על האתר | תוכנית הלימוד | צור קשר
עמלנט משרד החינוך דף בית


``התערוכה של האמנות המפגרת`` ו ``התערוכה הגדולה של האמנות הגרמנית`` Art In Nazi Germany
1937 גרמניה הנאצית
התערוכות היו חלק מהתכנית שרוכזה בידי גבלס, שר התעמולה הנאצי, תכנית שמטרתה "יישור" האמנות על פי הערכים של המפלגה הנציונל- סוציאליסטית. התפקיד היחיד של האמנות על פי ערכים אלה הוא להציג את האידאולוגיה הנאצית, להפיצה ולהלל את המדינה.

מטרת התערוכה שכונתה "התערוכה של האמנות המפגרת" הייתה להבהיר לציבור הגרמני איזו אמנות אינה מקובלת על הרייך מפאת היותה "לא- גרמנית". התערוכה הציגה יותר מ-650 יצירות שהופקעו מתצוגות במוזאונים הגרמניים במסע טיהורם, ביניהן יצירותיהם של קנדינסקי, מרק שאגל, בארלך, בקמן, אוטו דיקס, מקס ארנסט, קירשנר, פול קלה, קוקושקה, פייט מונדריאן ורבים אחרים. התמונות, שחלקן הוצאו ממסגרותיהן, נתלו בצפיפות, ללא סדר ובצורה בלתי מכובדת. לצד התמונות נתלו כתובות שכללו השמצות וציטוטים של היטלר, כמו "טבע - מבט של מוח חולני" (ליד תמונות נוף מופשטות), או "מפגר וזונה זה האידאל (שלהם)" (ליד "דיוקן של אישה" של שמידט רוטליף).

עם היצירות שהוגדרו כאמנות לא-גרמנית נמנו: אמנות מופשטת, יצירות של אמנים יהודים או בהשפעה "זרה" (יהודית או אפריקנית), יצירות של חשודים במחלה נפשית, יצירות המביעות ביקורת חברתית (יצירות "בולשביקיות", יצירות המבקרות את השלטון הנאצי, יצירות שיוצאות נגד המלחמה).

הכניסה לתערוכה הייתה חופשית. מספר המבקרים בה היה גדול פי חמישה ממספר המבקרים ב"תערוכה הגדולה של האמנות הגרמנית". אחרי סגירת התערוכה במינכן היא נדדה לערים גרמניות אחרות.

"התערוכה הגדולה של האמנות הגרמנית" הציגה אמנות שתאמה את המטרות של הנאצים. התערוכה הוצגה בביתן מיוחד שהוקדש לאמנות הגרמנית. הביתן הענק והמפואר היה הבניין הרשמי הראשון שנבנה על ידי נאצים. אמנים גרמנים בלבד הוזמנו לשלוח את עבודותיהם לוועדה וזו בחרה את היצירות שיוצגוו בתערוכה. היטלר וגבלס היו חברים פעילים בוועדה.

בסופו של דבר נבחרו 600 ציורים ופסלים המייצגים את הפאר של האמנות הגרמנית ברייך השלישי. היצירות היו מסודרות לפי נושאים: דיוקנאות, נופים, עירום. הסגנון של היצירות היה ראליסטי, קל לקריאה, ניאו-קלסי וניאו-רומנטי. לא היה שום דבר שונה, חדש או בלתי צפוי באמנות הזאת; הכול מכובד, בהתאם לכללים המקובלים, וקולע לטעם המוני. הפסלים והציורים הציגו טיפוסים אריים איתנים, שלווים, שריריים והחלטיים (כדוגמת ארנו בראקר, "מוכנות", 1937, יוזף טוראק, "חברות"). יצירות אחרות הציגו את היטלר ומקורביו, חברים מן המפלגה הנאצית, וחיילים - כולם באותו סגנון הירואי. חלק מן הדיוקנאות הללו פשוט הועתקו מתצלומים. הסוג השלישי של היצירות הציג בצורה אידאליסטית את האיכרים הגרמנים המייצגים גרמניות שורשית ונופים המשקפים את האופי של האומה.

המדינה סבסדה את התערוכה. היטלר נאם בפתיחה ובירך על "האמנות הגרמנית החדשה". העבודות הוצאו למכירה, ורבות מהן נקנו על ידי העלית הנאצית ועל ידי המדינה לעיטור מקומות ציבוריים.

שתי התערוכות נפתחו במינכן בהפרש של יום: תחילה נפתחה "התערוכה הגדולה של האמנות הגרמנית" וכעבור יום נפתחה "התערוכה של האמנות המפגרת". התערוכות מוקמו במרחק של כמה דקות הליכה זו מזו, אך הן ייצגו שני קצוות של היחס אל האמנות ברייך השלישי.

מקורות

Barron, S. (1991), Degenerate art, Los Angeles County Museum of Art, Los Angeles.


כתבה: אלה טל
תוספות גולשים
דף בית | פעילות מקוונת | יוצרים רב-תחומיים | ציר זמן | מאגר תמונות
על האתר | תוכנית הלימוד | צור קשר | פורום