על האתר | תוכנית הלימוד | צור קשר
עמלנט משרד החינוך דף בית


תערוכה לשיקום חירייה hiriya
2000 מוזיאון תל-אביב
"התערוכה לשיקום חירייה" , שנערכה בשנת 2000, עסקה באתר "חירייה" שהנו הר של אשפה שגובהו שמונים וחמישה מטרים.

חירייה, הממוקמת בנקודת המפגש של הכבישים הראשיים במרכז הארץ והיא האתר הראשון שאותו רואה כל נוסע המגיע ארצה במטוס, הפכה בשנים האחרונות סמל להזנחה ונושא לדיונים בנושא האקולוגי, והיא מהווה תזכורת לאסונות הנגרמים מניהול לקוי.

עוד לפני שהתקיימה התערוכה, הצליחה חירייה למשוך אליה יוצרי קולנוע, משוררים, סופרים ואמנים שזיהו את קסמה הרומנטי, המכוער, המנוון, הדחוי, הבלתי צפוי והמאיים.

התערוכה מתחה ביקורת על הרגלי הטיפול בסביבה ובנוף וביקשה לחדד את המודעות לחיוניותם של מהלכים לריפוי אקולוגי ולמניעה של זיהום. מצד אחד היא ניסתה לחשוף לעיני הציבור את ממדיו העצומים של הנזק שכבר נעשה ואת הצורך למנוע הידרדרות נוספת באיכות הסביבה, ומן הצד האחר היא ביקשה לשלוח מסר חיובי, שלפיו גם מתוך הפסולת הגדולה ביותר אפשר לברוא חיים חדשים, יצירה, עניין ואפילו יופי. האמנים הצביעו על גודל האפשרויות לטיפול חיובי ושונה בסביבה. טיפול של שיקום, ריפוי, מניעת נזקים ודאגה לעתיד שבו האוויר נקי והמים טובים לשתייה.

מטרה נוספת של התערוכה הייתה לעורר את השיח בשאלת הדיאלוג ביו אמנות וחללים ציבוריים.

האמנים שהוזמנו להשתתף בתערוכה הגישו הצעות שביקשו לחלץ את המושג "פארק ציבורי" מכבלי העבר והמסורת, וליצור יצירות בעלות משמעות שיפתחו גישה חדשה לאקולוגיה. רבות מהעבודות נראות אוטופיסטיות אך מטרתן הראשונית הייתה לשקם את חירייה.

בין האמנים, האדריכלים והמעצבים שהציגו היה אדריכל הנוף שלמה אהרונסון והוא הציע כמה הצעות פונקציונליות ואסתטיות. אחת מבין הצעותיו הייתה להניח בתוך תל חירייה צינורות חלולים שיתעלו את הגזים הרעילים; ניקיון האדמה מהגזים יאפשר הצמחת יער על מדרונות התל. במרכז התל מציע אהרונסון ליצור אגם מלאכותי שיאפשר לציפורים שניזונו מהזבל במקום ליהנות מטבע נקי. עוד מציע אהרונסון להאיר את התל בלילה, כך שממבט המטוס ישתקף מראה המזכיר כנף ציפור (מבט על התל מלמעלה).

אמן נוסף שהציג בתערוכה הוא מיכה אולמן. מיכה אולמן טוען שעיר צריכה ללמוד לחיות עם האשפה שלה. הוא חושב שיש ליצור מודעות בקרב הציבור למיון ולמחזור הזבל, ומציע פרויקט בשלושה שלבים. השלב הראשון: הקמת מתקני מיון ומחזור תת-קרקעיים בכל בית ובכל רחוב; השלב השני: ריקון מרכזי של הר האשפה (חירייה) באמצעות שרפה מבוקרת (כהר געש פעיל), ובניית מבנה מיון ומחזור ענק במקום שיתפנה לאחר השרפה. בשלב השלישי יש להפוך את המקום לשמורת טבע מלאכותית שאליה יוכל הקהל להגיע ולהציץ לתוך המבנה החדש.

מקור
וייל, מרטין (2000), חירייה במוזיאון, הוצאת מוזיאון תל אביב, עמ' 28-8.

כתב : פיטר מלץ
תוספות גולשים
דף בית | פעילות מקוונת | יוצרים רב-תחומיים | ציר זמן | מאגר תמונות
על האתר | תוכנית הלימוד | צור קשר | פורום