על האתר | תוכנית הלימוד | צור קשר
עמלנט משרד החינוך דף בית


מתקן לייבוש בקבוקים, מרסל דושאן Bottle Rack/Egouttoir (or Porte-bouteilles), Marcel Duchamp
1914 מוזיאון לאמנות מודרנית, שטוקהולם

פלדה מגולוונת

חפץ הפלדה המשמש לייבוש בקבוקים נרכש על ידי דושאן בשנת 1914. הוא הוסיף לו כתובת וחתימה, והציג אותו כיצירת אמנות. צעד זה היווה נקודת ציון משמעותית בשינוי תפיסת העולם של אמנות המאה העשרים. יצירה זו שייכת לקבוצת יצירות ה"רדי מייד" "Readymade", יצירות המערערות על חשיבות נוכחות האמן בתהליך היצירה ועל חשיבות מגע ידו ביצירה. תפיסה זו באה לידי ביטוי בכך שהאמן רוכש מוצר תעשייתי יום-יומי, מוציא אותו מהקשרו, ומנטרל בכך את הפונקציונליות שלו - כן לייבוש בקבוקים הופך להיות יצירת אמנות מכוח בחירת האמן ומהכרזתו עליו כיצירת אמנות. לדברי אנדרה ברטון, המוצרים התעשיתיים מועלים לרמת "דברי אמנות" הודות לבחירת האמן. מכיוון שהאמן הכריז על החפץ כעל יצירת אמנות, גם השיפוט של הצופה מוטה אל ההיבטים הצורניים והאסתטיים של האובייקט: העיצוב, החומר, התנועה המעגלית של החישוקים ההולכים ומצטמצמים וזיזי המתכת המזדקרים מהם.

חשוב לציין כי דושאן נמנע מכל מעורבות רגשית או אסתטית בבחירת המוצר:
"ברצוני להדגיש את העובדה שבחירת הרדי מייד לא הוכתבה אף פעם על ידי הנאה אסתטית. הבחירה התבססה על תגובה של אדישות חזותית, בהיעדרו המוחלט של טעם טוב או רע...."

בתקופה שבה עברה האמנות תהליך של הפשטה והתנתקה מעולם התופעות, הציע דושאן שיבה אל האובייקט כאל ערך אמנותי-מושגי וכך יסד את אבני הבסיס לזרמים שונים באמנות של המאה העשרים, ביניהם לאמנות המושגית שהתפתחה כחמישים שנה מאוחר יותר, בשנות השישים והשבעים של המאה העשרים
 

מקורות 

אמנות בעידן הטכנולוגי, יחידות 10,9, האוניברסיטה הפתוחה, רמת אביב, 1982.
עמוסי, רות וירון, איריס (1992), דאדא וסוריאליזם בצרפת, הוצאת הקיבוץ המאוחד.

Cambridge Introduction to the History of Art, "The Twentieth Century", 7, Cambridge University Press, 1981.
Richter, H. (1965), Dada, Thames & Hudson

 

כתבה: אורלי דושי


מתקן ליבוש בקבוקים, באדיבות מוזיאון ישראל
מתקן ליבוש בקבוקים, באדיבות מוזיאון ישראל
תוספות גולשים
דף בית | פעילות מקוונת | יוצרים רב-תחומיים | ציר זמן | מאגר תמונות
על האתר | תוכנית הלימוד | צור קשר | פורום