על האתר | תוכנית הלימוד | צור קשר
עמלנט משרד החינוך דף בית


הפרויקט הישראלי Israeli Project
2001 מוזיאון תל-אביב

אוצר: צבי אפרת

בשנת 2001 הציג מוזיאון תל-אביב תערוכה רחבת-היקף בשם "הפרויקט הישראלי". את התערוכה אצר האדריכל צבי אפרת, המשמש גם כראש המחלקה לאדריכלות בבצלאל, ועניינה היה הצגה ותיעוד של תולדות התפתחות האדריכלות בישראל החל מהקמת המדינה ב- 1948 ועד סוף שנות השבעים. התערוכה הציגה את השיח הציוני לאורך התקופה כפי שהוא בא לידי ביטוי בעיצוב המרחב ותכנונו ברמה הארצית, ברמה העירונית וברמה המקומית, עיצוב ותכנון שהשפיעו על דמותה וצביונה החזותי של מדינת ישראל ב- 25 השנים הראשונות לקיומה. הנחת היסוד של התערוכה הייתה כי המרחב הישראלי אינו תוצאה של תכנון רשלני וחסר זהות ברורה, אלא תוצר של הגיון פנימי אחיד, פרויקט אחד הנוגע לכל התחומים, החל מתכנון התשתיות, הכבישים, הערים, נמלי הים והאוויר ועד לשכונות, הבתים והדירות.

את המחקר לתערוכה החל אפרת חמש שנים לפני שנפתחה, בשנת 1996, ובשנת 2005 יצא לאור (בהוצאת מוזיאון תל-אביב) ספרו עב הכרס "הפרויקט הישראלי: בנייה ואדריכלות 1948 – 1978", המסכם את המחקר כולו. הספר הוא בן שני כרכים ומשתרע על גבי 1055 עמודים. כמו התערוכה, מתיימר הספר לבחון את מכלול העשייה האדריכלית על כל רמותיה בישראל, ולטעון שכמעט הכול נעשה בצורה טובה ומתוכננת. הספר מקשר בין האידיאולוגיה "הסוציאל-ריאליסטית" של שלטון מפלגת מפא"י ובין הכתבת הטעם הכללי והפעלת מנגנון יעיל של תרבות מתוכננת ממלכתית, המעמידה חלופה לתרבות היישוב הארץ ישראלי והממסד המנדטורי שקדמו לה.

לאחר מלחמת העולם השנייה במדינות רבות בעולם שרר הרס והן נזקקו לבנייה מחודשת. אך, טוען אפרת כי "אין עוד דוגמה כזאת לתכנון מוחלט, במובן שמדינה שולטת על כל המנגנונים, על התכנון, הייצור, התקינה, השיווק והאכלוס, וגם על הקרקעות. מדינת ישראל תוכננה כולה על הנייר, על פי נוסחאות מוכנות מראש, שהינדסו ועיצבו את המרחב ואת כל דפוסי החיים. זוהי יומרה שאינה מובנת מאליה גם בתקופה שסגדה ל"מדעי התכנון". העובדה שישראל היא מדינה קטנה איפשרה גם את הטוטליות של הפרויקט וגם את הצלחתו היתרה". 


אפרת רואה ב"פרויקט הישראלי" את הגשמתו של הפרויקט הציוני, ביטויו בפועל של חזון הקמת המדינה היהודית בארץ ישראל. לדעתו, המפעל הציוני מתחיל עם הקמת המדינה ב- 1948 ומסתיים עם מלחמת ששת הימים, ב- 1967. לטענתו, השבר שגרמה מלחמה זו בערכי היסוד של העם והמדינה ניכר מיד בנוף הבנוי: האדריכלים, שקודם לכן הקפידו על בהירות הצורה של האובייקט האדריכלי והתרחקו מסמלים, עברו ב- 67' לאדריכלות חסרת גבולות, מגובבת ועמוסת סמלים: "עם קריסת האוטופיה המפא"יניקית, האמיתית או המדומה, שכפתה גם על האדריכלות משמעת ברורה, נעלמה גם אדריכלות הפרויקט הישראלי, מכיוון שהפסיקה להיות רלוונטית".

למרות שירת ההלל של הספר לתכנון והעשייה, מבקר אפרת כמה מהאספקטים שלה. כך למשל, שימשו השיכון והבלוק, למרות הכוונה האצילית שמאחוריהם, "מכשיר למחיקת זהויות תרבותיות ואישיות, לעוולות ואי צדק". כמו כן מראה אפרת כיצד נעשו הבדלים מתוכננים בין האדריכלות ה"ענייה" וזו "העשירה". מסקנתו הכללית של המחקר היא כי בישראל תשתית מצוינת, הכוללת שטחי ציבור נרחבים ופוטנציאל גדול לפיתוח ולשדרוג מבלי לעוות את ההיגיון הפנימי של האדריכלות הראשונית. ואולם, מסיבות פוליטיות לא נעשו שדרוגים אלו במהלך 50 השנים האחרונות. במקומם, נבנו ערים חדשות כמו מודיעין או ערים מעבר לקו הירוק, העונות להיגיון אחר לגמרי. אפרת מסכם: "זהו ספר של התבוננויות ותובנות, לא אלבום ניצחון של ארכיטקטורה לאומית".

מקורות

אפרת, צבי, "הפרויקט הישראלי: בנייה ואדריכלות 1948 – 1973" הוצאת מוזיאון תל-אביב, 2005

זנדברג, אסתר,"זה מה שעשינו כאן, לטוב ולרע", הארץ, 18/03/05, עמ' ד' 1, ד' 2

זנדברג, אסתר, "קופסא ישראלית", הארץ On-line

שטרנהל, זיוה, "תור הזהב והבטון של האדריכלות הישראלית", הארץ On-Line

אתר מכונת קריאה, הוצאת בבל, 04/08/07



כתב: נעם טופלברג

תוספות גולשים
דף בית | פעילות מקוונת | יוצרים רב-תחומיים | ציר זמן | מאגר תמונות
על האתר | תוכנית הלימוד | צור קשר | פורום