על האתר | תוכנית הלימוד | צור קשר
עמלנט משרד החינוך דף בית


אמנות אקולוגית Eco Art
1968 בינלאומי

מפרשת את הטבע, את תהליכיו, או הבעיות שאיתן צריך להתמודד האדם

אמנות אקולוגית הוא מונח שהופיע לראשונה ב-1968. ניתן להגדיר "אמנות אקולוגית" כתהליך יצירתי הלוקח בחשבון את הדיכוטומיה הקיימת מאז שחר האנושות בין טבע ובין תרבות. מאז שהתפתח, האדם כיצור תבוני שואף להטיב את תנאי חייו. הטכנולוגיה, המדע, והרפואה הם תחומים המנסים להאריך את חיי האדם ולהטיב עם האנושות על ידי ארגון וניצול טוב יותר של משאבי הטבע שסביבו. בכך הפר האדם את האיזונים העדינים בטבע ויצר אנומליות במערכות טבעיות שונות. האמנות האקולוגית שואפת לרפא את מערכות היחסים בין האדם ובין הטבע.

במהותה האמנות האקולוגית היא בין-תחומית. זאת כיוון שהאמן האקולוגי צריך להכיר תחומים נוספים מחוץ לאמנות כדי להגיע למסר ממשי ואמיתי. על האמן להרחיב את הדיסיפלינה שלו אל עבר מחוזות שונים ומגוונים כגון סוציולוגיה, ביולוגיה ומדעי החיים. גם הערכת היצירות אינה אמנותית גרידא, אלא לוקחת בחשבון את הערך האמנותי, ובנוסף, בהתאם לכוונות האמן, גם ערכים נוספים, הקשורים לתחום המטופל ולהשפעת היצירה על מודעות הקהל לערכי סביבה.

לאורך כל ההיסטוריה של האמנות, שימש הטבע מקור השראה לאמנים, הן כשאיפה לחיקוי והן כנקודת מוצא אסתטית ורעיונית. בהקשר זה נזכיר את אמרתו של המשורר הרומנטי הגרמני פרידריך שילר Friedrich Schiller, בן המאה ה-19, שכתב בספרו "שירה נאיבית וסנטימנטליסטית על הנשגב" על אודות יצירי הטבע: "הם הנם מה שהיינו; הם הנם מה שעלינו לשוב ולהיות. היינו טבע כמותם, ועל תרבותנו להחזיר אותנו, בדרך התבונה והחירות אל הטבע. הם מייצגים את ילדותנו שאבדה, המוסיפה לעד להיות הדבר היקר לנו מכל; ועל כן הם ממלאים את ליבנו באיזו תוגה…על כן הם משרים עלינו ריגוש נשגב" (שילר, פ', שירה נאיבית וסנטימנטליסטית על הנשגב, ספריית הפועלים/הוצאת הקיבוץ המאוחד, ישראל, 1985).

הזיקה בין האדם ובין הטבע יצרה לאורך ההיסטוריה אינספור יצירות אמנות, ציורי נופים, מיניאטורות נטורליסטיות, אמנות הבונסאי היפנית, מיתוסים עתיקים ועוד. במאה ה-19 התחזקה הזיקה אל הטבע, כשהאמנות הרומנטית הציבה את האידיאליזציה של האל ויצירתו במרכז, תוך שאיפה לאחדות רוחנית עימו. מאוחר יותר הייתה זו האמנות האימפרסיוניסטית שבאמצעות תפיסת עולם חדשה - תיאור הרגע החולף - הציבה את הטבע בתפקיד מרכזי.

אמני המאה ה-19 החלו לתאר את הטבע סביבם מתוך יראת כבוד. במהלך המאה ה-20 הפך הטבע מרכזי יותר ויותר, פעמים רבות מתוך נקודת התייחסות ביקורתית אל התרבות והתעשייה. החל משנות השישים של המאה ה-20 אמנים החלו לעסוק באופן מובהק בבעיות שיצר האדם, כגון זיהום אוויר וסביבה. טיפול בבעיות אלו הביא להתפתחות גישות חדשות באמנות, ובמקביל לעליית המודעות לבעיות של איכות הסביבה. לדוגמה, בסוף שנות השישים ותחילת שנות השבעים הוקמו ארגונים שונים, לאו דווקא אמנותיים, כגון Green Peace שהוקמה בשנת 1970 ואחרים, שהתמקדו בהגנת הסביבה. האמנים מצידם חיפשו דרכים להביא להרמוניה חדשה בין האדם לסביבתו. ב-1967 הוקמה PULSA, קבוצת אמנים ומומחים בין-תחומיים העוסקים במחקר סביבתי והשפעת הזיהום על הסביבה.

בשנות השבעים, כחלק מתנועת אמנות האדמה, יצר רוברט סמית'סון (Smithson) את "מזח ספירלי" בסולט לייק סיטי Salt Lake City שביוטה. מטרתו הייתה לזרז תהליכים טבעיים שנוצרים כתוצאה מהפרשת צבעים של מיקרואורגניזמים במים. כריסטו יאוואצ'ף (Christo Javacheff) עטף חופי ים ו-איים שלמים בחומרים שהם ידידותיים לסביבה ומגנים עליה. בכך הוא הפך אותם מקומות לאטרקציה, והפנה את תשומת הלב של הקהל בעולם כולו למקומות ולתהליכים הטבעיים המתרחשים בעולם שבו אנו חיים.

החל משנות השבעים של המאה ה-20 האמנות האקולוגית הפכה בהדרגה לתנועה בינלאומית, כחלק מהאמנות המושגית ומאמנות התהליך. נושאיה ומטרותיה הם הרמוניה בין אדם, תרבות וטבע, והיא עושה שימוש חדש בחומרים טבעיים וממוחזרים. היצירות מדגישות את יפי הטבע, אך גם את פגיעותו ואת הצורך לשמור עליו.

האמן האמריקאי אלן סונפיסט (Alan Sonfist) יצר במהלך שנות השבעים יצירות רבות החושפות את התהליכים האורגניים הטבעיים המתקיימים לאורך זמן, כגון מושבות נמלים ותעלות ארנבים, ובשנות השמונים יצר ליתוגרפיות של אדמה ותהליכים הקשורים בה.

האמן הגרמני-אמריקאי הנס האק (Hans Haacke) יצר "מערכות בזמן אמת", שבהן הוא שילב חומרים, סגנונות ומילים הלקוחים מניסיון היום-יום ומהטבע. עבודותיו נושאות אופי ביקורתי, ומעבירות מסר אנטי-ממסדי ואנטי-תעשייתי: "פסל המגיב פיסית לסביבתו, משפיע עליה או מושפע ממנה אינו יכול להיתפס יותר כאובייקט... הוא מתמזג עם הסביבה ביחסים הניתנים להגדרה טובה יותר כ"מערכת" של תהליכים התלויים זה בזה... מערכת שאינה עוד דמיונית אלא אמיתית". Ingo, W., f., (ed.) Art of the 20th Century, Taschen, Koln, 2005, Vol 2, p.500
"זיהום חוף", 1970, מיצב
"גרמניה", 1993, מיצב

בישראל יש להזכיר במיוחד את האמן יצחק דנציגר (1916- 1978), שהחל לעסוק באמנות אקולוגית בשלבים המאוחרים יותר של יצירתו. ההיסטוריון לאמנות מרדכי עומר מתאר את הכיוון הכללי של התפתחות אמנותו מה"מיתולוגי" אל "האקולוגי" (עומר, מ. יצחק דנציגר, כתר, ירושלים, 1986).

ב-1971 השתתף דנציגר בתערוכת "מושג+אינפורמציה" במוזיאון ישראל, ושם יצר "נוף תלוי" - יחידה אקולוגית עצמאית ומתפקדת התלויה על גבי משטח מרחף באוויר, שלצידה הוקרנה סדרת שקופיות שהציגה את הרס הנוף בידי האדם - סלילת כבישים, יצירת מחצבות והקמת מפעלים. כהמשך לפרויקט זה יזם דנציגר בתחילת שנות השבעים שיקום ניסיוני של שלוש מחצבות נטושות של מפעלי "נשר" על הר הכרמל. בראשית 1971, יצא דנציגר אל האתר כדי להתוות לו צורה חדשה - לא שחזור הנוף כי אם שיקומו - "שיקום של ממש, כלומר ליצור באתר המחצבה רצף של חוויות ארכיטקטוניות ומעשיות שתהיינה פונקציות של מוקדים אופטיים" (מ., עומר, "מפגש עם מקום", יצחק דנציגר (קטלוג), 1981, מוזיאון ישראל, ירושלים, עמ' 12-7). בשיתוף עם האקולוג זאב נאווה וחוקר הקרקע יוסף מורין מהטכניון, הוחלט, בשלב ראשון, לאפשר למחצבה לחזור ולהתמזג עם הנוף הכללי מבחינה טיפוגרפית ומבחינת מערכת הצמחייה שתחזור ותגדל בה. האמן עסק בבחירת הצמחייה המתאימה, שיטות זריעה וביסוס הצמחייה, הכנת מצוקים ועוד. מאוחר יותר, בעקבות ביקור במקום עם הגיאולוג יהושוע יצחקי, הגיע דנציגר למסקנה כי לחשיפה שנוצרה בתהליך הכרייה ערך משלה, כיוון שנחשפו עדויות גיאולוגיות המלמדות על התפתחויות עבר בהתפתחות הנוף.

כיום, המודעות לאיכות הסביבה הולכת וגוברת, וקבוצות אמנים רבות בעולם פועלות בתחום זה. אחת הקבוצות המרכזיות נקראת גרינמוזיאום (Greenmuseum). משרדי הקבוצה ממוקמים בקליפורניה אך עיקר פעילותה ופרסומה נעשים ברשת האינטרנט. הקבוצה מכנה את עצמה "מוזיאון ירוק", ומנהל אותה סם באואר (Sam Bower), אך בעצם היא מנהלת מוזיאון וירטואלי בלבד, המציג עבודות הקשורות באיכות הסביבה ומפרסם אתרים שבהם נוצרות עבודות אדמה ופעילויות למיניהן. הקבוצה בוחרת את חבריה על פי הקריטריונים שהיא קבעה לאמנות סביבתית, אך מגמישה אותם בהתאם לשינויים באמנות ובטבע.

לפי ההגדרה הבסיסית, אמנות סביבתית:

  • מפרשת את הטבע, את תהליכיו, או הבעיות שאיתן צריך להתמודד האדם.

  • עוסקת בכוחות ובחומרים סביבתיים - יצירות האמנות מושפעות ממים, מרוח, מברקים ואפילו מרעידות אדמה, או משתמשות בהם.

  • בוחנת מחדש את יחס האדם עם הטבע ומציעה דרכים חדשות לקיום משותף.

  • עוסקת בשחזור ושיקום נזקים, בדרך כלל בדרכים אסתטיות.

בקבוצה גם נציגה ישראלית - שי זכאי, שעסקה בזיהום בבטון בנחל עציונה שבעמק האלה, ליד בית שמש. בשנת 1999 היא השתמשה בבטון שנאסף בערוץ הנחל כדי ליצור פסלי דגלים וחפצי אמנות אחרים. הפרויקט עורר את דעת הקהל, ובשיתוף פעולה בין האמנית, מדענים והקהילה נוקה ערוץ הנחל.

מקורות

הדס, נ., עיונים באמנות המאה העשרים, אורט, תל-אביב, 1998.
עומר, מ., יצחק דנציגר, כתר, ירושלים, 1986.
עומר, מ., "מפגש עם מקום", יצחק דנציגר (קטלוג), מוזיאון ישראל, ירושלים, 1981.
Read H., (ed.) Dictionary of Art and Artists, Thames & Hudson World of Art, London, 1994
Ingo, W., f., (ed.) Art of the 20th Century, Taschen, Koln, 2005, Vol 2, pp.500 - 502
Bianco, A., Ecological Art and Ethics, Nohra Corredor, 2006

אתר של ארגון "אמנות אקולוגית" מכיל מאמרים, תמונות וקישורים רבים
כניסה אחרונה 28/07/06

אתר המציג הגדרות לנושא וקישורים שונים
כניסה אחרונה 28/07/06

דף של האמנית הישראלית שי זכאי בתוך אתר גרינמוזיאון (Greenmuseum), אחת מקבוצות האמנים האקולוגיים
כניסה אחרונה 28/07/06

אתר המציג סדנה ולימודים בנושא ב Goddard College, מאוגוסט 2003. כולל מאמרים והגדרות
כניסה אחרונה 28/07/06

אתר רשמי של מרכז סיטקה לאמנות ואקולוגיה
כניסה אחרונה 28/07/06


כתב: נעם טופלברג

תוספות גולשים
דף בית | פעילות מקוונת | יוצרים רב-תחומיים | ציר זמן | מאגר תמונות
על האתר | תוכנית הלימוד | צור קשר | פורום