על האתר | תוכנית הלימוד | צור קשר
עמלנט משרד החינוך דף בית


מאי היהודי, איור מתוך הספר "שירי הגטו"' אפריים משה ליליאן The Jewish may, Ephraim Moses Lilien
1902 טורקיה

אפרים משה ליליאן, ציוני נלהב וציר בקונגרס הציוני החמישי, היה המאייר והצלם הציוני הראשון. תצלומו המפורסם ביותר הוא דיוקנו של בנימין זאב הרצל הניצב על מרפסת מלון "שלושת המלכים" בבאזל במהלך הקונגרס הציוני החמישי בשנת 1901. על זיקתו של ליליאן לציונות כתב החוקר צבי שפרשטין: "וליבו של ליליאן נמשך אחר התנועה החדשה. חדרו היה בית מועד לצעירים אוהבי ציון... ואפרים היה חביב על כולם... מחדרו יצאו מכתבים אל כל הארצות לעורר את הצעירים ולבאר להם את הרעיון הציוני... בית ועד היה לאוהבי ציון"

ליליאן אייר ספרים ציונים רבים. ואולם, הוא התפרסם בכל מוקדי התרבות היהודית בעולם בזכות הספר שירת הגטו (Liber Des Ghetto), שכתב מוריס רוזנפלד ותרגם מיידיש לגרמנית ברטולד פייבל. ליליאן, שנולד במזרח אירופה, אייר את שיריו של רוזנפלד בדימויים מחיי העיירה היהודית שהכיר ובסגנון האר-נובו המעוטר בסמלים יהודיים – מגן דוד, נרות שבת, מזבח והיהודי הצופה אל עבר ציון.  

באיור זה מתואר היהודי לכוד בתוך סבך קוצים שורץ נחשים וצופה בערגה מזרחה, אל שמש גדולה ומסוגננת הזורחת מעל לדימוי אגדתי של העיר ירושלים, הניצבת על ההרים. ידיו של היהודי מושטות קדימה כמו בתפילה ושואפות לגעת באור. באותה תקופה ליליאן עדיין לא ביקר בישראל. הוא צייר את ירושלים מדמיונו, העניק לה מראה קסום ועיטר אותה בצריחים המזכירים את הטירות בעמק הריין. השמש הגדולה מתוארת כשולחת את קרניה אל עבר היהודי, ומתפרשת על פני השמים כולם. קרניה הופכות להיות קווי פרספקטיבה המושכים את עין הצופה אל עבר נקודת המגוז המרכזית – ירושלים.

האור המזרחי ותיאורי השמש הפכו למוטיב מרכזי בתעמולה הציונית. ליליאן היה האמן הציוני הראשון שהשתמש במוטיב זה כסמל לתקווה הגלומה במזרח ובארץ-ישראל בהקשר הציוני. על-פי חוקר האמנות גדעון עפרת, סמל השמש הזורחת היה סמל רומנטי נוצרי מקובל שליליאן חיבר ביחד עם דימוי המנורה היהודית מבית המקדש כדי לסמל את השאיפה היהודית והציונית אל המזרח ואל ארץ-ישראל.

היהודי מוצג כדמות אופיינית לעיירה היהודית בגולה – עטוף שחורים, בעל זקן לבן וכיפה על ראשו. כוחו אינו עומד לו להשתחרר מכבלי הגולה ולהינצל מהסכנות האורבות בה. מאחוריו ניצב עורב שחור, המסמל את המוות והסכנה, ומהווה ניגוד ללובן של האור במזרח. גם הקוצים מנוגדים לתיאור של הפריחה במזרח.

מקורות וקישורים
אופק, רותי, אוֹסט אוּנד וסט - אפרים משה ליליין והרמן שטרוק
בר-עם, מיכה (אוצר), לצייר באור, ההבטה צילומי ביצירת א.מ. ליליאן, מוזיאון תל-אביב, 1990
הפרוטוקולים של צעירי בצלאל, גיליון 25
עפרת, גדעון, "בצלאל" והאסתטיקה הציונית, ביקורי אמנות, עמ' 27 – 20, ירושלים, 2005.
עפרת, גדעון, הערה על השמש של ליליאן, המחסן של גדעון עפרת
עפרת, גדעון, עלייתה ונפילתה של ירושלים, המחסן של גדעון עפרת
פייפר, דיויד, אנציקלופדיה לאמנות הציור והפיסול, ירושלים, 2001.
צלמונה, יגאל, 100 שנות אמנות ישראלית, ירושלים, 2011.
שפרשטיין, צבי, אמנים עבריים ויצירותיהם, ניו-יורק, (ללא שנה)
תמוז, בנימין (ער'), דורית לויטה, גדעון עפרת, סיפורה של אמנות ישראל, תל-אביב, 1980.

כתב: נעם טופלברג

תוספות גולשים
דף בית | פעילות מקוונת | יוצרים רב-תחומיים | ציר זמן | מאגר תמונות
על האתר | תוכנית הלימוד | צור קשר | פורום