על האתר | תוכנית הלימוד | צור קשר
עמלנט משרד החינוך דף בית


דאלי, סלבדור Dali, Salvador
1989-1904
עיצוב, ציור, פיסול, קולנוע
  • עיצוב
  • ציור
  • פיסול
  • קולנוע

אחד האמנים הפוריים ביותר במאה העשרים. מזוהה עם הזרם הסוריאליסטי. אישיותו המוזרה, המקורית, החושפנית והמוחצנת תרמה לפרסומו לא פחות מהדימויים המסקרנים שלו.

דאלי נולד בפיגוארס (Figueres), עיר קטנה באזור קאטאלניה (Catalania) שבצפון ספרד. אביו היה נוטריון, רפובליקאני ואתיאיסט, ואמו הייתה נוצרייה אדוקה. האמן נקרא סלבדור על שם אחיו שנפטר. הדבר עורר בדאלי שאלות זהות רבות, ואלה באו לידי ביטוי ביצירותיו. לדבריו הוא תמיד ראה את עצמו כ"חזרה, כפל, הלא-קיים".

דאלי צייר כבר בילדותו. בגיל שבע-עשרה הוא החל ללמוד באקדמיה לאמנות במדריד. בעבודותיו המוקדמות נראו התעניינות בזרמים החדשניים שבאמנות (דיביזיוניזם, פוטוריזם) מחד, ובטכניקה האקדמית השמרנית מאידך. באקדמיה הוא התיידד עם המשורר לורקה ואיש הקולנוע לואיס בונואל (עמו שיתף פעולה מאוחר יותר בכמה מסרטיו המפורסמים). דאלי גורש מהאקדמיה בגלל הסתה של סטודנטים למרד, ולא סיים את לימודיו. לאחר הגירוש נודע שמו עוד יותר, ובשנת 1925 הוא הציג את תערוכת היחיד הראשונה שלו בברצלונה בגלריה Dalmau. התערוכה שיקפה את ההשפעות המגוונות שאליהם נחשף בשנים החולפות: קוביזם, פוריזם, ריאליזם, אמנותם של אנגר ודה קיריקו.

ב-1927 וב-1928 נסע דאלי לפריז. בפריז הוא פגש את פיקסו, את אנדרה ברטון, ואת פול אלואר ואשתו, גאלה אלואר.

ב-1929 החל דאלי לצייר את הציורים הסוריאליסטיים שלו, ואף צילם ביחד עם בונאל סרט סוריאליסטי "הכלב האנדלוסי". הסרט ייצג מציאות חלומית, בין השאר דרך שינוי הצורה המוכרת של האובייקטים. מאוחר יותר הפך שינוי הצורה לאחד המאפיינים הבולטים של אמנותו של דאלי.

הסרט עורר רב, וחברי הקבוצה הסוריאליסטית (בני הזוג אלואר, ברטון, בני הזוג מגריט) הגיעו מצרפת כדי לראות את ציוריו של דאלי. הם מצאו אותו עובד על יצירותיו מתוך היסטריה. דאלי התקבל לקבוצה הסוריאליסטית.

גאלה אלואר לא חזרה עם בעלה הביתה. היא נשארה עם דאלי וריפאה אותו מן ההיסטריה ומאין האונות שבאה לידי ביטוי ביצירות כמו "המאונן הגדול" (1929) .  בשנת 1934 גאלה אף הפכה אשתו של דאלי, ותפקדה גם כאמרגנית שלו. דאלי העריץ אותה והיא הייתה לנושא ציוריו לאורך כל חייו:
"אנגלוס של גאלה" (1935), "חלום הנגרם על ידי מעוף הדבורה סביב רימון" (1944(, "לדה אטומיקה" (1949) . גאלה הייתה מבוגרת מדאלי בכמה שנים (תאריך לידתה אינו ידוע),  אולם בכל ציוריו היא מופיעה כאישה צעירה, בעלת יופי אידיאלי.

ב-1929 הוצגה תערוכת יחיד ראשונה של דאלי בפריז. האמן התחיל לפרסם מאמרים בכתבי עת סוריאליסטיים. השפעתו של דאלי על הסוריאליזם הייתה לא רק בציוריו אלא גם בכתביו התיאורטיים. בכתביו הציג את השיטה שעל פיה עבד. הוא קרא לשיטה "פרנויה מבוקרת": חולה נפש פרנואידי רואה בחפץ או באדם מספר תכונות (לדוגמה העצים נראים כאנשים או כשדים); החולה אינו יכול להבדיל בין המציאות לבין ההזיות שלו. דאלי טען כי האמן צריך להשתמש בראייה הפרנואידית כדי להעלות על הבד עולם מלא הזיות ומשמעויות סמויות. השיטה של דאלי נקראת "מבוקרת" מכיוון שבשונה מחולה הנפש האמן שולט במצבו הנפשי ויכול להיכנס למצב פרנואידי לפי בחירתו. דאלי פיתח את התיאוריה שלו בהתבסס על כתביו של זיגמונד פרויד.

ניתן להבין את יישום השיטה באמצעות התבוננות ביצירות המפורסמות של דאלי "מטמורפוזה של נרקיסוס"  (1937) ובציוריו הרבים המגיבים באופן חוזר ונשנה ליצירתו של מילה "אנגלוס"  (1859-1857) לדוגמה "
אטביזם בחצות" (1934-1933 ).

נוסף על ציוריו, יצר דאלי אובייקטים סוריאליסטיים :"סרטן טלפון" (1936), "שפתיה של מי ווסט" (1936); הוא אייר את הטקסט הסוריאליסטי "שירים של מלדורור"(1934), ועסק בעיצוב אופנה.

ב-1936 הגיב דאלי למלחמת האזרחים בספרד: "קונסטרוקציה רכה עם שעועית מבושלת" ו"קאניבליזם של סתיו". באותה שנה הוא צייר כמה יצירות שבהן "חגג" את דמותו של היטלר: "החידה של היטלר". בעקבות עבודותיו אלה הוא נזרק אף מן מהקבוצה הסוריאליסטית.

בזמן מלחמת העולם השנייה שהה דאלי בארצות הברית, ושם הפך לסלבריטי. בשנים 1942-1941 הוא הציג תערוכה רטרוספקטיבית במוזיאון לאומנות מודרנית בניו יורק. הוא צייר דיוקנאות של נשות החברה הגבוהה ואפילו אייר סרט של דיסני.

ב-1948 חזר דאלי לאירופה. הוא ניסה לשלב בין הסגנון של ציירי מופת לבין ניסויים חדשים: פוטוריאליזם, דיביזיוניזם, אקספרסיוניזם מופשט, פופ ארט, סטריאסקופיה והולוגרפיה. יצירותיו עסקו בהיסטוריה, במדע, בדת, בתולדות האמנות. הוא המשיך להתעניין בדימויים הכפולים:
 "חלומו של קריסטופר קולומבוס",(1959-1958) "דיוקן של אחי המת" (1963) . התערוכה האחרונה שלו שסיכמה 60 שנות יצירה הוצגה במרכז פומפידו בפריז בשנת 1979.

דאלי נקבר במוזיאון-תיאטרון שלו בפיגוארס שנוסד בשנת 1974.

מקורות
אמנות בעידן הטכנולוגי, האוניברסיטה הפתוחה, תל אביב, 1982
הדס, נ. (1996), עיונים באומנות המאה העשרים, המרכז לחינוך הטכנולוגי, חולון.

 

Akiama, A. and others (1996),The Dictionary of the Art History, Grove, New York.
Radford, R. (1997), Dali, Phaidon, London.

Olga's Gallery

כתבה: אלה טל

מתוך אתר ויקיפדיה
דמות בחלון, 1925, שמן על בד, מתוך Olga's Gallery, www.abcgallery.com
האיש הבלתי נראה, 1929 - 1933, שמן על בד, מתוך אתר Olga's Gallery, www.abcgallery.com
הישארות הזיכרון, 1931, שמן על בד, מתוך אתר Olga's Gallery, www.abcgallery.com
תוספות גולשים
דף בית | פעילות מקוונת | יוצרים רב-תחומיים | ציר זמן | מאגר תמונות
על האתר | תוכנית הלימוד | צור קשר | פורום