על האתר | תוכנית הלימוד | צור קשר
עמלנט משרד החינוך דף בית


לואיז מיגואל דומינגן, פרנק סטלה Luis Miguel Dominiguin, Frank Stella
1960 ארה"ב

ליתוגרפיה, 238X182 ס"מ

במהלך שנות החמישים של המאה ה-20 חלק סטלה סטודיו עם האמן קרל אנדרה (Andre). השניים פיתחו יחד דרכי עבודה שדמו לעבודת הכפיים של הפועל הפשוט. התנגדותם של השניים לציורי המחווה של אסכולת ניו-יורק הפכו לסמן הדרך של האמנות המינימליסטית.
בשנת 1965, במאמר שכותרתו "האמנות המינימליסטית", הגדיר הפילוסוף ריצ'ארד וולהיים
(Richard Wollheim) אמנות זו כמתקשרת עם אסטתיקה תעשייתית וייצור מכני.

יצירה זו היא חלק מסדרה של שמונה ציורי אלומיניום שיצר סטלה בשנות השבעים של המאה ה-20, לאחר שסיים לעבוד על סדרת יצירות שחורות. ציורי האלומיניום היו הראשונים שבהם הפסיק להשתמש בפורמט המלבני המסורתי. היצירה צבועה בצבע שחור ובו חריצים לבנים ישרים הנוטים כלפי חוץ בחלקו העליון של הבד, המתרחב בהתאם לצורת הקווים. כתוצאה מסטייה זו נוצרים שני אפקטים משמעותיים – הקווים הפנימיים מקבלים צורת ראש חץ, וה"כנפיים" הצדדיות של הבד מקבלות נפח תלת-ממדי וגובה, הנוצר עקב אשליה אופטית. 

חוקרת האמנות ברברה רוז (Barbara Rose) הגדירה בשנת 1975 את הסדרה כנובעת מהשפעת יצירתו של ג'ספר ג'ונס מצד אחד ושל אנדרה מאטיס מצד אחר. רוז טענה כי סטלה שאב מג'ונס את האיחוד בין הדימוי לשדה הצבע, ומ"הסטודיו האדום" של מאטיס את הקווים הלבנים המפרידים את פסי היצירה.

בסדרת ציורים זו השתמש סטלה במברשות תעשייתיות לצביעת קירות, והפסים ביצירה תואמים את רוחב המברשת. גם הצבע עצמו הוא תעשייתי, ומשמש לצביעת שכבת מגן בסיסית לרדיאטורים. השימוש בצבע תעשייתי מטאלי הוא השפעה של פולוק. בהיותו סטודנט לאמנות התנסה סטלה בציור טפטופים בנוסח פולוק. בתהליך העבודה שחווה עבד על כל יצירה בחמש שכבות שונות של צבעי אמייל וצבעי מתכת. העבודה על כל יצירה ארכה למעלה מחודש, בגלל הייבוש האיטי של כל שכבה. הצבע המטאלי שימש את סטלה כשכבה אוטמת, בלתי חדירה למבט הצופה, המדגישה את המשטח הדו-ממדי של היצירה. 

בסדרת ציורי האלומיניום התייחס סטלה לקווים ולקומפוזיציות ה- All-Over של פולוק ושל אסכולת ניו-יורק. גם אצלו הקווים המופשטים ממלאים את כל הקומפוזיציה ויוצרים מערך מתפרש של צורות. אלא שבניגוד לפולוק, שעבד באופן אקראי ורגשי, ארגן סטלה את הקווים בדיוק חמור, היוצר אפקטים ויזואליים גיאומטריים שונים. כך הפך הקו עצמו לנושא היצירה ולא לנושא של משמעויות נפשיות או רגשיות אחרות. הצורה היא הנושא. גם טכניקת העבודה בליתוגרפיה יצרה דיוק וניכור: סטלה יצר שכפול, המנוגד לעבודתו של פולוק, שבה תנועת היד של האמן הייתה לגורם החשוב והמשמעותי בפענוח היצירה.

מבחינה איקונוגרפית התנגד סטלה לכל קריאה פרשנית ליצירתו. בשנת 1964 כתב: "הציור שלי מבוסס על העובדה שרק מה שרואים בו הוא מה שקיים בו. מה שאני מצפה מהצופה להבין מציוריי, וכל מה שאני עצמי הבנתי מהם, היא העובדה שאתה יכול לראות את הרעיון במלואו ללא בלבול. מה שאתה רואה זה מה שאתה רואה".
השמות של שמונת הציורים בסדרה מתייחסים לשמות מקומות או אישים שונים שהשפיעו על התרבות האירופאית, כפי שהציע האמן קרל אנדרה.

לואיז מיגואל דומיניגן (1926 – 1996) היה לוחם שוורים ספרדי מפורסם, שזכה לפרסום בינלאומי בשנות הארבעים והחמישים של המאה ה-20. על חוג חבריו נמנו פיקאסו והשחקנית האמריקאית אווה גרדנר (Ava Gardner), שאיתה ניהל רומן. הסופר המפורסם ארנסט המינגווי (Hemingway) כלל את דמותו בספרו  The Dangerous Summer.

הציור המקורי נהרס, ובמהלך שנות השישים יצר סטלה גרסה חדשה שלו.

 מקורות וקישורים
אתר The Amica Library
אתר הגלריה הלאומית לונדון
אתר מוזיאון טייט
אתר בית המכירות christies
אתר artsconnected
אתר אוניברסיטת MIT
אתר nyccurrentseason

כתב: נעם טופלברג

תוספות גולשים
דף בית | פעילות מקוונת | יוצרים רב-תחומיים | ציר זמן | מאגר תמונות
על האתר | תוכנית הלימוד | צור קשר | פורום