ההכרה בגאוניותו החלה רק בתחילת המאה העשרים, ומאז הפופולריות שלו גדלה והולכת.

 

מקורות
פייפר, דיויד (עורך), (1984), אנציקלופדיה לאמנות הציור והפיסול, כתר, ירושלים, עמ' 49.

Janson, H.W. (1986), History Of Art, Prentice-Hall, Abrams, New York, pp. 644, 648, 645.
Britannica multimedia 99, CD-ROM, Van-Gogh Vincent, Britannica , 1999.
WebMuseum: Gogh, Vincent van
Vincent Van Gogh
Van Gogh Museum

כתבה: גליה כהן
 

מתוך אתר ויקיפדיה
אוכל תפוחי האדמה, 1885, מתוך אתר Olga's Gallery, www.abcgallery.com
דיוקן עצמי עם כובע קש, 1887, מתוך אתר Olga's Gallery, www.abcgallery.com
לילה זרוע כוכבים, 1889, מתוך אתר Olga's Gallery, www.abcgallery.com
תוספות גולשים
דף בית | פעילות מקוונת | יוצרים רב-תחומיים | ציר זמן | מאגר תמונות
על האתר | תוכנית הלימוד | צור קשר | פורום