על האתר | תוכנית הלימוד | צור קשר
עמלנט משרד החינוך דף בית


בניין בית המשפט העליון Supreme Court
1986 ירושלים
קישור לאתר

בית-המשפט העליון הוא מקום מושבה של הרשות השופטת במדינת ישראל. יחד עם משכן הכנסת (הרשות המחוקקת) והממשלה (הרשות המבצעת) הוא מהווה את אחד משלושת הבסיסים של שלטון החוק במדינה הדמוקרטית.

וכך מתאר הנשיא לשעבר שלבית-המשפט העליון, השופט אהרון ברק, את תפקידה של הרשות השופטת: "תפקידה של הרשות השופטת הוא להכריע בסכסוכים - בין פרט לפרט, בין פרט לשלטון. אגב הכרעה בסכסוכים, וכתוצר לוואי של הכרעה זו, על השופט לקבוע את הדין על-פיו הוא מכריע בסכסוך... כאשר יצירת משפט זו נעשית על-ידי בית-המשפט העליון, היא מחייבת - מכוח הלכת התקדים - את כל בני הציבור" (מתוך דבר נשיא בית-המשפט העליון, אתר בית-המשפט העליון).

בהצעה שכתבו האדריכלים רם כרמי ועדה כרמי-מלמד לתכנון המבנה הם הגדירו כי "ייעודו של הבניין בפיאור החוק מומחש באמצעות היחס אל העבר ואל הזיכרון המתמיד בזמן; כי ביחס לזיכרון האורבני עתיק היומין של ירושלים - אין אנו יותר מעוברי אורח, טיילים מזדמנים בהיסטוריה גדולה... את ההרגשה הזו ניסינו ליצור בתוך הבניין, במסלול ההליכה של הקהל" (עדה כרמי-מלמד, רם כרמי, "בית-המשפט העליון, ירושלים", אדריכלות לירית, הוצאת משרד הביטחון, ירושלים, 2001, ע"מ 256).

המבנה אם כן מתייחס בצורותיו הן למקום שבו הוא נבנה - העיר ירושלים, על המסורת האדריכלית והתרבותית שלה, הן למסורת הקדומה של המשפט העברי והן לתפקידו כבית-משפט עליון מודרני. כלומר, המבנה מתבסס על שלושה רבדים:

1. רובד מקומי (העיר ירושלים),
2.
רובד לאומי-היסטורי ותרבותי (התנ"ך והמקורות היהודיים)
3.
ורובד אוניברסלי (משפט וצדק).

תפיסתו זו מושתתת על ציטוטים היסטוריים והתייחסות לערכים תרבותיים ולערכים המסורתיים של המקום, תוך פרשנות שלהם ביחס לתפקוד העכשווי של הבניין. בכך התפיסה מתקשרת במידה מסוימת עם אדריכלות פוסטמודרנית,  של שנות השבעים והשמונים, שציטטה ערכים אדריכליים קלאסיים במבני ציבור, למשל, “פיאצה איטליה” של האדריכל האמריקני צ'רלס מור (Moore).

המבנה ממוקם על גבעת רם, משקיף מגבוה על קריית הממשלה ועל העיר ירושלים. סביבו ממוקמים מבני ציבור אחרים, היוצרים יחדיו סביבה שלטונית ותרבותית – מבנה הכנסת (הרשות המחוקקת) ומבנה מוזיאון ישראל, המסמל עוגן תרבותי והיסטורי.

המבנה כולו מחולק לארבעה אגפים:

1. אולמות המשפט,
2. לשכות השופטים,
3. הספרייה
4. החנייה.

ארבעת האגפים מתייחסים לארבעת הרבעים של ירושלים העתיקה, ומחלקים אותם שני צירים מאונכים זה לזה. תפיסה זו מקורה בתכנון המחנות הצבאיים הרומיים מתקופת שלטון האימפריה הרומית בפרובינציות. על-פי תפיסה זו יש לתכנן את העיר על שני צירים – הקרדו (ציר הרוחב) והדוקומנוס (ציר האורך), היוצרים רשת רחובות ואזורי מגורים המאורגנים סביב בנייני ציבור. העיר הטיפוסית בתקופת האימפריה הרומית נבנתה על-פי דגם זה של מחנה צבאי, על שטח מרובע ששני הצירים חילקו אותו לארבעה אזורים שווים למדי. בבניין בית-המשפט העליון ציר הקרדו (צפון-דרום) מתמשך משער הכניסה ועד למבנה הכנסת, והוא מעוצב כסמטה ירושלמית בעלת קשתות מרובעות שמעליהן החלונות של לשכות השופטים. ציר הדוקומנוס (מזרח-מערב) הוא הציר המרכזי של תנועת הקהל, והוא חוצה את הבניין לאורך - מהחלון המזרחי הצופה לשכונת נחלאות ועד לחלון מהערבי הצופה אל הים.

המבנה כולו מוקף בחומה בצורה המעוטרת בחלונות ארוכים וצרים, המזכירים בצורתם את חרכי הירי בחומת העיר ירושלים. החומה מסמלת את שלושת הרבדים שהוזכרו קודם: חומת העיר העתיקה (מקומי), הפסוק "שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך... ושפטו את העם משפט צדק" (דברים ט"ז, י"ז), המעיד על המנהג של שופטים לשבת ליד חומות ושערי העיר (לאומי-היסטורי), והחומה כמבצר הצדק והמשפט (אוניברסלי).

השפה האדריכלית של המבנה מבוססת על צורות גיאומטריות מדויקות. משמעותה של הצורה הגיאומטרית היא הנחלת חוקים ברורים על-ידי האדם על הטבע. זאת כיוון שצורות גיאומטריות אינן צורות טבעיות אלא ארגון, על-פי חוקיות קבועה, של צורות טבעיות על-ידי המוח האנושי וניסיון למצוא חוקיות וסדר בכאוס הטבעי. מעבר לכך צורות המבנה מתייחסות לצורות ארכיטקטוניות קלאסיות כגון הרוטונדה (מבנה מרכזני מעוגל), הפירמידה, הארקדה (מעבר מחופה מוקף קשתות) והקולונדה (שדרת עמודים בתוך מבנה). שער בית-המשפט מתייחס בצורתו אל שמונת שערי העיר העתיקה.

חלקי המבנה השונים:

אולמות המשפט: המבנה המוארך של אולמות המשפט מושפע ממבנה הבזיליקה הרומית – מבנה ציבורי שבו התקיימו גם משפטים ואסיפות. בתקופה הביזנטית אימצו את סוג המבנה הזה הכנסייה הנוצרית וכן בתי-הכנסת בארץ ישראל. במבנה בית-המשפט יש חמישה אולמות: אולם מרכזי ששני האדריכלים תכננו ביחד, וארבע אולמות נוספים, ששניים מהם תכננה עדה כרמי-מלמד, ושניים מהם תכנן רם כרמי. הכניסה לכל אולם מעוצבת גם היא כשער כניסה, בהתייחס למסורת של ישיבת השופטים בשער. האולמות שתכננה עדה כרמי-מלמד מעוצבים בפשטות יחסית ובניקיון גיאומטרי, והאולמות שתכנן רם כרמי הם מפוארים, ומקשטים אותם כותרות מוזהבות, המתייחסות למסורת הרומית. השופטים יושבים בגומחות, ומעליהם חלון שנועד להכניס אור למבנה ולסמל את עין הפקוחה גם על השופטים.

לשכות השופטים: ממוקמות בחלק הדרומי של המבנה, מעל לאטריום (חצר סגורה מוקפת בקשתות), שמקור ההשראה שלה הוא החצר הפנימית של מוזיאון רוקפלר (הריסון, 1938). במרכז החצר עוברת אמת-מים וממוקמת בריכה, ויחד הן יוצרות צורה של מפתח – המפתח לצדק ולאמת. המים משקפים את השמים, ומתייחסים לפסוק מתהילים: "אמת מארץ תצמח וצדק משמיים נשקף" (תהילים פ"ה, י"ב). המים גם מסמלים את התנאי הראשוני להיווצרותה של חברה אנושית. המים זורמים בקו ישר, המבטא את עקביות החוק וחוסר פנייתו, ועם זאת, מקרוב רואים שהרוח יוצרת אדוות על המים והזרימה אינה חלקה – הצדק יכול להיות גם סובייקטיבי.

הספרייה: ממוקמת בהמשך ללשכות השופטים, לכיוון צפון, והיא מורכבת משלוש צורות גיאומטריות המוצבות זו בתוך זו – מרובע, עיגול ופירמידה. המרובע והמשולש יוצרים מבנה מרכזני (שמרכזו רחוק באותה מידה מכל קצותיו), הלקוח מהמסורת הרומית ושימש כמבנה קבורה, תפילה ובשלב מאורח יותר - הטבלה לנצרות. הפירמידה, העשויה לוחות נחושת ירוקים, היא סמל מצרי קדום לשאיפה אל עולמות עליונים ועם זאת ליציבות.

החנייה: ברובה תת-קרקעית וממוקמת מצפון למבנה. חלקה העליון מתייחס בצורתו לצורת הספרייה, וחוזר על צורת העיגול בתוך מרובע. זו הכניסה והיציאה הרגלית לתוך החנייה. במרכז העיגול הפנימי מצוי גרם מדרגות, היורד בקו ישר אל תוך האדמה.

במעבר מן הכניסה אל אגף המנהלה תלוי לוח מרובע ובו תשעה סמלים, המסמלים את חלקי המבנה השונים ואת המשמעויות העולות מתפקידיו של המבנה. הסמלים מתייחסים לאגפים השונים הן בעיצובם והן בחומר שממנו הם עשויים. מעל לתבליט מצוטט הפסוק "מאזני צדק אבני צדק איפת צדק והין צדק יהיה לכם" (ויקרא י"ט ‏36).

למה מתייחסים הסמלים?

מסמל את אגף התחזוקה של המבנה 

אגף האבטחה 

סמל מעץ המייצג את לשכות השופטים 

קשת המסמלת את חצר הקשתות 

פירמידה מוקפת במעגל נחושת ומייצגת את הספרייה 

אבן ירושלמית עם שער מדורג - אולמות המשפט 

קשת מאבן – הכניסה הראשית לבניין 

סורגים המייצגים את שירות בתי הסוהר 

אזור הקפיטריה והחצר הצמודה לה 



מקורות

שרון, י., בניין בית-המשפט העליון, ירושלים, ירושלים , 1993
מירון אייל, "המפתח" –בית-המשפט העליון רחוב שערי משפט, ירושלים וכל נתיבותיה הוצאת יד יצחק בן-צבי , ירושלים 1996.
האתר הרשמי של בית-המשפט העליון, סיור וירטואלי
אתר משרד החינוך, תמונות



כתב: נעם טופלברג
עריכה לשונית: מיכל שקד

תוספות גולשים
דף בית | פעילות מקוונת | יוצרים רב-תחומיים | ציר זמן | מאגר תמונות
על האתר | תוכנית הלימוד | צור קשר | פורום