על האתר | תוכנית הלימוד | צור קשר
עמלנט משרד החינוך דף בית


האידיאולוגיה הפשיסטית fascism
1945-1919 איטליה
הפשיזם כהשקפת עולם וכתנועה פוליטית השואפת לכונן משטר רודנות אנטי דמוקרטית, החל באיטליה ב-1919, שנה לאחר תום מלחמת העולם הראשונה.

מקור המונח "פשיזם" הוא המילה הלטינית "פסקס", כלומר אגודת זרדים שבמרכזה גרזן שלהבו בולט כלפי חוץ. את ה"פסקס" היו אנשי חיל המשמר נושאים לפני בעלי המשרות הרמות ברומא העתיקה, כסמל שררה.

הפשיזם האיטלקי ייחס חשיבות ראשונה במעלה למנהיג ולמדינה, ותבע מן הפרט להיות מוכן להקריב את עצמו, את שאיפותיו ואת מטרותיו למען טובת הכלל. מייסד הפשיזם, בניטו מוסיליני, התיימר לשחרר באמצעות הפשיזם את ארצו מן העוני, מן הבעיות החברתיות ומן האבטלה.

עקרונות היסוד של הפשיזם הם:
  • המדינה מעל האזרחים - על אזרחי המדינה לשרת את מדינתם משום שהאדם הוא בן חלוף ואילו המדינה נצחית.
  • המדינה יוצרת את העם - המסגרת הקובעת את מטרות העם היא המדינה.
  • המדינה קובעת את המערכת הארגונית של החברה - אסור לבני האדם להתארגן באופן חופשי למען מטרות כלשהן. המדינה תקבע אם יש צורך בהתארגנות ומה יהיו מטרותיה.
  • הערצת הכוח והמלחמה - מוסיליני אמר כי "מוטב לחיות יום אחד כאריה מאשר מאה שנה ככבש... המלחמה לגבר כמוה כלידה לאישה... רגע בשדה הקרב שקול כנגד ימי דור".
  • מנהיגות וסמכות - למנהיג סמכות עליונה במדינה, משום שמלידה הוא בעל תכונות מתאימות לתפקידו זה. על שאר בני האדם, הנחותים ממנו, להיכנע לסמכותו מתוך אהדה ורצון.
  • עליונות גזעית - מן ההשקפה הגורסת כי אין שוויון בין בני אדם התפתחה בגרמניה תורת הגזע.
בשנים שבין שתי מלחמות העולם התפשטה האידאולוגיה הפשיסטית גם למדינות נוספות באירופה, ובהן גרמניה הנאצית, הונגריה, ליטא, פורטוגל וספרד.

לאחר עליית היטלר לשלטון בגרמניה בשנת 1933 חלה התקרבות בין הפשיזם האיטלקי לבין הנאציזם הגרמני. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה חברו גרמניה הנאצית, איטליה הפשיסטית ויפן הקיסרית ("מדינות הציר") והתייצבו נגד הדמוקרטיות המערביות וברית המועצות.

בשנת 1943 פלשו צבאות בעלות הברית לאיטליה והפילו את שלטון מוסליני ברומא. מוסליני הצליח להימלט לצפון איטליה ולכונן שם משטר פשיסטי במשך מספר חודשים, אך בראשית 1945 נתפס על ידי פרטיזנים איטלקים והוצא להורג. כך הקיץ הקץ על הפשיזם האיטלקי, אך עד שנת 1975 הוא נמשך בספרד תחת שלטונו של פרנקו.

מקורות
אביב אנציקלופדיה כללית לצעירים (1978), כרך 14, "פשיזם", עמ' 3111-3110.
האנציקלופדיה העברית, כללית, יהודית וארץ ישראלית (תשל"ו), כרך 28, "פשיזם", עמ' 449-446.
יבנה האנציקלופדיה לנוער (1993), כרך 12, "פשיזם", עמ' 174-173.

כתבה: מירי כתבן
תוספות גולשים
דף בית | פעילות מקוונת | יוצרים רב-תחומיים | ציר זמן | מאגר תמונות
על האתר | תוכנית הלימוד | צור קשר | פורום