על האתר | תוכנית הלימוד | צור קשר
עמלנט משרד החינוך דף בית


מונה ליזה עם שפם, מרסל דושאן Reproduction of L.H.O.O.Q, Marcel Duchamp
1919 המוזיאון לאמנות, פילדלפיה

עפרון על רפרודוקציה של המונה ליזה,  19.6X12.3 סנטימטרים

ביצירה זו מוסיף דושאן שפם וזקן ברישום עיפרון לרפרודוקציה המופצת כגלויה של היצירה המפורסמת ביותר מתקופת הרנסנס - ה"מונה ליזה" של לאונרדו דה וינצ'י. בנוסף לכך הצמיד האמן ליצירה כותרת בתחתית המורכבת מחמש אותיות המופרדות זו מזו בנקודה: L.H.O.O.Q. בהגייתן הצרפתית של אותיות אלה מתקבל משפט גס שמשמעותו "חם לה בתחת". 

יצירה זו היא חלק מסדרה של יצירות אחרות המוגדרות כרדי-מייד מטופל. הגלויה האמורה היא אחת מבין מאות אלפי גלויות כאלה המודפסות באמצעים תעשייתיים ומופצות בשיווק מסחרי
.

 L.H.O.O.Q  היא המשך ישיר ליצירות אחרות של דושאן המעמידות בסימן שאלה את הנורמות החברתיות ואת התפיסות המקובלות, הן לגבי האמן והן לגבי מקוריות יצירתו.

הבחירה ב"מונה ליזה" אינה מקרית; היצירה הנערצת לאורך מאות שנים הפכה לסמל מקודש של תולדות האמנות. התערבותו הבוטה של דושאן בגלויה של היצירה היא התרסה של האמן על עולם האמנות ועל מוסד המוזאון המקודשים לתרבות המערבית מאז תקופת הרנסנס.

סמוך לתקופה שבה יצר דושאן את ה-L.H.O.O.Q., הוא נחשף לספר שכתב פרויד (Freud) על ליאונרדו דה וינצ'י, ובו מועלית בעיית הזהות המינית של דה-וינצ'י. דושאן עצמו עסק במשחק בזהותו המינית כחלק מתפיסת עולמו הספקנית; הוא הצטלם מחופש לאישה ואף בחר לעצמו שם נשי בדוי - רוז סלאבי, ולעתים חתם בו על יצירותיו.

יצירה זו מבטאת יותר מכל יצירות הרדי-מייד המטופל או הבלתי מטופל של דושאן את סימני השאלה והערעור כלפי קדושת האמנות, פולחן האמן והיצירה המקורית. בכל יצירותיו משתמש דושאן באמצעים שונים על מנת לזעזע את הקהל הרחב ולתהות על מוסכמות חברתיות ותרבותיות, ובזה גדולתו וחשיבותו לכיוונים שאליהם פנתה האמנות במאה העשרים. שותפיו לתפיסה הספקנית בתקופה האמורה היו פרנסיס פיקאביה (Francis Picabia) ומאן ריי (Man Rey).

דושאן יצר כמה גרסאות ליצירה זו. בדצמבר 1919 ביקש האמן פרנסיס פיקביה מדושאן לפרסם את היצירה בגליון השניים עשר של הירחון 391 שהוקדש למניפסטים של הדאדא. דושאן הסכים ושלח את אחד העותקים שבידיו, אך זה לא הגיע ליעדו בזמן להוצאת העיתון. פיקביה החליט לצייר בעצמו שפם למונה ליזה ולכתוב תחתיה את האותיות L.H.O.O.Q. הוא פרסם  את היצירה תחת הכותרת - תמונת דאדא על פי מרסל דושאן. יש לציין עם זאת, כפי שדושאן הרבה להזכיר מאוחר יותר, כי פיקביה שכח לצייר למונה ליזה גם את השפם. דושאן שגילה זאת בתחילת שנות הארבעים של המאה העשרים, טרח להוסיף את הזקן בעצמו על הציור המקורי של פיקביה.   

מקורות 

אמנות בעידן הטכנולוגי, יחידות 10,9, האוניברסיטה הפתוחה, רמת אביב, 1982.
יוז, רוברט (1980), הלם החדש, עם עובד, תל אביב.
עמוסי, רות וירון, איריס 1992), דאדא וסוריאליזם בצרפת, הוצאת הקיבוץ המאוחד.

Cambridge Introduction to the History of Art, "The Twentieth Century", 7, Cambridge University Press, 1981.
Richter, H.(1965), Dada, Thames & Hudson.

כתבו: אורלי דושי ונעם טופלברג

מונה ליזה עם שפם, באדיבות מוזיאון ישראל
מונה ליזה עם שפם, באדיבות מוזיאון ישראל
גירסה של פרנסיס פיקביה, דצמבר 1919, מתוך אתר guity-novin
גירסה של פרנסיס פיקביה, דצמבר 1919, מתוך אתר guity-novin
תוספות גולשים
דף בית | פעילות מקוונת | יוצרים רב-תחומיים | ציר זמן | מאגר תמונות
על האתר | תוכנית הלימוד | צור קשר | פורום