על האתר | תוכנית הלימוד | צור קשר
עמלנט משרד החינוך דף בית


ספר נשים, נחמה גולן Book of Women
2000 ישראל
צילום מטופל במחשב 

"משנה תורה" הוא הספר ההלכתי החשוב ביותר של הרמב"ם ובו ארבעה-עשר חלקים, שנכתבו במקור בעברית. בספר סיכם הרמב"ם על פי נושאים את כל דיוני התורה שבעל-פה שנודעו עד זמנו. החלק הרביעי של הספר נקרא "ספר נשים", והוא עוסק בחמש הלכות – אישות, גירושין, ייבום וחליצה, נערה בתולה והלכות אישה סוטה.

"משנה תורה" הוא טקסט מכונן בארון הספרים היהודי, והחלק העוסק בנשים הוא הבסיס ההלכתי ליחס אל האישה ביהדות. ביצירה זו הטקסט משמש את נחמה גולן, אמנית מיצב וצילום חוזרת בתשובה. היצירה עוסקת במעמד האישה ביהדות והיחס בין המציאות ובין הטקסט: "בעבודתי הייתי רוצה לחקור את הזיקה הנשית לכתובים המסורתיים, את האופן שבו אמנית אישה (אשר שייכת לעולם הדתי) תופסת את הטקסטים הטעונים הללו וכיצד היא מעצבת אותם ליצירת מסר ייחודי משלה".

ביצירה מוצגות פניה של גולן משוכפלות פעמיים, פיה פעור, עיניה מביטות אל עבר הצופה במבט הנראה מהורהר ולא ממוקד, וידיה אוחזות בשקף שעליו מודפס דף הפתיחה לספר נשים. גולן לבושה שביס לבן ככלה, ופניה מכוסות בשקף המתפקד כהינומה. בצד ימין הטקסט קריא ובצד שמאל הוא הפוך ולכן קשה לקריאה, אך התבוננות פרטנית מבהירה כי מדובר באותו הטקסט ללא שינויים. מדובר באותו הצילום כשהוא משוכפל פעמיים ומוצג זה לצד זה בהיפוך.

פיה הפעור של גולן ותנוחת כפות הידיים מעלים מיד אסוציאציה לדימוי הנדוש של "הזעקה" של מונק, יצירה קנונית, העוסקת בבדידותה של נפש מעונה. אך הדימוי הנדוש מקבל כאן הקשר חדש ומקורי של כלה יהודייה, הכורעת תחת בדידותה הפנימית, שהיא תוצאה של מסורת יהודית פטריארכלית רבת-דורות. גם הטקסט ביצירה תומך בפרשנות זו, כיוון שהוא עוסק בהלכות אישות המפרטות את תפקידו של הבעל לאחר החתונה: "הלכות אישות, יש בכללן ארבע מצוות - שתי מצוות עשה, ושתי מצוות לא תעשה; וזה הוא פרטן:  (א) לישא אישה בכתובה וקידושין; (ב) שלא תיבעל אישה בלא כתובה וקידושין; (ג) שלא ימנע שאר כסות ועונה; (ד) לפרות ולרבות ממנה".

הדימוי של גולן מתייחס גם למסורת אמנותית מודרנית פמיניסטית, של עימות דמות האישה עם טקסטים שונים היוצרים מתח בינם לבין הדמות או מעלים סוגיות ואמירות שונות המתקשרות עם הרעיונות הפמיניסטיים של סוף המאה העשרים. כך למשל ביצירותיה של האמנית האמריקאית ברברה קרוגר, כמו "Not stupid enough" או "Love for sale". אלא שבניגוד לקרוגר, המשבצת מילים הנראות גזורות מעיתונים ומודבקות על הדמות כמו באופן אקראי, ללא קשר ישיר למעשיה, המילים של גולן ואופן הצגתן קשורות קשר הדוק לדמות. השקף משמש כהינומה, אך גם חונק את הדמות (שהבל פיה נראה היטב מבעדו) ומשתיק את קולה. כאמור, הטקסט שבחרה גולן גם הוא אינו מקרי וקשור באופן הדוק לתיאור דיוקן האמנית.

הבדל משמעותי נוסף בין היצירה של גולן ובין זו של קרוגר הוא השימוש של גולן בדמותה שלה ביצירה. קרוגר משתמשת בתמונות מהמדיה ובדמויות ידוענים שונים, ומעבירה דרכן ביקורת על הדרך שבה מדיית ההמונים מציגה את דמות האישה. לעומת זאת, גולן מתייחסת אל השניות והקיום החצוי שלה עצמה. כך ניתן להתייחס אל שכפול הצילום כאל ביטוי למאבק בין הצדדים השונים באישיותה ובביוגרפיה שלה – דתיות מול חילוניות, אמנות מול מגבלות הדת, ביטוי אישי ועצמאי מול הדרישה הדתית המופיעה בספר הנשים: "אבל גנאי הוא לאישה שתהא יוצאה תמיד, פעם בחוץ פעם ברחובות; ויש לבעל למנוע אשתו מזה, ולא יניחה לצאת אלא כמו פעם אחת בחודש או פעמיים בחודש, כפי הצורך: שאין יופי לאישה אלא לישב בזווית ביתה, שכך כתוב 'כל כבודה בת מלך, פנימה'." (משנה תורה, ספר נשים, הלכות אישות, י"ג, י"ד(.  

הכפלת הצילום והפיכתו גם מעידות על התהליכים הנפשיים שעוברת האמנית – מצד אחד, כפי שמעיד החלק שבו הטקסט פונה אל האמנית, היא מקבלת על עצמה את עול המצוות, ובמילותיה: "יש רצון וכוונה של אותה אישה מאמינה לקבל, להסכים ולהתאחד עם תכני הטקסט לצמצם רווח בינה ובין הטקסט". ומצד אחר, כפי שמעיד החלק שבו הטקסט פונה אל הצופה, היא מתנגדת לתכנים ומפנה אותם לשיפוטו של הצופה.  

לכאורה, או שמא הלכה למעשה, העיסוק באמנות נראה כסותר ציוויים אלו. האמנות מחייבת חשיפה מתמדת וביטוי אישי חופשי ללא צנזורה. העיסוק באמנות גם מצריך התבודדות, השקעה וחופש פיזי וכלכלי. לא בכדי נקראה אחת התערוכות של גולן "אוהל משלך" (2004), כותרת המתייחסת ישירות אל הספר הפמיניסטי הקנוני "חדר משלך" של ורג'יניה וולף. הטקסט המכונן של וולף מגדיר את הצורך בעצמאות כלכלית ופיזית של האישה כדי שתוכל ליצור יצירה אמנותית.

על היחס בין העיסוק באמנות ובין החזרה בתשובה אומרת גולן: "במקום של ההבנה את האמנות מתקיימת אצלי תמיד שאלה שנשארת תלויה באוויר 'עד כמה כל העשייה האמנותית היא בגדר עבודה זרה?' זו שאלה שכאישה דתייה יש לבחון ולברר אותה. בסופו של דבר, אמנות היא עיסוק בעצמיות ובביטויה וזה מצב שנוגד את המחשבה הדתית. אבל אני גם לא ממש יכולה להתגבר על עצמי. זה חלק ממני".

 תודה מיוחדת לאמנית על הארותיה והערותיה

קורות וקישורים
ערמון, א. א., "ביקור בסטודיו של נחמה גולן" עכבר העיר, 11/12/09
פנחס-כהן, ח., "המיצב כ"מקום" לשיח או מטאפורה תרבותית" באתר Artportal
פנחס-כהן, ח., "אוהל משלה"
שפרבר, ד., "אוהל משלה": מיצירותיה של נחמה גולן, באתר קולך, 07/11/08
שפרבר, ד., "יום שהוא לא יום ולא לילה", באתר ערב רב, 26/06/11
(
מתוך קטלוג התערוכה ("קונטרס"): נחמה גולן, "בין הזמנים", בית האמנים, תל-אביב, 2011)
שפרבר, ד., "הגולם קם מאוצרו", אתר מארב, 05/07/09
אתר Art-text
אתר Artportal
אתר מט"ח
אתר מוזיאון עין חרוד
אתר Telavivcity
שפרבר, ד., "בניין וקניין יחסי יהדות-איסלאם ביצירתן של שלוש אמניות דתיות", מקראי קודש, מועדי ישראל והאמנות היהודית העכשווית, עמ' 118 – 124, ללא שנה.

כתב: נעם טופלברג

ספר נשים, 2000, באדיבות האמנית
ספר נשים, 2000, באדיבות האמנית
תוספות גולשים
דף בית | פעילות מקוונת | יוצרים רב-תחומיים | ציר זמן | מאגר תמונות
על האתר | תוכנית הלימוד | צור קשר | פורום