על האתר | תוכנית הלימוד | צור קשר
עמלנט משרד החינוך דף בית


הוא הלך בשדות, יגאל תומרקין He walked through the fields, Igal Tumarkin
1967 תל-אביב

ברונזה , 48X46X175 ס"מ

יצירה זו, חלק מסדרה גדולה של פסלים שיצר תומרקין בשנות השישים והשבעים של המאה ה-20, נתפסה מיד כביקורת נוקבת של האמן על מיתוס הלוחם והקרבן הישראלי. כותרת היצירה לקוחה מכותרת ספרו המיתולוגי של משה שמיר מ- 1947 המתאר את אורי, הצבר הלוחם העשוי ללא חת, המקריב את חייו למען המולדת. כותרת הספר מתבססת על שירו המפורסם של נתן אלתרמן "האם השלישית". השורות :" ... בני גדול ושתקן,/ ואני פה כותונת של חג לו תופרת./ הוא הולך בשדות, הוא יגיע עד כאן./ הוא נושא בלבו כדור עופרת" שימשו מוטו מרכזי בספר ובמיתוס הישראלי הנבנה.

תומרקין יצר שלושה העתקים של הפסל. האחד נמצא באוסף מוזיאון תל-אביב, השני באוסף האמן והשלישי, רובו בצבע חאקי, נמצא באוסף פרטי. דמות החייל מורכבת מחלקי נשק ומיציקות גוף של האמן בברונזה שחורה. הדמות שיצר תומרקין מהווה היפוך גמור לדמות המיתולוגית המתוארת בספר ובשיר. הניגוד בין שם הספר הטעון כל כך ובין הדמות המפלצתית, ספק אנושית ספק מכונה שיצר תומרקין, יוצר תחושה סוריאליסטית של דחייה וחתירה תחת המיתוסים המקובלים של החברה הישראלית. 

הפסל מציג דמות אדם, המזוהה כחייל, כנראה טייס בצה"ל. הדמות חובשת משקפי שמש וחורצת לשון אדומה מדם, ספק בעווית מוות ספק בלגלוג. בטנה פתוחה ומלאה בכלי נשק, המחליפים את אבריה הפנימיים. עורה נראה שרוף ומתקלף מעליו. כלי הנשק בגוף הדמות צבועים בשחור ובאדום, ועל הכדור בתחתית בטנה מצויר חץ המקובל במפות קרב.

לועו של החייל פעור לרווחה, כשל חיית טרף (כפי שתיאר חוקר האמנות והתרבות ז'ורז' בטאיי במאמרו "הפה"), וקנה הבליעה החשוף שלה מורכב מקנה רובה. הדמות הופכת מאדם למכונה חסרת רגש העשויה מתכת וכלי נשק. הרמז כאן ברור: המלחמה ותאוות ההרג והניצחון של מלחמת ששת הימים הפכו אותנו למכונות מלחמה המקדשות את המוות במקום את החיים. היצירה יוצאת כנגד השמחה והאופוריה שאחזו בעם עקב הניצחון במלחמה, ומזכירה את ההרג, המוות והחייתיות שהן תוצאותיה האמיתיות. יותר מכל היצירה יוצאת כנגד הנזק הנפשי שנגרם לעם ולחיילים. היצירה מזהירה מפני קידוש המוות והמלחמה, ובמידה רבה חוזה את האסון של מלחמת יום הכיפורים.

פסל זה היה כאמור אחד מסדרה של פסלי חיילים ודמויות שהפכו את גוף האדם למפת קרב הנושאת עליה את צלקות המלחמה, הפיזיות והנפשיות. המחאה של תומרקין חלחלה עמוק אל תוך שנות השבעים, והשפיעה על אמנים נוספים שיצאו כנגד מיתוס הקרבן והגבורה. בהקשר זה כתב על תומרקין מבקר האמנות הצרפתי פייר ראסטני:
"מהשואה עד לאינתיפאדה. הוא היה אדם של כל הקללות והמארות
קדושות
חילוניות
צודקות
לא צודקות
אמיתיות
כוזבות
הוא היה איש של המארות שהעדיף להתמודד עם זעקות הכזב מאשר ליהנות מהנוחות שבשתיקה. הוא היה פוגעני מתוקף צו המוסר האישי. הוא התכוון לשקף ביצירותיו את המציאות הפוגענית של תקופתו, כך שהלך עד לקצה התוואי של תרבותו ונאחז בדחף ההומניסטי העצום שלו כדי להטות אותה".

מקורות וקישורים
אתר מוזיאון תל-אביב
אתר האנציקלופדיה מט"ח
אתר מכונת קריאה
אתר Mayart
אתר סמינר הקיבוצים
אתר e-mago
אתר עיתון הארץ

כתב: נעם טופלברג

תוספות גולשים
דף בית | פעילות מקוונת | יוצרים רב-תחומיים | ציר זמן | מאגר תמונות
על האתר | תוכנית הלימוד | צור קשר | פורום