על האתר | תוכנית הלימוד | צור קשר
עמלנט משרד החינוך דף בית


דאדא ברלין Dada Berlin
1923-1918 ברלין
קבוצת ה"דאדא" שפעלה בברלין הייתה אחד ממוקדי הפעילות המרכזיים של הדאדא הגרמני (1923-1918).

מנהיגי הקבוצה היו ריכרד הוילזנבק (Richard Huelsenbeck) ממקימי דאדא ציריך, וראול האוסמן (Raoul Hausmann). אליהם הצטרפו: הנה הוך (1978-1889 Hannah Hoch), ג'ורג' גרוס (1969-1893 George Grosz), יוהנס באדר (1956-1875 Johannes Baader) וג'ון הארטפילד (John Heartfield 1968-1891).

תנועת הדאדא בברלין המשיכה את עקרונות הדאדא בציריך, אך החריפה את ההדגשים הפוליטיים לאור המציאות החברתית-פוליטית בגרמניה שלאחר מלחמת העולם הראשונה. כתגובה לאלימות ולפערים החברתיים, קראו חברי הדאדא בברלין לסדר חדש ולצדק חברתי. הקבוצה הפכה את האמנות לכלי מלחמה מהפכני, שמטרתו לשנות סדרים, לחנך וליצור עולם חדש וטוב יותר. תנועת הדאדא בברלין כללה ברובה אמנים שעסקו באמנות פלסטית, להבדיל מקבוצת הדאדא בציריך שכללה ברובה משוררים, סופרים ושחקנים.

חברי התנועה בברלין נהגו להתכנס במפגשים שאורגנו ונוהלו על ידי באדר והאוסמן. מפגשים אלו היו טעונים מתח ובוז לנורמות החברתיות ולמסרים פוליטיים דתיים שהיו מקובלים בממסד ובחברה הגרמנית. התנועה שמה לה למטרה להביא למודעות הציבור הגרמני את קיום העיוות החברתי שאותו הישוו הדאדאיסטים ל"גיהנום של דנטה". הדאדאיסטים הגרמנים ראו חשיבות רבה לפעילות החברתית של האמן. כדברי הוילזנבק: "האמן עצמו, כאמן, אינו חשוב, פעילותו החברתית היא החשובה".

בשנת 1919 הוציא האוסמן מניפסט לקבוצת הדאדא ברלין, ודרכו ביקש ליצור קשר עם הקהל ולזעזע את האויב הפוליטי בעיקר בהבלטת שלושה רעיונות:
  1. אחדות בינלאומית של יוצרים ואמנים תחת דגל הקומוניזם.
  2. ריבוי בפעילות מכנית-טכנולוגית על מנת לשחרר את האדם מנטל העבודה - גישה פרו טכנלוגית מובהקת.
  3. דרישה להחדרת מוטיבים חברתיים מודרניים לאירועים דתיים ולאומיים.
האמנות הפלסטית הדאדאיסטית בברלין אופיינה בסתירות ובחוסר קוהרנטיות מובהקים. היא נולדה מתוך האקספרסיוניזם הגרמני ויצרה אמצעי ביטוי חדש - הפוטומונטאז', אשר כלל עריכה של גזרי תצלומים, אותיות והדפסים המודבקים יחדיו. טכניקה זו, אשר קיימת מחלוקת לגבי האמן בעל זכות הראשונים בהמצאתה, נולדה מתוך שילוב העקרונות הציוריים של הקוביזם, וכן עקרונות האוטומטיזם והמקריות שאפיינה את תנועת הדאדא בכל מוקדיה (צרפת, ניו יורק, ציריך, האנובר, ברלין וקלן). זהו אמצעי פרובוקטיבי נגד הריאליזם האקדמי, אשר היווה כלי דאדאיסטי מובהק. דוגמה לטכניקה זו היא ציורו של ראול האסמן "A.B.C.D דיוקן האמן", (1924). גם בפיסול, נעשה באופן ניכר שימוש בחומרים שונים לקבלת יצירה בעלת עוצמה פנימית, תנועה והתרסה כנגד הנורמות המקובלות, וביניהן הריאליזם. דוגמה לכך היא עבודתו של האוסמן "ראש מכני-רוח זמננו" (1919).

נקודת השיא של הדאדא בברלין הייתה היריד הדאדאיסטי הבינלאומי הראשון שנערך ב-1920. ביריד זה הוצגו עבודות בעלות פן פוליטי תוקפני. למשל, על התקרה הייתה תלויה דמות קצין גרמני בעל ראש חזיר ממולאה בקש, ומעליה שלט: "נתלה על ידי המהפכה".

מריבות פנימיות והתדלדלות האמונה הדאדאיסטית הביאו לפירוקה של הקבוצה ב-1922.

מקורות
אמנות בעידן הטכנולוגי, יחידות 9,10, האוניברסיטה הפתוחה רמת אביב, 1982.
עמוסי, רות וירון, איריס (1992), דאדא וסוריאלזם בצרפת, הוצאת הקיבוץ המאוחד.

Cambridge Introduction to the History of Art, "The Twentieth Century", 7, Cambridge University press, 1981.
Richter, H. (1965), Dada, Thames & Hudson.


כתבה: אורלי דושי
תוספות גולשים
דף בית | פעילות מקוונת | יוצרים רב-תחומיים | ציר זמן | מאגר תמונות
על האתר | תוכנית הלימוד | צור קשר | פורום