על האתר | תוכנית הלימוד | צור קשר
עמלנט משרד החינוך דף בית


כרזה לתערוכת "בצלאל", זאב רבן, יעקב שטרק Poster for Bezalel Exposition, Zeev Raban, Jacob Starck
1913 ירושלים

הוגה ומקים בית-הספר בצלאל, האמן בוריס ש"ץ, ראה את עיקר פועלו בארגון תערוכות בארץ ובחו"ל, שבהן הוצגו מגוון תוצרי המוסד. התערוכות היו חדורות רוח ציונית נלהבת. יהודי הגולה, שראו בחפצים ביטוי לארץ הקודש ונהרו אל התערוכות כדי לצפות ולרכוש, קיבלו אותן בהתלהבות רבה. הצלחת התערוכות באה לידי ביטוי בדברי בצלאל ש"ץ, בנו של בוריס ש"ץ, שכתב ב- 1912 על תערוכה שנערכה בניו-יורק: "התערוכה... הייתה הצלחה עצומה. היא נערכה במדיסון סקוור גארדן, ונועדה להתקיים ארבעה ימים; אך נמשכה עשרה ימים, כשעשרות שוטרים שומרים על המוצגים מפני ההמונים. עשרות אלפי יהודים הגיעו כדי לראות לראשונה יצירות מארץ-ישראל".

זאב רבן היה מעמודי התווך של בצלאל בראשית המאה ה-20. הוא התמחה במקצועות אמנות שונים, ובעיקר בריקוע ופיסול, ובוריס ש"ץ מינה אותו לנהל את מחלקת המקשה (עבודות ריקוע ותבליט בכסף ונחושת) של בצלאל. תפקיד זה הקנה לו מעמד של מעצב מרכזי בארץ-ישראל בכלל ובבצלאל בפרט.

את הכרזה לתערוכת בצלאל בירושלים בשנת 1913 עיצב זאב רבן עם הדפס זאב שטרק. השניים שיתפו פעולה במטרה לשכפל בזול כמה שיותר עותקים להפצה. המטרה של הכרזה הייתה לפרסם את התערוכה, אך גם להעביר באופן בהיר ותמציתי את הרעיונות המרכזיים של המוסד בצלאל.  

במרכז הכרזה, מתחת לקשת, יושב בצלאל בן אורי, המוזכר בספר שמות פרק ל"א כיוצר ובונה המשכן, ועל שמו נקרא בית-הספר. הוא אוחז בידו את מנורת שבעת הקנים, שריד מבית המקדש ולימים סמלה של מדינת ישראל. ידו הימנית, השרירית, אוחזת בכלי עבודתו והיא שמוטה ארצה, ופטיש זרוק על הרצפה לא הרחק ממנה. לפניו שרפרף ועליו כלי לקטורת, והוא עצמו יושב על כיסא המזכיר בעיצובו את "כיסא אליהו" שעיצב רבן, ונחשב לאחד החפצים החשובים והיוקרתיים ביותר שנוצרו ב"בצלאל" באותה תקופה. בצלאל לבוש בגד פסים, מעין טלית, ומביט במנורה בפליאה, כאילו תוהה כיצד הצליח ליצור אותה. עיצוב זה מתייחס למדרש המספר כי אפילו משה רבנו לא הבין כיצד ליצור את המנורה, למרות הוראותיו של הקב"ה.  

מעל בצלאל מתוארים שני "מדליונים" ובהם תמונת העיר ירושלים משמאל ובית-הספר בצלאל מימין. העמודים למטה מעוטרים בעלי גפן משורגים. במרכז, סביב הקשת, עיטורים המזכירים תכשיטי כסף ושרשראות, וסביב המדליונים מתוארים פרחים. למעלה הכתובת "תערוכת בצלאל ירושלם" בעברית, ולמטה באנגלית. הגבול העליון של הכרזה מעוצב ככותרת של חומות ירושלים.

היצירה משלבת בתוכה עבר והווה, מסורת וחידוש  - ירושלים התנ"כית וירושלים המתחדשת. דמותו של בצלאל מסמלת גם היא את העבר המפואר ואת העתיד המתהווה, בהתאם לחזונם של מקימי בצלאל. סגנון היצירה משלב אלמנטים מזרחיים ומערביים. כך למשל הארכיטקטורה המקיפה את בצלאל מזכירה בחלקה את הבנייה היוונית ובחלקה את הבנייה הביזנטית והמוסלמית. העיטורים גם הם נעים על התפר שבין הקלאסי ובין המוסלמי. גם דמותו של בצלאל מתוארת כשרירית, המשלבת  בעיצובה בין דמות קלאסית  של אלי יוון ובין הדמויות השאובות מתרבויות מסופוטמיה, בבל ואשור.

מקורות וקישורים
אתר מכון מקדש ירושלים
אתר לקסיקון תרבות ישראל, מט"ח
אתר מקראנט
עפרת, גדעון, אמנות יהודית, ציונית, ישראלית, המחסן של גדעון
גולדמן-אידה, בת שבע (אוצרת), זאב רבן סימבוליסט עברי, תל-אביב, 2001.
פייפר, דיויד, אנציקלופדיה לאמנות הציור והפיסול, ירושלים, 2001.
צלמונה, יגאל, 100 שנות אמנות ישראלית, ירושלים, 2011.
תמוז, בנימין (ער'), דורית לויטה, גדעון עפרת, סיפורה של אמנות ישראל, תל-אביב, 1980.

כתב: נעם טופלברג

תוספות גולשים
דף בית | פעילות מקוונת | יוצרים רב-תחומיים | ציר זמן | מאגר תמונות
על האתר | תוכנית הלימוד | צור קשר | פורום