על האתר | תוכנית הלימוד | צור קשר
עמלנט משרד החינוך דף בית


קיר השואה והגבורה, נפתלי בזם From Holocaust to Rebirth, Bezem
1971-1970 יד ושם, ירושלים
 תבליט אלומיניום יצוק 

הקשר של נפתלי בזם עם השואה החל עוד בילדותו. בזם, יליד אסן שבגרמניה, עלה לארץ במסגרת עליית הנוער באוגוסט 1938, שבועיים לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה. הוריו, שנשארו בגרמניה, נספו באושוויץ ב-1943. בשנת 1947 יצא עם משלחת מורים למחנות העקורים בקפריסין, שם הקימו מוסדות חינוך.  

בהתאם לאווירה ששרתה בשדה האמנות הישראלי תחילה התכחש בזם לשואה ביצירתו. הוא החל לכלול ביצירתו את סמליה, הייחודיים לו, רק בשלב מאוחר יותר, כאשר האירועים הפוליטיים ומאוחר עוד יותר, האישיים, יצרו מערכת הקשרים סבוכה עם זיכרונותיו ורגשות האשם שלו כפליט.

משפטו של אדולף אייכמן בשנת 1961 יצר אצל בזם תנופה חדשה של ציורים המסמלים את השואה. דמות האם תופסת בציורים אלו תפקיד מרכזי כמו גם הסמלים אניית המעפילים, הפמוטים, דגים, וגור אריה יהודה. המילון הצורני הזה מלווה את דימויי הקרבן והשואה של בזם מאז.

שיאו של תהליך ייצוג השואה ביצירתו של בזם הוא ללא ספק תבליט האלומיניום "קיר השואה והגבורה" שהזמינה הנהלת יד ושם בשנת 1970. התבליט מחולק לארבעה חלקים היוצרים נרטיב אחד, המסודר על ציר זמן החל מן השואה ועד לתקומה.

ארבעת החלקים הם:
1.      שואה
2.      גבורה
3.      עלייה (הסירה)
4.      תקומה (האריה)

בחלק הראשון, "השואה", מתוארת אישה, אם המשפחה. האם אוחזת בשני פמוטים הפוכים המייצגים אותה ואת חורבן המסורת והיהדות. מעליה ארובה מעשנת, סמל מקובל לשואה ולמשרפות, ומספר מבנים המייצגים את המחנות והמשרפות. כמו בציורים רבים שלו, מימינה מתואר הדג המכונף, סמל הקרבן, בשילוב עם המלאך שקצרה ידו מלהושיע, הפעם ערוף ראש. 

הדג – הקרבן, הוא גם החיבור של החלק הראשון לחלק השני – "הגבורה". חלק זה מייצג את מרד גטו ורשה באמצעות תיאור סמלי של מבנים עולים באש ודמות גבר, הפוכה גם היא, האוחזת בידה האחת במעין כידון עולה בלהבות, ובשנייה בסולם המייצג את התקווה ואת העלייה לארץ ישראל. הדג מתואר ביצירות רבות של בזם, שהצהיר "בכל עבודתי מופיעים מוטיבים כמו דג אילם או דג שחוט כסמלים לעם היהודי".

חלקה השלישי של היצירה מתאר את "העלייה" באמצעות סירה, גם היא מוטיב חוזר ביצירותיו של בזם, ובה נראה האמן עצמו בדמות גור אריה יהודה, אוחז במשוטים המייצגים כלי פולחן מבית המקדש, המשמשים בטקס הקרבת הקרבנות. הגה הספינה, המחבר בין סצנה זו לבין סצנת המרד שקדמה לה, מעוצב כשופר המסמל את פתיחת השמים וגאולת העם היהודי. בחרטום הספינה חץ המצביע אל עבר החלק הרביעי והאחרון של היצירה.

בחלק הרביעי - "התקומה בארץ ישראל", מוצג האריה כאשר הוא ניצב איתן על רגליו וספק נוגע ברגלו הימנית במשוט של ספינת המעפילים. עיניו של האריה דומעות, כאות אבל על קרבנות השואה, אך הוא חזק ויציב מתמיד. על גבו ניצבים בגאון הפמוטים, הפעם דולקים ומתנשאים אל על, כשביניהם צומח שיח הצבר, המסמל את הדור החדש שנולד בארץ ואת התקווה לעתיד.

השפה האמנותית של בזם היא סמלית ומרומזת. קיר השואה והגבורה מורכב מדימויים המופיעים ברוב ציוריו כסמלים לאותם רעיונות: האישה והפמוטים כאם, הבנים והבית הנחרב, הדג כקרבן העם היהודי, הסירה כגאולה או בריחה, וגור אריה יהודה כתקומת העם היהודי בארצו. סמלים אלו החלו להתפתח אצל בזם עוד בשנות החמישים של המאה ה-20, ומלווים אותו לכל אורך יצירתו. קיר השואה והגבורה הוא סמלי גם בהיותו מנותק מרקע ובכך מנותק מזמן ומקום. הדימויים מוצגים על גבי הקיר החשוף, ובכך מקשרים את השואה עם גורל העם היהודי בכל הזמנים.

מקרות וקישורים
בר אור, ג., "עין חרוד נגד הקונצנזוס", אתר מוזיאון עין חרוד  
דירקטור, ר., "האמנות הישראלית", אהרוני ש., אהרוני, מ., (ער') אישים ומעשים בישראל: ספר היובל, מקסם, 1998.
מירון, א., ירושלים וכל נתיבותיה, הוצאת יד בן צבי, 1996.
עפרת, ג., נפתלי בזם, חושן, ישראל, 2005.
עפרת, ג., "דגים של מזל ושל חוסר מזל", אתר המחסן של גדעון
עפרת, ג., "האמנות הישראלית והמסורת היהודית" אתר דעת
תמוז,ב., (ער'), סיפורה של אמנות ישראל, מסד, 1980, תל-אביב, עמ' 88, 187, 216, 218, 219, 221, 222, 224, 226, 229, 231.
ארכיון מקוון לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל.

כתב: נעם טופלברג

השואה והגבורה, מתוך אתר ויקיפדיה
השואה והגבורה, מתוך אתר ויקיפדיה
העליה והתקומה, מתוך אתר ויקיפדיה
העליה והתקומה, מתוך אתר ויקיפדיה
תוספות גולשים
דף בית | פעילות מקוונת | יוצרים רב-תחומיים | ציר זמן | מאגר תמונות
על האתר | תוכנית הלימוד | צור קשר | פורום