במהלך מלחמת העולם השנייה ברח מונדריאן לניו-יורק. כשהגיע לשם נדהם מהארכיטקטורה ומהעצמה של העיר הגדולה. בנוסף, הוקסם מהמקצבים והמבנה של הג'אז האמריקאי ובמיוחד מהסגנון המכונה "בוגי ווגי" (boogie-woogie) שבמקצב שלו מצא גישה חדשה המערערת את המלודיה ובאילתורים המלודיים גישה המתאימה למה שהוא כינה "הרס הצורה הטבעית ובנייתה באמצעות ניגודים מתמשכים של אמצעים טהורים". במילים פשוטות – המלודיה, המנגינה המקורית של הקטע, מפורקת על ידי הנגן לחלקיה הבסיסיים ונבנית מחדש באילתור חופשי כך שרק איזכורים מהותיים ממנה מופיעים מידי פעם.

בציור זה, האחד לפני האחרון שצייר, החליף מונדריאן את הגריד השחור שאפיין את ציוריו המופשטים במשך זמן רב, בקווים צהובים המנוקדים על ידי ריבועי צבעים כחול ואדום היוצרים מעיין היבהוב המופרע מידי פעם על ידי ריבוע אפור. המראה הכללי מציע מעיין מבט ציפור על העיר, התנועה, היבהובי הרמזורים ואורות החשמל ומקצב הג'אז.

בניגוד ליצירות המופשטות המאוחרות של מונדריאן, יצירה זו מקיימת זיקה מסוימת למראהו האמיתי של האוביקט המתואר. אם מתייחסים אל היצירה כאל מבט ציפור על העיר, הרי שהקווים הצהובים הופכים לכבישים, והצבע הצהוב מסמל את צבעי המוניות בעיר ניו-יורק. הכתמים המרובעים האדומים והכחולים מסמלים את התנועה והאורות של העיר, והארגון הקומפוזיציוני מסמל את התנועה הסואנת. האווריריות הנוצרת כתוצאה מהצבע הלבן והקצב הקופצני של ארגון כתמי הצבע על הקווים מתייחסים כאמור למוזיקת הבוגי ווגי המהירה והקופצנית שאפיינה את ניו-יורק של שנות הארבעים.

עם זאת, הציור עדיין מציג למעשה מערכת מופשטת של קווים וצורות גיאומטריות וניתן לקריאה גם כמערכת יחסים טהורה של צבעי יסוד וצורות בסיסיות. הקווים והצורות נקטעים בשולי הבד, כך שנוצרת תחושה של קומפוזיציה פתוחה, האופיינית ליצירות המופשטות של מונדריאן. הציור נראה עקב כך כמקטע מתוך תיאור רחב ואינסופי.

מקורות וקישורים
אתר המומה
אתר המומה – הסבר מוקלט
אתר webexhibits
אתר artchive
אתר aaronartprints
אתר pietmondrian.info
אתר webmuseum
אתר theartwolf
אתר cargocollective

כתב: נעם טופלברג