על האתר | תוכנית הלימוד | צור קשר
עמלנט משרד החינוך דף בית


מלך הרועים, יצחק דנציגר King of Shaperds, Danziger
1966-1965 מוזיאון ישראל, ירושלים
 צינורות פליז, 1965 – 1966, 110X(ר) 99X(ע) 233 (ג) ס"מ

בקיץ 1947 פגש הפסל הישראלי יצחק דנציגר את הפסל הרומני קונסטנטין ברנקוזי בסטודיו שלו. לפגישה זו הייתה השפעה מכריעה על יצירתו. ברנקוזי עסק באותה תקופה בתכנון "מקדש למדיטציה ושחרור הנפש", פרויקט שלא הושלם וכלל עיצוב אתר ופיסול פנימי – שלוש גרסאות של ציפור בחלל משיש לבן, שיש שחור וברונזה והפסל "מלך המלכים". עבודה זו השפיעה על דנציגר בתכנון אחוזת הקבר להרצל ארבע שנים לאחר הביקור, ועל הסגנון של הפסל "מלך הרועים".

ואולם, הרעיון לפסל נולד מוקדם הרבה יותר. במהלך מלחמת העולם השנייה הצטרף דנציגר לפלמ"ח. במסגרת זו הסתובב הרבה בארץ והכיר את נופיה ואת אורח החיים של תושביה. החוויות ה"חלוציות" שחווה – חגיגות הווי, פולקלור של חג הגז, עלייה על הקרקע ונטיעות – טבעו בו משקעים שעלו בתקופות מאוחרות יותר כמעט עד אובססיה. חגיגות הגז שליד מערת גדעון במעיין חרוד (1938) הולידו את הרעיון לפסל הטוטמי "מלך הרועים": עמוד אוהל מרכזי דמוי טוטם שראשו ראש איל. הפסל, שבמקור תוכנן להיות בגובה של 17 או 27 מטרים, אמור היה להיות מוצב בגן הפסלים ע"ש בילי רוז במוזיאון ישראל. הרעיון נגנז, ו-20 שנה אחר כך דנציגר יצר גרסה בגובה 233 ס"מ. פסל זה הוצג לראשונה בתערוכת הסתיו בשנת 1966 בביתן הלנה רובינשטיין בתל-אביב, ולאחר מכן נמכר לאספן פרטי שהשאיל אותו למוזיאון ישראל. בשנת 2010, עם חידוש המוזיאון, הוצב הפסל באופן קבוע בכניסה החיצונית לתצוגת הקבע של המוזיאון, כשבכניסה הפנימית לאולם הוצב פסל נוסף של דנציגר, נמרוד. גרסה נוספת, קטנה יותר של הפסל, שגובהה 82 ס"מ, מוצבת במוזיאון ליהדות דוברת גרמנית במתחם המוזיאון הפתוח בתפן. 

הפסל מורכב מצינורות פליז מולחמים ולו שלושה חלקים. הראשון הוא הבסיס - צינור הבנוי משני חרוטים המולחמים זה לזה בבסיסם, כך שהיקף מרכז העמוד גדול מהיקף קצותיו. צורה זו חוזרת במילון הצורני של קוסנטנטין ברנקוזי, למשל בעמוד האינסופי, ולקוחה מעמודים כפריים רומניים וממצבות קבורה רומניות עתיקות. החלק השני הוא חצי כדור, דמוי עין ודסקית המולחמים על גבי ראש הבסיס. העין מייצגת את עין הרועה או עין הכבשים. החלק השלישי הוא צינור מכופף בצורה המזכירה הפשטה של קרני איל, המייצגות גם שופר. יחד עם הדסקית וחצי הכדור הפסל מזכיר ראש של איל.    

מלבד תפקידו כעמוד מרכזי לאוהל הרועים בעין חרוד, לפסל משמעויות היסטוריות ומיסטיות הקשורות בעם ישראל ובירושלים. שם היצירה, "מלך הרועים", מתקשר אל דוד המלך, רועה צאן שהפך למלך ישראל ושלט בירושלים. הפסל מוצב כך שהדסקית פונה לכיוון מזרח, אל עבר ירושלים והשמש. בהשפעת ברנקוזי, החומר שממנו עשוי הפסל אינו אופייני לדנציגר כיוון שאינו אבן מקומית אלא פליז זהוב, הקולט את קרני השמש ומחזיר אותן. גם צורת השופר קשורה ביהדות לזירוז הגאולה ופתיחת שערי שמים. אם כן, הסמליות של הפסל קשורה בתקומת עם ישראל בארצו, באמצעות הקשר אל ההיסטוריה מחד גיסא, ואל ההווה החלוצי והקשר אל האדמה והטבע מאידך גיסא.    

מקורות וקישורים
עומר, מ., "מפגש עם מקום", יצחק דנציגר (קטלוג), 1981, מוזיאון ישראל, ירושלים
עומר, מ., יצחק דנציגר, כתר, ירושלים, 1986.
עפרת, ג., "האידיליה של שנות החמישים" ביקורי אמנות: פרקים על אמנים ישראלים, ירושלים, 2005.
צלמונה, י., "100 שנות אמנות ישראלית", ירושלים, 2011.
תמוז, ב., (ער'), סיפורה של אמנות ישראל, תל אביב, 1980.
עפרת, ג., "אין כנר על הגג" אתר המחסן של גדעון
אתר מוזיאון ישראל
אתר ארכיון מוזיאון ישראל
אתר כותר 

כתב: נעם טופלברג

מלך הרועים, 1965-66, צילום: יאיר טלמור, מתוך אתר ויקיפדיה
מלך הרועים, 1965-66, צילום: יאיר טלמור, מתוך אתר ויקיפדיה
קונסטנטין ברנקוזי, מלך המלכים, 1938, מתוך אתר מוזיאון גוגנהיים
קונסטנטין ברנקוזי, מלך המלכים, 1938, מתוך אתר מוזיאון גוגנהיים
תוספות גולשים
דף בית | פעילות מקוונת | יוצרים רב-תחומיים | ציר זמן | מאגר תמונות
על האתר | תוכנית הלימוד | צור קשר | פורום