על האתר | תוכנית הלימוד | צור קשר
עמלנט משרד החינוך דף בית


שדה חיטה תחת שמים מאיימים, וינסנט ואן גוך, שמן על בד, 50.5X 103 ס"מ Wheat Field Under Threatening Skies, Van Gogh
1890 מוזיאון ואן גוך, אמסטרדאם
ציור זה הוא אחד המפורסמים ביותר של ואן גוך ובוודאי אחד מאלו הנתונים לפרשנויות שונות. האמן צייר את היצירה ביולי 1890, בשבוע האחרון לחייו, ורבים טוענים כי זוהי יצירתו האחרונה, המשמשת כמכתב התאבדות אישי. ואן גוך, שדיווח במכתבים לאחיו תיאו על כל עבודותיו, לא כתב דבר על יצירה זו, ולכן אין ביטחון כי זוהי עבודתו האחרונה (היצירה "שורשי עצים" צוירה כפי הנראה באותו שבוע, אך לא ברור אם לפני ציור זה או לאחריו), או אם כוונתו הייתה לתאר את רצונו לשים קץ לחייו.

במאי 1890, חזר ואן גוך מסן רמי (Saint-Rémy) לכפר אובר (Auvers ) שליד פריז, שם שהה בביתו של הפסיכיאטר ד"ר פול גאשה (Paul Gachet), שטיפל בו. אחת מהצעותיו של גאשה לואן גוך הייתה להתרכז בציור כדי לשכוח את ייסורי נפשו. ואכן, בתקופה הקצרה שבה שהה ואן גוך באובר הוא צייר מספר רב של נופים גדולים, הכוללים שדה חיטה תחת שמים סוערים. על יצירות אלו כתב לאחיו: מתואר שדה חיטה רחב ידיים תחת שמים רוגזים, שבהם ניסיתי לבטא עצבות ובדידות". אך לנופים אלו היה גם פן מעודד: "אני כמעט בטוח שבדים אלו מראים את מה שאיני יכול לבטא במילים, דהיינו, עד כמה אני מוצא את החיים בכפר בריאים ונוסכי ביטחון".

קשה לדעת האם הדברים שכתב ואן גוך מתייחסים גם ליצירה זו. היצירה אכן מתארת מראה פסטורלי של שדה חיטה מואר באור שמש ושמים כחולים המנומרים על-ידי להקת עורבים מקרית, אך היא הופכת לתיאור סוער של זעקת כאב. הנוף כולו מתעורר לחיים ונע בסערה מצד אל צד, השמים והשדה זרועים במשיכות מכחול שחורות המהדהדות בתנועת העורבים, ההופכים כאן לקווים מופשטים כמעט של שחור הקורע את הנוף. הצבעים המשלימים הופכים את היצירה לזועקת וחזקה, כשהשמים הכחולים והשדות הצהובים יוצרים דחיפה חזקה החוצה זה מזה. ואן גוך השתמש בסולם צבעים מצומצם של שלושה צבעי יסוד וצבע משלים אחד: הכחול של השמים, הצהוב של החיטה, האדום של השבילים והירוק המשלים של העשבים.

היצירה גדולה יחסית, ופותחת לפני הצופה את השדה חסר הגבולות. הקומפוזיציה פשוטה, ברורה ומתבססת על קווי רוחב ללא הפרעה אנכית, דבר היוצר בלבול בין רחוק ובין קרוב ומשטיח את החלל. היא משרה על הצופה חוסר מנוחה ושקט, בעיקר בגלל חוסר היכולת להבין היכן מסתיים קו האופק והיכן מסתיים השביל – נקודת המגוז של השביל נמצאת לכאורה במרכז היצירה, באמצע השדה, אך התחושה היא כי הוא ממשיך מעבר לנקודה זו אל מחוץ ליצירה. עיוות מכוון זה מיוחס לעיתים לתחושתו של ואן גוך כי חייו מגיעים לסיומם טרם זמנם. גם הפרספקטיבה המקובלת מתוארת במהופך – השבילים נמתחים מהאופק אל קדמת היצירה ולא להפך, וכך אובדת נקודת המגוז המסורתית.

ב- 27 ביולי 1890 צעד ואן גוך אל תוך שדה החיטה המתואר בציור וירה לעצמו בחזה. הפגיעה הייתה קשה, אך לא קטלנית. ואן גוך גרר עצמו חזרה אל חדרו, שם נפטר כיומיים לאחר מכן, כשתיאו אחיו לצדו. בלוויה הקטנה ספדו לו חבריו הספורים: הציירים לוסיאן פיסארו (Lucien Pissarro) ואמיל ברנארד (Emile Bernard ) וסוחר חומרי האמנות ג'וליאן טאנגי (JulienTanguy). ואן גוך נקבר בארון מכוסה פרחים צהובים כשלצדו כן ומברשות הציור שלו.   

מקורות וקישורים
אתר artble
אתר artchive
אתר paintingmania
אתר singingegg
אתר מוזיאון ואן גוך אמסטרדם

כתב: נעם טופלברג

שדה חיטה תחת שמיים מאיימים, מתוך אתר Artchive
שדה חיטה תחת שמיים מאיימים, מתוך אתר Artchive
תוספות גולשים
דף בית | פעילות מקוונת | יוצרים רב-תחומיים | ציר זמן | מאגר תמונות
על האתר | תוכנית הלימוד | צור קשר | פורום