על האתר | תוכנית הלימוד | צור קשר
עמלנט משרד החינוך דף בית


המאורסים, ראובן רובין Engaged, Reuven Rubin
1929 ישראל
 שמן על בד, 99X80 ס"מ 

"הלכתי למחלקה הראשונה וברנש אחד הציג את עצמו. שמו רובין והוא אמן מפלשתינה. הוא מאוד מכוער, אבל מרתק. הוא חושב שיש לי עיניים מדהימות והוא מאוד חביב. בן 34 אבל עדיין רווק". כך כתבה אסתר דייוויס בת ה- 19 ביומנה בזמן הפלגה מניו-יורק לפלשתינה. סיפור אהבתם של בני הזוג נתקל בהתנגדות המשפחה של אסתר כיוון שרובין היה מבוגר ממנה בעשרים שנה, ומעבר לכך, אסתר נסעה לטייל בישראל ולא כדי להשתקע בה.

למרות כל זאת, התארסה אסתר לרובין והם התיישבו בתל-אביב הצעירה. ביצירה, בני הזוג מוצגים זה לצד זה כשהם ישובים על מרפסת ביתם. דמותו של הצייר ממוקמת ממש במרכז הקומפוזיציה כשמימינו ארוסתו, על רקע חשוך של פנים החדר ומשמאלו נוף העיר תל-אביב עם חוף ימה ויפו העתיקה באופק. רובין הציג עצמו במרכז שתי אהבותיו הגדולות – אשתו לעתיד והעיר תל-אביב, שתוארה כאהובתו בציורים מוקדמים יותר. היצירה היא אחד מהמוקדים בתערוכת הקבע בביתם בתל-אביב, שלימים הפך למוזיאון בית ראובן.

סגנונו של הציור נאיבי ולא ריאליסטי, והוא נע בין תיאור פרטני ומדויק של מרקמים וחפצים ובין אווירת חלום. הדמויות גדולות מידי ביחס לנוף, ונראות כממלאות את המרפסת הקטנה שבה הן יושבות. הווילון מעליהן מתנפנף ברוח ומשמש כחופה מאולתרת. האמן אוחז בכלי עבודתו – מכחולים ופלטה. כמו ברוב ציוריו עורו כהה, והוא לבוש בבגדים נוחים ובהירים ונועל נעלי בית. מאפיינים אלה מעידים על התערותו במציאות החדשה בארץ-ישראל ועל הנוחות שהוא חש בה. לעומתו אסתר לבושה בבגדים מהודרים, במיטב האופנה הבינלאומית של התקופה: גרבי ניילון לבנות, חצאית קצרה שחורה וחולצה מעוטרת זהב ולבן. היא אוחזת בידה זר פרחים גדול, המסתיר את נקודות המפגש בין גופה ובין גופו של בעלה לעתיד. עיניה הגדולות והכחולות, שאליהן נמשך רובין כבר בפגישתם הראשונה, מודגשות מאוד, ומביטות אל עבר הצופה.   

ישיבתה של אסתר נינוחה פחות מזו של רובין, וניכר כי עדיין לא התערתה באופן מלא במציאות החדשה. עם זאת, הכבשה, המייצגת את הישראליות, המקומיות, התמימות והקשר עם הקרקע, מניחה את ראשה על ברכיה של הנערה, כמו מזמינה אותה לחוש בנוח ולהחזיר אהבה לארץ.

בני הזוג אינם מוצגים באופן אינטימי. הם יושבים זה לצד זה, כל אחד מהם מביט אל נקודה אחרת, הפרחים מסתירים את מפגש גופיהם, ולא נראה שיש מגע ביניהם. יתר על כן, הגוף של אסתר מופנה הרחק מרובין, בתנוחה סגורה, אל עבר הצופה, וידיה ורגליה משולבות. למרות כל זאת, הפרחים, "החופה" המתנפנפת, האינטימיות של האפלה בחדר מאחור ותחושת הרוגע השורה על היצירה, מציגה תמונה של קירבה בין בני הזוג ונינוחות רבה זה עם זו.

ביצירה יש מפגש בין עולמות מנוגדים – גבר ואישה, איש מבוגר ונערה צעירה, מזרח ומערב, קידמה ומסורת, עבר והווה. מפגש זה מתקיים הן בין בני הזוג, כאשר אסתר היא הצעירה, המערבית ורובין הוא המבוגר, המזרחי, והן בנוף, המשלב בנייה מודרנית עם בנייה מסורתית מזרחית, דימויים טכנולוגיים מערביים כמו המטוס ואוניית הקיטור עם סירות החסקה המקומיות ובתי יפו העתיקה על גבי הסלעים.

האווירה הנינוחה והחלומית מתעלמת מהמציאות הקשה ששררה בארץ-ישראל באותה תקופה, שבה התחוללו מאורעות תרפ"ט ובהם טבחו ערבים ביהודים בכל רחבי הארץ סביב שאלת זכויות התפילה בכותל המערבי. מאורעות אלה שינו את יחס היישוב היהודי אל הערבים. ואולם, רובין אינו מציג מציאות זו במכוון. כמו אמנים אחרים של האסכולה הארץ-ישראלית, הוא ניסה להציג תמונת מציאות אוטופית, נאיבית וחלומית, של ארץ חדשה, גן עדן עלי אדמות. בהתאם לכך, היחסים בין בני הזוג מושווים ליחסים של העם עם ארצו המתחדשת. על-פי יצירה זו, בני הזוג עדיין בתהליך של התרגלות זה לזו ולמציאות החדשה, אך יחסיהם כבר התבססו, אהבתם פורחת, והעתיד נראה מבטיח.   

מקורות וקישורים
אתר מוזיאון בית ראובן
אתר ארכיון לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל
אדרת, עופר, סקס והעיר הלבנה, אתר עיתון הארץ, 27/07/12
פייפר, דיויד, אנציקלופדיה לאמנות הציור והפיסול, ירושלים, 2001.
צלמונה, יגאל, 100 שנות אמנות ישראלית, ירושלים, 2011.
תמוז, בנימין (ער'), דורית לויטה, גדעון עפרת, סיפורה של אמנות ישראל, תל-אביב, 1980.

כתב: נעם טופלברג

המאורסים, באדיבות מוזיאון בית ראובן
המאורסים, באדיבות מוזיאון בית ראובן
תוספות גולשים
דף בית | פעילות מקוונת | יוצרים רב-תחומיים | ציר זמן | מאגר תמונות
על האתר | תוכנית הלימוד | צור קשר | פורום