על האתר | תוכנית הלימוד | צור קשר
עמלנט משרד החינוך דף בית


יצירת האמנות בעידן השעתוק הטכני, בנג`מין וולטר Art in the Age of Mechanical Reproduction, Walter Benjamin
1936 גרמניה

נכתב ב- 1936, פורסם לראשונה ב- 1955 .

וולטר בנג'מין (1892 – 1940) הוא פילוסוף ומבקר יהודי גרמני שכמעט לא היה ידוע בימי חייו, וכיום נחשב לאחד מהוגי הדעות החשובים של תחילת המאה ה-20. הפילוסוף אדורנו
(Adorno), מובילהּ של אסכולת פרנקפורט, שאליה השתייך גם בנג'מין, הוא שהביא לפרסום כתביו, 15 שנים לאחר שבנג'מין התאבד כאשר ניסה לברוח מפני הנאצים מגרמניה לספרד, ומצא את תחנת הגבול סגורה.

חיבורו "יצירת האמנות בעידן השעתוק הטכני" נכתב ב- 1936 ופורסם ב- 1955, והוא עוסק בניתוח מארקסיסטי של מקום האמנות בחברה המודרנית. בנג'מין הרחיב את תחומי ביקורת האמנות והתרבות אל מעבר למקובל, וכלל בה גם את הצילום והקולנוע, ובכך היה חדשן ונועז בדורו.

משמעות היצירה האמנותית וחשיבותה, אותה מכנה בנג'מין "הילה" (Aura), משתנה עם שינוי "תנאי הייצור" שלה בכל תקופה: אין דין המשמעות של הטוטם השבטי, או פסלי האלים בבתי בני השבט (אשר להם ייחסו הילת קדושה ממש והשפעה ישירה על חיי היום-יום) כדין ההילה של יצירת האמנות ברנסנס או במאה ה-18. עם זאת, המכנה המשותף לכולן הוא חד-פעמיותן והעובדה שהן ממוקמות בחלל ובזמן ייחודיים להן.

לא כן הדברים "בעידן השעתוק הטכני" – עידן הייצור ההמוני. בעידן זה אובדת ההילה של יצירת האמנות, והמקור מאבד את תקפותו וייחודו ואין יותר משמעות לחלל ולזמן: הרי סרט קולנוע או צילום יכולים להיות מוצגים בכל מקום במספר העתקים אינסופי ועדיין להיות שווי-ערך ל"מקור" -  אשר בעצם כבר לא קיים; בנג'מין מייחס הילה לא רק ליצירות אמנות אלא גם לשאר המוצרים מהעידן הטרום תעשייתי.

על-פי בנג'מין, אובדן ההילה הוא תהליך קשה ומצער. בכך מאבדת האמנות את תפקידיה המסורתיים, ועל החברה מוטלת כעת המשימה למצוא לה תפקידים חדשים, שיתאימו לעידן החדש. את הקולנוע מתאר בנג'מין כיוצר הלם במוחו של הצופה, הלם הנובע ישירות מהכנסת מימד הזמן אל התמונה. התמונות מתחלפות בקצב מהיר, האימאז'ים זורמים בזה אחר זה, והצופה אינו מסוגל לעכל את כמות המידע הוויזואלי המגיע אליו. כשמדובר בציור כמות המידע מוגבלת, ולצופה ניתנת הזדמנות לעמוד מול התמונה זמן ארוך ככל הנדרש לו כדי להכיל את המידע. בנג'מין מתאר מצב של שיתוק המוח כתוצאה ממהירות זרימת המידע וביטול היכולת לבקר או לחשוב אל מול המדיום הקולנועי.

בעקבות בנג'מין הגדיר רולאן בארת (Roland Barthes) במאמרו "צילומי הלם" גם צילומי סטילס; הוא תיאר את הבחירה שעושה הצלם כנטרול האינטלקט של הצופה וגרימת הלם אינטלקטואלי שאינו מאפשר לצופה לחשוב (בארת', ר., מיתולוגיות, עמ' 132 – 134).

הדברים שכתב בנג'מין חוזים במידה רבה את התפתחותם של אמצעי תקשורת ההמונים וחברת הקפיטליזם המתקדם.

מקורות

בארת', ר., מיתולוגיות, בבל, תל-אביב, 1998, עמ' 132 – 134.
בנג'מין, ו., יצירת האמנות בעידן השעתוק הטכני, פועלים, תל-אביב, 1983.
מסע בזמן היהודי בעקבות ארבע משפחות יהודיות באירופה


כתב: נעם טופלברג
עריכה לשונית: מיכל שקד

תוספות גולשים
דף בית | פעילות מקוונת | יוצרים רב-תחומיים | ציר זמן | מאגר תמונות
על האתר | תוכנית הלימוד | צור קשר | פורום