על האתר | תוכנית הלימוד | צור קשר
עמלנט משרד החינוך דף בית


עיצוב תעשייתי - ראי למאה Industrial Design - Reflection of a Century
1993 פריז
לקראת סוף המאה העשרים מצאו לנכון מארגני התערוכה להציג את מגוון הפריטים בתחום עיצוב המוצר וליצור מעין סיכום היסטורי והצצה אל העתיד. התערוכה " עיצוב תעשייתי - ראי למאה" לוותה בקטלוג מפורט ומלומד שתורגם לאנגלית. המארגנים החליטו להציג את מורשת עיצוב המוצר בחלל ששימש תערוכות גדולות ודומות בסוף המאה התשע-עשרה. החלל שנבחר היה ה"גרנד פאלה" (Grand Palais) בפאריז, שבו התקיימו תערוכות ה"סלון" המפורסמות של המאה התשע-עשרה והיריד הבינלאומי בשנת 1900.

התערוכה עוצבה באמצעים מקוריים שאפשרו לצופה להתבונן על הפריטים בדרך רעננה וחווייתית: על מנת להיכנס למבנה נאלץ הצופה להיכנס דרך מנהרה התלויה שני מטרים מעל האדמה. בכניסתו הוא ניצב בחלל ריק ואפרורי, וממנו הוא נכנס לחלל עצום ממדים שמעליו, בגובה רב, תקרת חלונות אדירה, שהתערוכה פרוסה על קומה אחת שנבנתה בקרבתה. כדי להגיע לקומת התצוגה על המבקר להיכנס למעלית ולחלוף על פני הפיגומים שעליהם בנויה קומת התצוגה. כן בנויה מרפסת גדולת ממדים שעל תקרתה מראה מעוגלת גדולה המרכזת לתוכה תצוגות רבות.

מוצרים מעוצבים רבים שהיוו נקודות ציון בעיצוב במאה העשרים הופיעו בתערוכה בהם: מתחום הריהוט, הכיסא של "טונה" (Thonet), מתחום המשקאות; בקבוק "הקוקה קולה"; מתחום מוצרי ההגיינה האישית, מכשיר הגילוח החשמלי; מתחום התחבורה, הווספה (Vespa); מתחום התקשורת, מכונת הכתיבה; בתחום הצעצועים, מערכת הלגו (Lego); בתחום הצילום, מצלמת הפולארויד (Polaroid) ועוד. בוסף לכך הוצגו בתערוכה חברות וקבוצות עיצוב שהשפיעו רבות על העיצוב במאה העשרים בהן: "פורד" (Ford), "אוליבטי" (Olivetti), "הביטאט" (Habitat) ו"ממפיס" (Memphis).

אוצרי התערוכה, מריאן ברזילי (Marianne Barzilay) וסילביאן דודיסון (Sylvain Duduisson), עיצבו את התערוכה על פי רעיון תצוגה מקורי שהתווה חמישה עקרונות: מטרת העיקרון הראשון הייתה ללמד שמוצרים מעוצבים אינם יצירות אמנות אלא פריטים שימושיים. מאמץ גדול נעשה שלא להציג את הפריטים בתצוגה מקובלות, וזאת כדי שלא ייווצר קשר בין אופני תצוגה מוזאליים לבין יצירות אמנות. לדוגמה, כל העבודות מונחות על הקרקע. בנוסף הוצגו בכל תקופה המוצרים הקשורים לעירוניות, אחריהם אלה הקשורים לציבור הקולקטיבי, ולבסוף אלה הקשורים לפרט.

מטרת העיקרון השני הייתה להציג תהליך של עיצוב חופשי יותר ועשיר יותר בקרב המעצבים. לשם כך סידרו האוצרים את העבודות כך, שככל שחלפו התקופות המוצגות הלך המידע והפך רב יותר ומרוכז יותר.

העיקרון השלישי היה ליצור נקודות תצפית שיאפשרו מבט כולל בין תצוגות. באזורים שונים בתערוכה הוקמו נקודות תצפית מוגבהות ובהן טלסקופים המאפשרים התבוננות כוללת. כן הוקמו נקודות עצירה ובהן אוזניות ומוניטורים המספקים מידע שלא קשור בהכרח למוצגים הסמוכים לנקודת העצירה.

העיקרון הרביעי היה להימנע משימוש בתאורה מוזיאלית, למעט בעבודות מפתח. עיקר התאורה הגיע מתקרת הזכוכית של המבנה. בלילה השתלבו המוצגים בתאורת העיר הכתומה והמונוכרומטית.

העיקרון החמישי היה שימוש מסיבי בסאונד. השימוש בצלילים ליווה את התערוכה כדי להכניס את הצופה לאווירה מסוימת. בנוסף נבנו חדרי וידאו שבהם הוקרנו סרטים בנושא העיצוב. הכנסת הסאונד והווידאו לתערוכה שירתה את מטרתם של האוצרים להציג תערוכה אופיינית לסף המאה העשרים ואחת, שבה משולבים אמצעים שכבר השתלבו בחיי היומיום בעידן הפוסט- מודרני.

מקור

Conran Terence, de Nablet, Jocelyn, Industrial Design: Reflection of a Century, Flammarion (1993).


כתב: פיטר מלץ
תוספות גולשים
דף בית | פעילות מקוונת | יוצרים רב-תחומיים | ציר זמן | מאגר תמונות
על האתר | תוכנית הלימוד | צור קשר | פורום