על האתר | תוכנית הלימוד | צור קשר
עמלנט משרד החינוך דף בית


שואת יהודי אירופה The Jewish Holocost
1945-1933 אירופה
המילה "שואה" הפכה מושג לציון השמדת יהדות אירופה בין השנים 1945-1933 בידי הנאצים. השואה החלה עם רדיפת יהודי גרמניה בשנת 1933, השנה שבה עלה לשלטון אדולף היטלר, המנהיג הנאצי וצורר היהודים. השמדת היהודים הייתה פעולה מאורגנת ומתוכננת לפרטי פרטים, וסופה היה בהשמדה המונית של כ-6 מיליון מיהודי אירופה בימי מלחמת העולם השנייה.

אידאולוגית הרדיפות וההשמדה
מבחינה רעיונית התבססה השמדת היהודים על תורת הגזע שאימצה המפלגה הנאצית בגרמניה. הנאצים ראו ביהודים גזע נחות שיש לחסלו על מנת להדירו באופן גורף מן העולם. היהודים הוצגו כערמומיים, הקושרים קשר כדי להשתלט על העולם בעזרת ההון הרב שבידיהם. במקביל ראו הנאצים ביהודים שליחים של התנועה הקומוניסטית.

הרקע לליבוי שנאת היהודים קשור במשבר הכלכלי שפקד את גרמניה. בעקבות מפלתה במלחמת העולם הראשונה היה על גרמניה לשלם פיצויים גבוהים מאוד ל"מדינות ההסכמה". תשלום הפיצויים ערער את המשק הגרמני, וגרם לאינפלציה מסחררת ולאבטלה רחבת היקף. הנאצים הציגו את היהודים כאשמים במצב, כמי ש"תקעו סכין בגב האומה הגרמנית", וכאויביה הגדולים של גרמניה ושל האנושות כולה.

מהלכי הרדיפות וההשמדה
ב-30 בינואר 1933 הפך היטלר, באמצעות תחבולות פוליטיות, לראש ממשלת גרמניה, ומיד לאחר עלייתו לשלטון החלו הנאצים לפגוע באופן שיטתי ביהודי המדינה. פורסמו חוקים וצווים שהקנו בסיס משפטי להגבלות אזרחיות על היהודים, בהם חקיקה שנועדה לסלק את היהודים מן החיים הציבוריים ולאלצם לעזוב את גרמניה.

לקראת סוף שנות השלושים גברו הפגיעות ביהודים. אחד מן השיאים היה "ליל הבדולח", הלילה שבין ה-9 ל-10 בנובמבר 1938 שבו הוצתו מאות בתי כנסת, נבזז רכוש יהודי רב, ואלפי יהודים נכלאו במחנות ריכוז, נפצעו ונהרגו. חלק מן היהודים עזבו את גרמניה בחוסר כול, אך רוב מדינות העולם סירבו לקבלם, והנאצים טענו שזו היא ההוכחה לכך שאף שאר העמים מואסים ביהודים.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה החלו הנאצים לרכז יהודים בכל השטחים שכבשה גרמניה ולשלול מהם את חופש התנועה. באביב 1940 הוקמו גטאות בכמה ערים בפולין, והגרמנים גזרו שכל יהודי מגיל 10 ומעלה ישא "אות קלון" בצורת מגן דוד צהוב. היהודים נכלאו בגטאות בצפיפות ובתנאים תברואתיים קשים שגרמו לפרוץ מגפות ולתמותה של יהודים רבים. עם הרחבת הכיבוש הנאצי הוקמו גטאות במקומות נוספים ברחבי אירופה. היהודים רוכזו ברובעים מיוחדים שהוקפו בחומה, בגדרות עץ ובתיל, והיציאה מתחומי הגטו נאסרה עליהם. העוברים על הכלל הזה נידונו למוות. מטרת הנאצים הייתה לבודד את היהודים מן העולם החיצון ולהביא להכחדתם ההדרגתית והאכזרית, תוך גזל רכושם והתשת כוחם בעבודות כפייה, ברעב, במחלות או בניסויים רפואיים שונים.

בכל גטו הוקמה מועצה יהודית (יודנרט) שחבריה היו יהודים שנבחרו על ידי הנאצים וביצעו את הוראותיהם. המועצה עסקה בהקמת מוסדות סיוע כמו בתי תמחוי, מתן עזרה רפואית וכו'.

על אף התנאים הקשים לא פסקו בגטאות פעולות החינוך והתרבות, נחוגו חגי ישראל: נערכו מסיבות, פעלו תנועות נוער, התפילה בציבור נמשכה, סופרים ומשוררים לא חדלו לכתוב. הציבור היהודי עשה ככל יכולתו כדי לשמור על צלם אנוש אף על פי שהנאצים ביקשו לשבור את רוחו, בנוסף לפגיעות הפיזיות.

בסוף שנת 1940 החלו הנאצים בהכנות לפלישה לברית המועצות. היטלר טען שברית המועצות מנוהלת למעשה על ידי היהודים המנסים להשתלט על העולם באמצעות הקומוניזם. הקשר שיצרו הגרמנים בין היהדות והמשטר בברית המועצות היה אחד היסודות החשובים של האידאולוגיה הנאציונל-סוציאליסטית, ופתח פתח לתכנית ההשמדה ההמונית והמוחלטת של היהודים המכונה "הפתרון הסופי". ואכן, כאשר כבש הצבא הגרמני בברית המועצות שטחים שבהם היו יהודים רבים, החלו הנאצים במלאכת הרצח ההמוני בדרכים אכזריות שונות. במקביל החלו הנאצים אף בתכנון שיטתי של השמדת היהודים בחלקים נוספים של אירופה, ושלחו רבבות יהודים אל המוות בתאי גזים.

בשנת 1941 החלו לפעול מחנות מוות באירופה, ובהם רצחו הנאצים, יותר מ-3.5 מיליון, יותר ממחצית קרבנות השואה.

גרעיני מרידות ודרכי הישרדות
למרות הגזרות, המוות והסבל הרב שעברו על היהודים ברחבי אירופה היו ביניהם גם גרעיני מורדים שניסו להתנגד ולהתאגד ללחימה פרטיזנית. בשנים 1943-1942 היהודים השתלבו ביחידות פרטיזנים סובייטיות שפעלו בעיקר ביערות באוקראינה, רוסיה וליטא. יהודים רבים לחמו במחתרות בצרפת, בהולנד, בבלגיה, ביוגוסלביה ועוד. היהודים הצליחו להתקומם אף במחנות המוות: ב-2 באוגוסט 1943 התמרדו אסירים בטרבלינקה, וב-14 באוקטובר 1943 מרדו אסירי סוביבור. רוב המורדים נהרגו מיד מירי השומרים, ומעטים הצליחו להימלט.

במהלך תקופת השואה ניסו יהודים להינצל בדרכים שונות: על ידי בריחה מחוץ לתחום שליטת הנאצים, על ידי שהייה במקומות מסתור ביישובים או ביערות, או על ידי טשטוש זהותם היהודית באמצעות תעודות מזויפות. בכל המקרים הללו נעזרו היהודים בנוצרים - "חסידי אומות העולם".

בשואה הושמדו כ-6 מיליון יהודים מתוך מיליונים שחיו בארצות שכבשו הנאצים. במבצעי ההשמדה ההמוניים לקחו חלק גם רבים מבני המדינות שנכבשו בידי הנאצים ולא רק הנאצים עצמם. רוב ארצות העולם לא עשו כמעט דבר להצלת היהודים; מעבר לזה הן אף סגרו שעריהן בפני הניצולים. לא נענו גם דרישות המנהיגות היהודית והציונית בעולם כי בעלות הברית (אנגליה וארצות הברית) יפציצו את מחנות ההשמדה. שנים נמשך הרצח ההמוני של יהודי אירופה מול קשר השתיקה של העולם.

ניצולי השואה השתלבו במאבק על הקמתה של מדינת ישראל, ועם כינון המדינה היו הניצולים בין מנהיגיה ובוניה.

מקורות
אביב אנציקלופדיה כללית לצעירים (1979),כרך 16, "שואה", עמ' 3511 - 3507.
האנציקלופדיה העברית, כללית, יהודית וארץ ישראלית (תשל"ט), כרך 13, "שואה", עמ' 710-676.
יבנה האנציקלופדיה לנוער (1993), כרך 14, "שואה", עמ' 528-476.

כתבה: מירי כתבן
תוספות גולשים
דף בית | פעילות מקוונת | יוצרים רב-תחומיים | ציר זמן | מאגר תמונות
על האתר | תוכנית הלימוד | צור קשר | פורום